פרק תשע עשרה – ים רגוע

27/05-28/05

יום שלישי 

התחזית כבר ״נמוכה״, 3-4 feet עם 15 שניות ו-400kJ זו כבר לא תחזית שמרגשת אותנו. בשביל הרפרנס, לא הייתה כזו תחזית בארץ שנים ואם הייתה כזו היינו קמים ב5 בבוקר וטסים לגלוש, אבל תראו כמה מהר מתרגלים לטוב. בכל מקרה, קמתי בשש כי זה כבר הרגל והלכתי לראות את הים. היה באמת ים יותר נמוך אבל עדיין הייתה קצת תזוזה בים. חזרתי לחדר להתארגן וראיתי שנטוראל עוד מכורבל בשמיכה אז הבנתי שהוא כנראה לא יצטרף אליי לסשן הזה. קצת קרם הגנה, איזה חטיף שוקולד ויאללה למים. 

עליתי למעלה ותוך כדי החתירה (שנהיית כבר דיי מעמסה על סשן וסשן) ראיתי עוד ועוד אנשים. כשהגעתי למעלה וראיתי את כולם הבנתי שממש מפוצץ. אני לא באמת יודע להסביר מה גרם לזה לקרות אבל באמת היו עשרות אנשים במים. כמות לא סבירה ביחס לשעה. יכול להיות שזה בגלל שכל הסוול הזה רוב האנשים גלשו בחופים אחרים, שקיבלו את הגל בצורה יותר נמוכה, ועכשיו, שכבר יותר רגוע פה, הם מרשים לעצמם להיכנס לפיק. עדיין לא סקרתי לכם את זה אז נראה לי שהגיע הזמן – בלייקי יש חמישה חופים שונים. יש את periscopes – החוף הכי צפוני ברצועה, בערך 2 ק״מ מאיתנו. הוא right ארוך שכולם הלכו לגלוש בו ביום שבת הגדול כי הוא מקבל את הגל קצת יותר קטן מלייקי פיק (שהיה עצום). אחריו מגיע האיזור שלנו, שבו יש ארבעה חופים צמודים. גם פה מצפון לדרום יש לנו את nangas, החוף של הילדים, אחריו את no man, החוף שכיאה לשמו, אף אחד לא גולש בו. גל מאוד מאוד מהיר, גם הוא לright שנשבר על הריף הכי רדוד באיזור. אחריו, חוף הבית – the peak או lakey peak, החוף שלנו שעד עכשיו דיברתי עליו ואחריו, lakey pipe, גל צינורי שנשבר גם הוא על ריף רדוד ללפט. והגענו לחוף האחרון, במרחק 2 ק״מ דרומה – cobblestones, חוף עם גל לרייט ואחריו גל ללפט (לא כA Frame אלא בדיוק הפוך אם אתם מבינים את מה שאני מתאר). אז עכשיו, כשאתם מכירים את כל החופים האלו, תחשבו שכל מי שגלש בכל המקומות האלו בא ביחד ללייקי פיק. היה עד כדי כך מפוצץ. ואם תהיתם, עוד לא גלשנו בשום חוף שאינו לייקי פיק. למה? לא יודע, משהו בנוחות של לחיות מול הגל בשילוב עם העובדה שזה הפיק הכי טוב פה גרמה לנו אפילו לא להסתכל על שאר החופים. 

חזרה לסיפורינו – ראיתי את כל האנשים והחלטתי להתעלם. עליתי דוך למעלה, שם ראיתי את החבר׳ה שלי מהימים האחרונים, כמה אוסטרליים כמה אמריקאיים וכמה ספרדים שתמיד יושבים למעלה . לא היה לי כוח יותר לinside. רציתי סטים ורציתי צינורות ובאמת כך קרה – תפסתי רק את הסטים והיה גל טוב. רק הגל הראשון שלקחתי באמת הצטער, מה ששוב שהיה כיף – שוב לפתוח את הבוקר בצינור זו הרגשה טובה. שאר הגלים שלקחתי היו גלים ממש טובים לביצועים אז הלכתי על זה – המשכתי לעבוד על האופדליפ ובעיקר על החיבורים – מביצוע לביצוע לביצוע בלי הרבה היסוסים ובלי לרוץ. לחבר אותם יפה, rail to rail לפרונטסייד. 

