חחחח קטע ענק בשביל מי שגולש בת"א
[ נועה אושרוב // צילום: דניאל בר-און ]
- ראית את הגולש ההוא?
- כן. לא משהו.
- חתיך, אבל שעיר מדי.
- טוב, פה זה לא אוסטרליה.
- ממש לא.
(שיחת נשים בחוף הדולפינריום, יולי 2007)
אז נכון, פה זה לא אוסטרליה ותל אביב היא לא סידני. והאמת, פרט למנהלי מועדוני הגלישה רוב הגולשים בחופי העיר מסכימים להודות שבחיפה, בהרצליה ואפילו בבת ים הגלים טובים יותר. ובכל זאת, מכורים לים לא חסרים פה. בשבילם, ובשביל אלה שרוצים להיכנס לקטע, ריכזנו את כל מונחי הגלישה שאתם חייבים לדעת. לא לצאת לים בלי לקרוא.
הטיפוסים
לפני שבכלל מתחילים להיכנס לעולם הזה כדאי להכיר את הנפשות הפועלות. במבט ראשון כל הגולשים נראים אותו דבר. מבט שני מבהיר שלא כך המצב:
המתחיל - אם תשאל אותו כמה זמן הוא גולש הוא יענה לך "שנתיים", ואז יוסיף בלחש "אבל על בוגי". כן, אין נורא מלראות את החבר'ה מתפוצצים על הגלים בזמן שבמקרה שלך הגלים מתפוצצים עליך, להקשיב להוראות של מדריך צוציק (או גרוע מכך מדריכה) שמנסה לשמור שלא תעוף מהגלשן ולבלוע יותר מי מלח מבכל לילות הסדר גם יחד. הגולש המתחיל בדרך כלל מגיע לחוף, מתאמן קצת וממהר לברוח. רק אחרי שיתפוס ביטחון יעז לשבת עם החבר'ה עד מאוחר ולהיכנס איתם למים.
התיכוניסט - בדרך כלל נמצא בשנות הגלישה הראשונות שלו. לפני שנה-שנתיים נחת עליו הגילוי המרעיש: לגלוש זה הרבה יותר כיף מללמוד!
מאז הוא עסוק בלמצוא תירוצים שונים ומשונים למורים ולאמא למה היום הוא עוד פעם דפק נפקדות מבית הספר והלך לים. האמיצים במיוחד ינסו לפנות אל ליבם של המבוגרים ולהסביר שהם לא נועדו למסגרות, אלא לגלים ולמרחבים. בדרך כלל זה לא יעזור להם, והם ייאלצו ללכת קודם לסיים את חובותיהם הלימודיות ורק אחר כך לתפוס אוטובוס עם החבר'ה לים. התיכוניסט מגיע בדרך כלל בחבורה רעשנית במיוחד, בה כולם זהים: בגד ים חושף תחת, חולצת מאגניבים של אוניל או בילבונג ותיק בצפר עמוס בחול.
ההייטקיסט - מגיע לים בעקבות משבר אמצע החיים. כמו לתיכוניסטים, גם לו היתה לפני כמה שנים הארה: גלים זה הרבה יותר כיף מצ'יפים. אממה, עם כל הכיף שבדבר, מגלישה לא עושים כסף. אי לכך, מכאן והלאה ינסה ההייטקיסט לאזן בין אהבתו החדשה לים לבין הנייד שמטרטר מהמשרד. לצערו, בדרך כלל הנייד ינצח, לכן את טונות הכסף שהוא עושה ביומיום הוא ינצל בחופשות לטיולי גלישה במלדיביים או במקסיקו.
האינדיבידואליסט - למרות שגלישה היא עסק חברתי, בכל חוף אפשר למצוא את אלה שבאו סוליקו. לא מעניין אותם לעשות תרגילים או רושם על מישהו. הם באו לגלוש. רק הם והגלשן שלהם. ומקסימום כלב.
