למי שיש סבלנות תקראו, אתם לא תתאכזבו.
החלטתי לקחת עוד סשיין עם הצלם, סוואל חדש נכנס. תנאים טובים לגלישה.
נכנסתי לים עם גובה של 1+ עד 2 (לא כמו בארץ, בחול יכולות לבוא התקפות הרבה יותר גבוהות מהגל שיש בדרך כלל)
נכנסתי לצד השמאלי של החוף, איפה שהפיק יותר עמוק. אחרי חתירה רבה, חותר על גל ראשון. אני נלחץ מהמסה של המים בגל ואני עוצר.
הים ממשיך לעלות מהר.
אחרי רבע שעה אני אוזר אומץ ולוקח גל לLEFT. העובי של הגל היה עצום- אני נכנס לגל ופתאום הוא מתעגל. אני נכנס לצינור, ללא ספק אחד הצינורות הנדירים שלי.
אני נכנס לצינור, לא גבוה במיוחד, אבל עבה ואיכותי. התלהבתי ממנו זה העיקר. אגב יש לי תמונות של הצינור הזה.
אני לוקח עוד כמה גלים פה ושם, עד שפתאום מתקרב אליי הר. לא פחות מהר.
אני אומר לעצמי לא משנה כמה מהר אני חותר למעלה אני לא יספיק לעבור את הגל.
אני עוזב את הגלשן, לוקח המון אוויר ומכין את עצמי. אני לא מאמין למה שאני רואה.
גל של 3+ לפחות נשבר לאט ובעוצמה אלוהית. ממש כמו שרואים בסרטים. כמו בSLOW MOTION אני רואה את הגל מגיע אליי.
אני צולל מתחתיו, לא מרגיש כלום ואז פתאום עוצמה ענקית של מים מגיעה אליי.
אני מתערבל על הרצפה והגל לא נותן לי לעלות למעלה. 5 שניות, 10 שניות, 15 שניות. סוף סוף אני מצליח לעלות למעלה. אבל איך שאני עולה הגלשן מושך אותי למטה בחזרה ואני בולע מים במקום אוויר.
משתעל, מגיע למעלה, לוקח נשימה.
בדיוק אותו גל נשבר עליי שוב. הסיפור חוזר על עצמו חלילה. ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם...
זהו, כבר אין לי אוויר יותר. אף פעם לא הגעתי להרגשה הזאת של חוסר אוויר. אני מרגיש את עצמי נעלם לאט לאט.. ואז בנס הגל אותי למעלה. בלי לבזבז רגע אני מושך את הגלשן אליי ולמזלי הגל נמוך מספיק כדי שאני יוכל לצאת איתו.
תודה לאל, אני אומר לעצמי. חשבתי שאלו הרגעים האחרונים שלי.
בחוץ אני פוגש את הצלם. הוא בעצמו היה מודאג לגביי. הוא כל הזמן הזה צילם אז אני אוכל להראות לכם על איזה גלים אני מדבר...
זהו בינתיים, חוץ מזה הכל בסדר. התאוששתי והגעתי לפה כדי לספר על זה. אני אחזור לעדכן עם שוב יהיה משהו מעניין ובעוד כמה שעות אני יעלה תמונות...
שלכם,
אורי