לא יודע אם הבנתם את זה עד עכשיו אבל לייקי זו פשוט מכונת גלים. כל גל אותו הדבר בדיוק. ואם רוצים לעבוד על ביצועים – זה המקום. גם כולם מדברים על זה במים. אחד עובד על הבאטם טרן העמוק, אחד עובד על למשוך את התנועה. כל אחד על מה שמתאים לו. זה באמת קסם של הטבע, לא ראיתי גל כל כך consistent מבחינת הצורה שלו בשום מקום בעולם. לא תפסתי המון גלים כמו ימים קודמים אבל זה היה מבחירה – חיכיתי רק לטובים ואותם באמת תפסתי והמשכתי במחנה האימונים. באיזור השעה 8 היה כבר שיא הhigh tide ובגלל שלא היה יותר מדי גובה הגלים הפסיקו יחסית להגיע. הייתה לדעתי איזו חצי שעה ברצף שכל הפיק פשוט ישב במקום ולא לקח גלים. הרגשתי שאני ממש נרדם על הגלשן (תסמכו עלי שלקום כבר ארבעה ימים בשש בבוקר ולגלוש מלא זה דיי מעייף). באיזור 9 התחדש קצת הסוול ותפסתי עוד כמה גלים אבל ב9:30 החלטתי שדי ושהיום לא יהיה 6 שעות סשן רצוף אלא שניים, ויותר מזה, הגיע הזמן שאני אגלוש גם קצת בlow tide. אז יצאתי החוצה וחזרתי לחדר. אמרתי לנטוראל שעכשיו עדיף לו לא להיכנס ולחכות שתרד קצת הגאות. 

הלכתי לאכול ארוחת בוקר בקמפוס וחזרתי לחדר לנוח. באיזור 11 נטוראל נכנס לגלוש ואני רציתי עוד קצת מנוחה אז נכנסתי ב12. היה גל חמוד מאוד, לא משהו מטורף אבל גל חמוד לביצועים. אחרי בערך שעתיים במים נטוראל יצא החוצה כי התחיל להיות ממש שפל והוא לא רצה ללכת על הריף בגלל הפציעה ברגל. אני כל הזמן שמעתי על כמה שיש צינורות מטורפים בשפל אז החלטתי שהיום זה היום להישאר ולראות את זה בעיניים. אז ספויילר – צינורות לא היו. שפל כן. לפי התחזית בשיא השפל הגענו ל0.2 מ׳ של מים. ליטרלי 20 ס״מ. כל הריף התחתון (של האיזור שקראתי לו ״האמבטייה״ באילוסטרציה מלפני כמה ימים) היה בחוץ. גם בערך חצי מהריף של הפיק, אותו הריף ששובר לנו את הגל, היה בחוץ. ראינו את הסלעים בבירור מהאיזור של המגדלים של הצלמים, שזה בעומק של 500 מטר בתוך המים.

עדיין תפסתי כמה גלים, הגל היה מאוד מהיר אבל בגלל שהייתה רוח צד אז לא היו צינורות. כל סוף של גל כולם חושבים על דבר אחד – לא ליפול לא ליפול לא ליפול.  זה לא שהסיום קשה כמו שהוא נגמר על ליטרלי 20 ס״מ מים. לשמחתי לא נפלתי בכלל. תפסתי כמה גלים שהיו חמודים ובעיקר נהנתי מזה שלא היו כמעט אנשים במים. היינו איזה עשרה וגלשנו שזה היה כיף ביחס לבוקר המפוצץ שהיה פה (כנראה שאף אחד לא נכנס כי לגלוש בכזה שפל נראה כמו סכנת נפשות). אחרי כמה גלים החלטתי להפסיק להתגרות במזל ולצאת. מזל שהבאתי איתי את גרבי הריף. שמתי אותן ויצאתי החוצה. לקח לי לפחות 20 דק/חצי שעה ללכת את כל הדרך חזרה. ואם זה לא מספיק אז גם כל ההליכה אני רואה מלא חיות מוזרות על הריף – קיפודי ים בכל מיני צבעים, תמנונים קטנים, כוכבי ים שחורים, ועוד כל מיני דברים שאני לא יודע לזהות. הלכתי מאוד לאט ובזהירות עד לריף התחתון, ששם כבר היה סבבה, רק חול ואבנים עגולות. 