הוותיק - נמצא על החוף מאז שסבא שלכם למד לשחות. בדרך כלל מסתובב לבדו, חמוש במשקפי שמש, שיער לבן וגוף בדרגת צלייה וול דאן. ולמרות שהביצועים שלו כבר לא מה שהיו פעם, כולם מתים להיות כמוהו. אחרי הכל, הוא באמת לקח את העסק עד הסוף. הוא עדיין נמצא כל יום בים, ולא התברגן מעולם - הדבר שהגולשים חוששים ממנו יותר מכל.
החופים
הגולשים האמיתיים בתל אביב מתרכזים בשלושה מוקדים:
1. "הצפוני" - חוף הילטון הדרומי. היחיד שבאמת מוכרז לפעילות ימית. שוכן בצפון העיר ומזמין אוכלוסיה טיפוסית, שכוללת תיכוניסטים מצפון העיר ומהרצליה, ילדים מנוזלים שבאים לקייטנות שהמועדון מציע וכמובן תיירים בורגנים מהמלונות הנחשבים באזור. המועדון השולט בחוף, שהוא גם הוותיק ביותר בארץ, הוא מועדון "טופסי". מנהל אותו אוריאן קנצפולסקי, שמגיע ממשפחת גולשים ותיקה, וכיום בקיא בכל חבורות הגולשים ששורצות לו על החוף.
2. "הצפוף" - חוף הדולפינריום. חוף הדולפינריום שובר את חוקי הפיזיקה בכך שמסת האנשים בו תופסת יותר שטח ממה שהוא מסוגל לאכלס. ואם זה לא מספיק, ברגע שיש קצת גאות המים פשוט עולים על המסעדה שם.
אז מה סוד קסמו של המקום? לא ברור, הוא אפילו לא יפה במיוחד. אולי זה מועדון הגלישה "סרף פוינט" שמציע השכרת ציוד וקורסים למתחילים, אולי זה פשוט כי יש שם חניה. בכל מקרה, גם פה תמצאו צעירים/ות רבים/ות שפוקדים את המקום באופן קבוע.
"כור ההיתוך" - החוף המערבי. לעומת השניים האחרים החוף המערבי ביפו הוא כזה שטוב לכולם. הוא מרכז אליו חבר'ה מיפו (גולשים ערבים ויהודים כאחד), מהפריפריה (בת ימים עם שאיפות), ומתל אביב (כאלה שיודעים שביפו הכי מגניב). האם כולם חיים בהרמוניה? פחות או יותר כן, למרות שכמו בכל חוף גם כאן יש כבוד לגולשים ותיקים. חוץ מזה, הטיילת שמעליו והעובדה שלמרבה ההפתעה אין כאן איזו מסעדה מוזנחת ממש על המים הופכת אותו לחוף היפה מכולם.
המונחים
להלן כמה מושגים שיכניסו אתכם לעניינים:
לונג בורד - הגלשן הקלאסי הארוך. הוא רחב וגדול, ולכן יציב ומתאים למתחילים.
שורט בורד - למקצוענים בלבד. קצר יותר, ובדרך כלל גם דק יותר. אפשר לעשות איתו יותר ביצועים ותרגילים.
קייטסרף - המילה האחרונה בגלישה: גלשן שאליו מחובר מצנח, מה שהופך את הגלישה לקצת יותר מסובכת אבל עם תחושה של תעופה. יותר יקר ומסורבל, ולכן מתאים לגולשים הבוגרים יותר ולא לאלה שבאים ישר מבצפר על האופניים.
סנפירים/חרבות - נמצאים בתחתית הגלשן ועוזרים לאזן את הגולש. בלונג בורד יש אחד גדול, בשורט בורד יש שלושה קטנים.
שעווה - מאחר שגלשן עשוי מפיברגלס, חומר חלק במיוחד, אחת לכמה זמן צריך למרוח במרכזו שעווה כדי שהרגל לא תחליק. לגולשים מקצוענים האקט הזה נותן הזדמנות ללטף את הגלשן ולהעניק לו אהבה בלי להיראות מוזרים מדי.
