פרק תשיעי – קצת מנוחה

08/10 + 09/10

יום חמישי

היומיים האחרונים עסקו בעיקר בקצת מנוחה. פתאום נפלה עלינו ההבנה שאנחנו פה כבר שבוע וחצי, כל יום גולשים, בגג העולם. מצד אחד – הכי טוב שיכול להיות. הגשמת חלום בכל מובן המילה, אבל מהצד השני – הגוף חוטף פה טראומות רציניות. 

כל יום קמים מוקדם. כל יום גולשים באיזור ה-4 שעות באולוואטו על הבוקר. אחרי זה – ארוחת צהריים טובה. שעה הפסקה ואז סשן ערב ארוך של עוד 3/4 שעות. ארוחת ערב ולישון. ככה נראה יום. כל יום. על זה תוסיפו שהסחף פה לא פשוט ואחרי שבוע וחצי הכתפיים כבר כואבות, הצוואר תפוס, השכמות שורפות, כל נשימה עמוקה מרגישים את הגב לוחץ, היד האחורית, החזה, הרגליים שרוטות מהריף ועוד ועוד ועוד. 

אז באמת יום חמישי היה בסימן סתלבט. קמנו ״יקיצה טבעית״ אחרי שהשעון לא הצליח להעיר אותנו ועשינו איזה סשן קצר באולוואטו. היה גל יחסית נמוך אבל עדיין נחמד. אחרי הסשן יצאנו והלכנו להסתובב קצת – נסענו לכיוון פנים האי במטרה להביא אסטרודקים וליש לגלשנים החדשים. אחרי הסתובבויות הגענו לחנות שהיו בה כמה אסטודקים במחיר סבבה והבאנו אחד לכל אחד. אחריה מצאנו חנות מקומית הכי קטנה ונידחת שיש אבל שמוכרת לישים בזול מאוד אז הבאתי לעצמי גם ליש (לנטוראל יש עוד כמה מהבית אז הוא לא היה צריך). בדרך חזרה ראינו שלט של ״מגרש גולף״ – אמרנו, אם זה עולה 250K רופי לכל אחד אז משחקים. נכנסו למקום – שהיה כנראה הכי fancy שראינו בטיול והסתובבנו שם – מתחם עעעעענק, נקי ויפה, ואנחנו הכי זרוקים שיש עוד עם קרם הגנה על הפנים. היינו כל כך לא תואמים לאירוע שבכניסה לשם השומר שאל אותנו אם אנחנו באנו לשחק ואמרנו שכן אז הוא שאל אותנו איפה חולצת הגולף היפה שלנו. כמובן שלא היה לנו. שאלנו את המוכרת מה קורה שם והיא התחילה להסביר לנו. מסתבר שגולף זה יותר יקר ממה שחשבנו – במסלול הכי זול זה יוצא 2.5 מיליון רופי לכל אחד וזה עוד בלי הgolf cart. בקיצור וויתרנו על זה וחזרנו לחדר. 

ארגנו את הגלשנים עם הציוד החדש, שמנו את האסטרודקים, חרבות, לישים ושעווה ונכנסנו לסשן ערב עם הציוד החדש. לצערנו הרב, הגלשנים שהבאנו הם לים גבוה (over head לפחות) הגל שהיה, בואו נגיד שלא התקרב בקושי לhip. אז היה סשן קצת קשוח. לכל מי שלא הכי מבין בשייפים וגלשנים, אתם בטח תוהים לעצמכם – אם הגלשן מתאים לגל גבוה אז למה שהוא לא יתאים גם לגל נמוך? אז הינה ההסבר – בסוף גלשנים (שורטים) לים גבוה מתאפיינים לרוב בשני מאפיינים עיקריים – טייל עגול (round tail/ pin tail) ויותר חדות (יותר גובה לגלשן על אותה כמות ליטרים – משמע יותר צר). המטרה של הטייל העגול היא לתת לגולש הרבה יותר יציבות על הגל (יותר מהנפח של הגלשן נמצא בתוך המים כשאנחנו עומדים, מה שיוצר drag בכל האזור של הtail ומקנה לנו יציבות. בשונה למשל מfish שהוא בדיוק הפוך וזה למה הוא מרגיש משוחרר). המטרה של החדות והאסטרה גובה היא לאפשר לנו להיכנס לגל ולרדת dropים גדולים עם יותר שליטה. עכשיו, אם לוקחים גלשן כזה לים נמוך יחסית, מה יקרה? הtail עדיין ייצר את אותו הdrag רק שלגל לא תהיה מספיק עוצמה בשביל לדחוף את הגלשן קדימה, ואז – מרגישים מאוד איטיים ומסורבלים. וזה מה שחווינו במהלך כל הסשן. אז נכון, מבאס פעם ראשונה שגולשים על ציוד חדש לא להרגיש שהוא טוב, אבל לפחות אנחנו יודעים שזה היה בגלל הגל ולא בגלל הגלשן. 