יצאתי החוצה והלכתי לאכול בקמפוס שתי מנות עיקריות. היה כבר איזור 1530 אבל הייתי רעב מדי. אחרי הארוחה חזרתי לחדר והייתי גמור לגמרי. עם אפס אנרגיה ובלי יכולת לזוז. הימים האחרונים התישו אותי לגמרי. נטוראל ואני דיברנו והחלטנו שנישאר בלייקי עד סוף הזמן שלי – ה-5/6 – ואז נחזור לבאלי, אני משם לארץ והוא משם לאן שהסוול יקח אותו. בשביל להישאר פה אנחנו צריכים להוזיל את החדר כי פה מאוד יקר, אז נטוראל יצא לסקר שוק ואני הייתי שבור וגמור מעייפות על המיטה, בלי יכולת לזוז, אז נשארתי לנוח.

חושך. נטוראל יצא החוצה והתחיל לחפש מקומות. הפנס בטלפון נדלק. איילת עם חורים ברצפה ואין נפש חיה ברחוב, אם אפשר לקרוא לזה רחוב. נטוראל נכנס בשער של מלון אחד, ונפגש עם בחור בשם פואד. הוא שואל אותו מאיפה הוא. נטוראל מתחיל עם הסיפור – ״אני מאמריקה אבל עם אמא מליטאווינייה״. הוא אוכל את זה בלי מלח, המשימה הצליחה. הוא קורא למנהל – מוחמד. שואל אותו גם מאיפה הוא? ליטאווינייה. הוא אוכל את זה. מגיע לחדר – רואה חדר מעופש עם קורי עכביש, שתי מיטות וארבע קירות לבנים. הבחור מציע 300K רופי ללילה. נטוראל לא מתפשר וממשיך לטייל על הרצפה העקומה, מחפש עוד חדרים. בדרך הוא רואה דגל ענק, קצת מאיים, של המדינה הבעייתית, תלוי בבר חצי נטוש חצי ספינת פירטים. הוא נכנס לבר ושואל ״איפה המלון של הספרדים?״ ועונים לו בהמשך. הוא ממשיך קדימה. בקצה של הקצה, הסוף של הסוף, בחושך, הוא נכנס למלון שאין בו כלום חוץ מאין סוף דשא וחדרים מעופשים מסביב. הוא נכנס לעומק – מאה, מאתיים שלוש מאות מטר, ומאבד חוש כיוון. הוא הגיע למחסה נטוש באמצע הדשא ושם פוגש את המנהל של המקום. מישהו גדול. מישהו לא נחמד. נטוראל שואל אם יש לו חדרים, והבחור עונה לו מה. הוא שואל שוב והבחור אומר ah room, come. הוא לוקח פנס גדול ומוביל אותו עוד יותר לעומק. הוא נפגש עם עוד בחור, שאת שמו נטוראל לא זוכר – מה שכן, סנטר לא היה לו. קו הפנים שלו מתחיל מהשפה התחתונה. הבן אדם כנראה נמעך ממשהו. נטוראל שואל אם יש להם חדר והאיש ללא הסנטר שואל אותו ״מאיפה אתה״, בכעס, כאילו הוא יודע איפה הוא. נטוראל עונה בלחש ״ליטאווינייה״, הוא שואל שוב ״מאיפה??״ בכעס גובר. הוא עונה לו בגמגום ״i i i am fr fro from th the U US bb but mmm my mom is fffro from Lithuania”. הוא שאל אותו שוב ״איפה??״ נטוראל ״ליטאווינייה?, you know?״ הוא עונה לו OK. שם פנס ראש ולוקח אותו לחדר שאי אפשר לקרוא לו חדר. רק נטוראל והוא, סנטר אחד בחדר. 250 אלף רופי. נטוראל בורח משם. 