סרף ריפורט - מרכז טלפוני שמפעיל מועדון טופסי, שמעדכן את הגולשים לגבי מצב הגלים והרוח בחופי ארצנו בכל רגע נתון.
מצלמת חוף - בחופים רבים מוצבת מצלמה וכך יכול הגולש הפוטנציאלי לראות דרך האינטרנט את מצב הים. חשוב שאזרחים תמימים המבלים בחוף, במיוחד בנות בלבוש מינימלי, יידעו שהם מתועדים בכל רגע נתון. סיי צ'יז.
"לקחת פינה" - לעלות על גל מהצד. התרגשות טוטאלית לכל גולש.
"יש גלים?" - השאלה הבסיסית, שמעניינת כל גולש יותר מהכל. תבוא בדרך כלל בצירוף המילה "אחי". התשובה יכולה להשפיע על מצב רוחו של גולש לפחות ל-24 השעות הקרובות. ראו הוזהרתם.
פמיניזם
פעם גלישה היתה נחלת הגברים בלבד. היום בנות רבות כבר הבינו את האפיל שזה מוסיף להן, ובחופי העיר ניתן לראות צעירות ואמיצות טורפות את הגלים. קנצפולסקי מעריך שהיחס בין בנים לבנות כמעט שווה.
אז מה צריכה התל אביבית הממוצעת כדי להפוך לגולשת בעצמה? כמודל לקחנו את צופית נטף, 17, מדריכת גלישה בחוף הילטון, שמבלה את רוב שעותיה בים. הדבר הראשון שבולט בצופית הוא השיזוף המושלם שלה. אחרי זה שמים לב לביטחון העצמי מעורר הקנאה. צופית מדגישה שמי שרוצה לדעת לגלוש צריכה "להיות בטוחה בעצמה ולא לפחד מהים".
במילים אחרות, מי שעדיין צריכה הכנה של שלוש שעות כדי להיכנס למים העמוקים בקאנטרי הקרוב, בטח עוד לא מוכנה לעלות על הגלשן. צופית אומרת שהיא אוהבת להגיע לחוף שהיא לא מכירה, להסתכל במבטים הגבריים המזלזלים, ואז לתפוס איזה גל ולהראות להם מאיפה משתינה הגולשת.
חוקיות
על דבר אחד אין ויכוח: חוף הילטון הוא חוף מוכרז לפעילות ימית. מה זה אומר? ששם אפשר לגלוש ולהעביר קורסים וקייטנות. ערן ענבר טוען שגם חוף הדולפינריום הוא כזה, שהפעילות בו מתבצעת באישור העיריה. אורן אורעד, שמנהל את מועדון section בחוף המערבי, טוען אחרת: "לצערי חוף הילטון הוא החוף היחיד שמוכרז לפעילות. ניסינו לקבל אישור מהעיריה אך ללא הצלחה".
כל מי שמטייל בחופי תל אביב יכול להבחין בעשרות גולשים במים. האם זה מותר? גיל ארויו, מנהל מחלקת חופים בעיריה, מסביר שהכל עניין של איזון: "בחוף שמוכרז לרחצה אסור לגלוש ובחוף שמוכרז לפעילות ימית מתרחצים לא יכולים להיכנס לים. יש מספיק חופים לא מוכרזים באזור גן צ'רלס קלור ותל ברוך דרום שאפשר לגלוש בהם". כרגע נראה שהמצב בשטח שונה. הגולשים משתלטים על כל חלקה טובה ולעיריה אין איך לאכוף את החוק. המתרחצים יכולים לפחות ליהנות מיתרון אחד: יש על מה להסתכל.
אפילוג
למרות שזה נראה כאילו עונת הגלישה בעיצומה, וכל בחור שני תופס את הגלשן המצ'וקמק שלו ורץ לעשות סיבובי דאווין בחוף, אל תטעו. הגולשים הרציניים יודעים שהכיף האמיתי הוא בחורף. עם חליפת גלישה שעוטפת אותך, גלים סוערים, ובלי ילדים מתרוצצים על החוף. רק הם והים.