יצאנו מהסשן הקצר והמבאס והלכנו למקום האהוב עלינו באי – מרכז הPadel. הלכנו לשחק עוד שעה עם מתן (ששיחק איתנו פעם קודמת) ועם טל זינגר (גולש תחרותי מהארץ) שמתן הביא. היה כמובן – נדיר. זה אחד המשחקים הכי כיפיים שיש. נטוראל היה השחקן של הערב וניצח את כל המשחקונים חוץ מאחד. 

יום שישי

יום שישי המשיך באווירה הרגועה. שוב פעם פספסנו את השעונים ושוב פעם נכנסנו מאוחר מדי לאולוואטו. שוב פעם נכנסנו עם הציוד החדש ושוב פעם התבאסנו שלא היה מספיק גל שיחזיק אותו. שוב פעם עשינו סשן קצר ויצאנו החוצה. הלכנו לאכול בwurang local – המקום הקבוע שלנו לארוחת הצהריים (והערב) ואחרי שהעמסנו מלאאא אוכל שבקושי הצלחנו לסיים חזרנו לחדר. נשפכנו על המיטות. פשוט היינו גמורים מעייפות. נטוראל ממש נרדם לשנ״צ ואני החזקתי את עצמי בקושי. בחמש קמתי, התארגנתי והלכתי לגלוש, ונטוראל נשאר לנוח. 

נכנסתי איך לא, לאולוואטו, הפעם עם השוקו שהבאתי מהארץ והלכתי לפיק האהוב עלי של הימים האחרונים – הRaceTruck. גם הפעם לא היו אנשים שזה הכי כיף שיש, הינו שלושה חבר׳ה בפיק ולשמחתי הם לא היו גולשים כאלו טובים אז לקחתי את כל הגלים שם. היה לי סוף סוף סשן טוב. הפעם הסחף לא היה משוגע מדי אז גם לא היה צריך לחתור בקצב גבוה וחתירה ממוצעת הספיקה. כל בערב 15/20 דקות הגיע סט ותמיד אני לקחתי אותו. כל גל בדיוק אותו הדבר – סקשן איטי ואז צינור ואז עוד סקשן איטי. היה כיף מאוד והיו לי כמה צינורות טובים. לקראת היציאה אפילו הגיע הסופר-סט של היום שהיו לי בו שני צינורות באותו הגל וניסיון לעוד אחד נוסף אבל שאני לא מחשיב אותו כי לא הייתי עמוק מספיק. אבל עדיין גל מושלם. לצערי הסשן הזה נגמר מהר כי נכנסתי מאוד מאוחר אבל עדיין היה טוב. 

יצאתי וחזרתי לחדר, ופתאום ראיתי שליאם לורה (הידוע בכינויו ליאם הצרפתי) הגיע לבאלי גם! אז נטוראל ואני הלכנו לשבת איתו ועם אח שלו אלישע, אחרי שלא ראינו אותם כמה שנים טובות. איחוד מפתיע באינדונזיה הרחוקה. ולמי שתוהה – ליאם עדיין גולש עם לייקרה של טופסי! למרות שהוא כבר שנים באוסטרליה ולא היה בארץ תקופה, ממשיך לייצג אותנו נאמנה גם בחו״ל. אז אחרי המפגש המרגש וארוחת הערב, חזרנו לחדר, הדלקנו את המקרן וראינו עוד קצת מהסדרה של הטיול – lost – שלאט לאט הופכת להיות יותר מותחת ואיימתית, שזה לא בדיוק מה שחיפשנו לטיול הזה אבל אנחנו כבר מושקעים בה. אז בשביל להירדם שמנו Brooklyn Nine Nine, מה שבאמת עבד. ככה נגמרו להם ימי הסתלבט שלנו.