אז אחרי סיפור כזה החלטנו שבמקום לעבור למקום המפחיד נטוראל יפעיל את כישורי ההתמקחות שלו וינסה להוזיל לנו את החדר כאן. הוא אכן הצליח! הוריד לנו את עלות השהות ב30%, אז החלטנו להישאר פה. ואת האמת, זה שמסדרים לנו כל יום את החדר ומביאים לנו בקבוקי מים זה מותרות הכרחיות בשלב הזה. נשארנו קצת בסתלבט ובשמונה הלכנו לאכול ארוחת ערב. כמובן ששתי מנות אבל הפעם היה לי הרבה יותר קשה לסיים כי אכלתי עוד שתי מנות לפני ארבע שעות. חזרנו לחדר וכמות האנרגיה שהייתי צריך להשקיע בעיכול גברה על היכולת שלי להישאר ער אז נרדמתי ב20:30

יום רביעי

סיסטם. שש בבוקר. שעון מצלצל ואני קם. אני יודע שלא אמורים להיות יותר מדי גלים אבל בכנות, נרדמתי ב8 בערב אז כמה עוד אני יכול לישון. הלכתי לראות את הגל והופתעתי לראות שעדיין נשבר משהו. היה די קטן אבל זה לא שאי אפשר לגלוש. חזרתי ואמרתי את זה לנטוראל, שהחליט לישון עוד טיפה ולהיכנס לגלוש מאוחר יותר. 

נכנסתי בחתירה. בדרך למעלה ראיתי עוד צלם עם סירה ואמרתי לו לצלם אותי רק אם אני מצטנר, השאר לא מעניין. היינו בערך שבעה שמונה אנשים בפיק. ישבתי בליינאפ וחיכיתי לתור שלי. פתאום ראיתי שמגיע גל ארוך ויפה אף אחד לא חותר אליו. שאלתי איזה חבר קליפורנייאני אם הוא הולך לגל והוא אמר לי שלא. ניצלתי את ההזדמנות וחתרתי לגל. נעמדתי וירדתי את הדרופ. עליתי קצת למעלה, התכופפתי ונכנסתי לצינור. עוד עם השיער יבש וכשאני עוד חצי ישן אני מוצא את עצמי מצטנר ושהגל ממשיך איתי וממשיך. הייתי לדעתי בצינור איזה שלוש ארבע שניות עד שהוא נגמר. לא הייתי הכי עמוק או סגל ענק, אבל זה היה הכי כיף שיש. הרגשתי שקראתי את הגל מושלם וניצלתי אותו בצורה הכי מדויקת שיש. יצאתי מהצינור ויצאתי מהגל. הצלם סימן לי שאקה עם היד אז הבנתי שהוא תפס את זה אז שתהייה לי מזכרת מצינור עם שיער יבש. כזה עוד לא היה לי. 

אחרי הגל הזה, הסשן דיי התחרבש. תפסתי עוד כמה גלים אבל לא היה משהו מרגש מדיי. קצת ביצועים קצת עבודה על הבאטם אבל הגל עצמו לא נתן הרבה אופציות. באיזור 8:30 כבר עלתה הגאות והסטים שעוד קצת הגיעו לפני שעה, עכשיו היו כבר long gone. חיכיתי באיזור החצי שעה לסט, הוא הגיע ולא היה כזה טוב אז אני החלטתי לצאת מוקדם החוצה. 9:30 כבר הייתי בחוץ. הלכתי לקמפוס ואכלתי טוסט עם חביתה ונאסי גורן והתנחמתי בעובדה שלפחות הגל הראשון של הסשן היה נדיר. חזרתי לחדר וראיתי שנטו עוד היה שקוע במנוחה. באיזור 11 / 1130 הוא הרים את עצמו ונכנס לגלוש. אני עוד הייתי צריך רגע מנוחה אחרי הבוקר אז הצטרפתי אליו ב12:30. לא היה גל מיוחד – נטוראל יצא באיזור 1330 ואני באיזור 14. העיקר להיכנס למים ולהוציא קצת אנרגיות. 

