רציתי לשתף אותכם בשלב זה בפרולוג הספר, אם אהבתם, שתפו את חבריכם! שבת שלום ומבורך, תהנו מכל רגע!
לאורך המסע שלי מסביב לעולם, כתבתי יומן באנגלית.
לפעמים, הייתי מספר לאנשים שיום יבוא והיומן יהיה לספר,
סתם כדי לראות כיצד הם יגיבו. הרגשתי מוזר שאמרתי את זה,
אבל אהבתי את ההרגשה המוזרה הזאת. כשהתחלתי לכתוב את
הספר ושיתפתי אנשים מסוימים בדבר, חלק זילזלו, חלק עשו
פרצוף מוזר. אתמול היה הים הכי יפה שראיתי אי פעם בארץ,
היה חלק כמו בים המלח, שקט במיוחד. לא שאני מזלזל, או
חושב שאני יותר טוב ממישהו אחר, אבל מבחינתי, מי שלא היה
אתמול בים, פראייר. אנחנו חיים פעם אחת, (אם מאמינים
בגלגול נשמות אז יותר אבל עזבו את זה רגע) איך אפשר להיות
תקוע במשרד כשכל כך יפה בים? פראייר. פעם לא הייתי
מתלהב מלהיות בים אלא אם כן הגלים נשברים בצורה יפה
במיוחד, האמת שגם היום אני לא... אבל מה שאני מנסה להגיד,
הוא שצריך להנות בחיים, עכשיו! לא מחר, לא אתמול, לא
לחכות שהכנפיים יצמחו כדי שנעוף על החיים, לראות את
עצמנו עכשיו עם הכנפיים ולרחף בכל העולם! אם לא ההווה,
העכשיו, הרגע הזה, מה אנחנו? שום דבר לא קיים חוץ מההווה.
עזבו אתכם מחפירות, בואו נחזור לדבר על הספר. אני רוצה
להתוודות: כשהתחלתי לכתוב את הספר לא חשבתי רחוק,
חשבתי לעצמי שמי שמכיר אותי, יקרא ויהנה מספר. לאחרונה
הגעתי למסקנה שמי שיקרא את הספר, יכיר אותי יותר טוב
מהוריי, וחבריי, אז אני מקווה שתהנו, ושאולי גם תכירו את
עצמכם יותר טוב, או לפחות תרצו להכיר את עצמיכם יותר טוב.
מי שלא רוצה להכיר את עצמו ימצא את עצמו בבעיה, אבל זו
כבר בעיה אחרת. בכל אופן תחשבו על זה. בסך הכל אני בחור –
ילד רגיל, שהלך בדרך קצת שונה. נהנה מאוד מהדרך, ולא
מתחרט על שום דבר. אני לא חושב שכולם צריכים ללכת בדרך
הזו (הורים נורמאלים יהרגו את הילדים שלהם אם הם לא ילכו
לבית הספר, אבל מזה נורמאלי?). דבר אחד חשוב לי להגיד,
והוא שכל אחד צריך ללכת בדרך האחת והיחידה שלו. הספר
הזה מוקדש לכל האנשים בעולם שאוהבים את החיים, ומפיקים
את הטוב ביותר מדרך החיים בה הם חיים. ספר זה מוקדש
להורים שלי הגר ומרטין, שתומכים בי בהכול. ספר זה מוקדש
לילד שבתוכך.
