29/04
קמנו בבוקר יקיצה טבעית. 10:30 בערך, אבל היינו צריכים את זה. קצת התארגנות ויצאנו אל עבר החוף החדש השני, אולוואטו. זכרתי חצי סיפור מהטיול של גרוס לכאן, משהו על high tide וסלעים, אבל לא חיברתי נקודות. איך שהגענו לשם הכל חזר לי לראש – הכניסה לאולוואטו היא לא כניסה רגילה. יורדים על שברי הר ממש עד לקו המים. כשיש low tide אפשר ללכת ברגל מתחת לכמה סלעים בתוך מערה עד החוף, משם קצת הליכה על הריף החי ואז חותרים ישר למעלה. כשיש high tide המצב קצת אחר. ואנחנו כמובן הגענו ב-high tide. כשיש גאות המערה שלרוב הולכים בה – מוצפת במים. יש גלים מכל כיוון שמתנפצים לכל עבר, זרמים הזויים וסלעים חדים באמצע הדרך. אי אפשר ללכת את זה ובטח שלא לשלוט בזה. אם רוצים להיכנס, צריך להסתכל, להבין את הזרמים, ללכת איתם ולקוות שלא יבוא גל גדול שישבור אותנו על הצד של ההר.
התחלתי ללכת קצת בתוך המים, שמהר מאוד הגיעו לי למותן. ראיתי גל מתנפץ מולי ואחריו עוד אחד, אבל לא מיהרתי לחתור. פתאום אחרי כמה גלים הרגשתי שקט, הסתכלתי שוב וראיתי נתיב משמאל לאחד הסלעים הבולטים (שבהתחלה חשבתי שאחתוך מימין). הרגשתי ששם, למרות כל הגלים והסחף, אפשר לעבור. התחלתי לחתור. נשבר עלי גל שהזיז אותי קצת שמאלה אל עבר הקיר, אבל אותו הגל חזר כ-backwash והחזיר אותי ימינה. המשכתי לחתור, אותו הדבר פעם שנייה, אבל אחריה – הים הפתוח. הסתכלתי אחורה וראיתי שגם נטוראל הגיע מאותו המקום.
עלינו למעלה. זה כבר באמת אוקיינוס. רצועה ענקית של חוף, מלא פיקים שונים, וגם הפעם, לא יותר מדי אנשים (בדיעבד אני יודע שלא היו הרבה אנשים כי לא אמורים להיכנס לחוף הזה בגאות, ובטח שלא בשיא הגאות…). מגיעים לאחד הפיקים ומתחילים לגלוש, ופתאום – מגיע גל. גל אמיתי. לא כמו אלו שהיו לנו אתמול. גל עם כוח, עם קיר, פתוח שאפשר לשחק איתו. עוד לא מה שראינו בסרטונים אבל ממש לא גל של הארץ. ואחריו עוד ועוד כאלו. תפסנו מלא גלים, נטוראל הביא כמה גלים לבאק סייד ואיזה ביצוע רציני ראשון לטיול. אני ירדתי כמה גלים שהיו מהסטים של היום והייתי בעננים.
באמצע הסשן השתחרר לי הליש. להיות בחוף כזה בלי גלשן בשיא ה-high tide (משמע – מלא מים, זרמים, אין חול לדרוך עליו ויש רק צוק מולנו) זה קצת מלחיץ. אבל אחרי נשימה עמוקה הלכתי לפי הספר – קודם כל שרקתי לנטוראל, שאם יקרה לי משהו הוא יידע. אחרי זה, התחלתי לשחות אל הגלשן. שחיתי ותפסתי עוד גל על הבטן ושחיתי ובסוף הגעתי אליו. כל הסיפור הזה לקח אולי שלוש דקות, אבל הוא שם אותי בפרופורציות של מה זה החוף הזה שנקרא אולוואטו.
ככל שעבר הזמן ועברנו לשפל נכנסו עוד ועוד אנשים. היינו בסוף איזה 400 במים אבל זה לא היה יותר מדי מורגש. החוף הזה כל כך רחב שזה עובד. באמצע הסשן קיבלנו עוד הפתעה מטורפת – ראינו את רוסו (מדריך מבמבו) שהבנו שהגיע גם אתמול לבאלי. התרגשנו, מצאנו עוד שותף לגן עדן.
אחרי ארבע וחצי שעות בערך של מלא גלישה גם לנטוראל נקרע הליש. למזלי ראיתי אותו ישר ויצאתי ביחד איתו. היציאה כבר הייתה בשפל, אז יכלנו ללכת על הריף (שהיה חד מאוד) ומשם לצאת דרך המערה שכבר לא הייתה מלאה במים אלא בחול. סשן ראשון אמיתי באינדונזיה על גל אמיתי של אוקיינוס עבר בהצלחה.
אחרי זה, בילינו את שאר היום בלחפש מקום נורמלי לישון בו. החדר שאנחנו בו מול פדאנג מטורף אבל יקר להחריד. אחסוך לכם את סיפורי ההסתובבויות אבל בסופו של יום, אחרי 20+ מקומות שראינו, מצאנו חדר נדיר בהוסטל של זקנה מקומית על השביל הראשי של אולוואטו. אז מחר נעבור לשם – אבל לא לפני סשן בוקר.