חזרנו לחדר ואני התחלתי לחשב את הטיול מהסוף והבנתי שלצערי, הגיע הזמן שלי להזמין את הכרטיס חזור. ב8 לחודש אני מתחיל לעבוד במקום חדש אז אני צריך להגיע קצת (קצת קצת) לפני בשביל להתאקלם. מצאתי כרטיס טוב בחמישי לחודש בערב, מה ששם אותי בארץ בשישי לחודש ב6 בבוקר, ככה יהיו לי יומיים שלמים בארץ לנחות ואחריהם לחזור לשגרה. 

בעולם מתוקן הייתי מעדיף להגיע לארץ בשני או בשלישי לחודש, לפרוק את המזוודה, לראות חברים ולהיכנס לפרק חדש בחיים בצורה נוחה ורגועה יותר. מצד שני, מה-30/5 נכנס לפה כל טוב ומה-02/06 עולה פה גל גבוה. ברביעי לחודש אפילו יהיה פה שוב פעם 2800kJ. אי אפשר לפספס כזה דבר. במיוחד שאני יודע כבר מה זה אומר. ויותר מזה, עדיף לסיים את הטיול בים ענק מאשר בים פלטה. אז אחרי היאבקות עם מערכות האשראי והאתרי הטיסות, שחוסמים דברים מאינדונזיה, הצלחתי להזמין כרטיס, ומעכשיו, אני מתחיל לספור לאחור. עוד שבעה ימי גלישה מלאים עד החמישי לחודש. שיהיה לי בהצלחה. 

הגיע הצהריים וחשבנו להיכנס לגלוש שוב. הסתכלנו החוצה וראינו שיש רוח חזקה ויורד גשם, אז החלטנו שאין סיבה להיכנס למים. נשארנו בחדר וכמעט השתגענו. אני חושב שאתם מתחילים להרגיש את זה גם ביומן אבל הימים פה הכי רפיטטיביים שיש וכשאין גלים פשוט אין מה לעשות פה בכלל. אין פה כלום חוץ משבירות טובות, וכשאין סוול המקום מת. ישבנו בחוסר מעש משווע עד שנטוראל הביא רעיון – בוא ניכנס לבריכה – יש לנו בהוסטל בריכה שלא ראינו מישהו אחד נכנס אליה אי פעם, אז החלטנו שזה רעיון טוב להיכנס אליה. שמנו בגדי ים והלכנו לבריכה. בגשם. וברוח. נכנסנו למים, שבאופן מפתיע היו יחסית חמים. איך שנכנסנו הרגשנו את הכלור מתחיל לאכול לנו את כל הגוף, אבל אין מה לעשות. שחינו קצת ועשינו תחרויות צלילה בלי לנשום – כמה בריכות כל אחד מצליח לעשות, כמה הכי רחוק מגיעים רק עם דחיפה ועוד כל מיני שטויות. אפילו ניסינו אימון שראינו את קלי עושה –  להוציא את כל האוויר מהריאות ולצלול. אחרי שאתה צולל, מי שלידך מתחיל לערבל אותך בתוך המים, לזרוק אותך מצד לצד ולהפוך אותך – לעשות הכל בשביל שתרגיש בחוסר נוחות. זה אמור לדמות התערבלות בגל כשאתה לא יכול לצאת. ניסינו את זה. את האמת, יש בזה משהו אבל זה אפילו לא קרוב לתחושה של גל ענק נשבר עליך. 

אחרי עוד כמה סיבובים יצאנו מהבריכה. נכנסו להתקלח, ואני מסתבר לא הבנתי שיש פה מים חמים אז התקלחתי על קרים. נטוראל זיהה את הידית והתקלח במים נורמליים. משם הלכנו לאכול במקום האהוב, וכמובן, להירדם עוד יום ב21 כי אין מה לעשות פה.