פרק שתים עשרה – הרייסטראק מכה שנית

15/05 – 16/05

יום חמישי

קמנו בבוקר, יום ראשון של החלמה לפציעה של נטוראל, ולשמחתנו אין לא כאבים יותר מדי גדולים. ב-8 בבוקר אנחנו שומעים דפיקה על הדלת, פותחים ורואים את ליאם לורה בבגדי מסיבה. שאלנו אותו מה קורה והוא אמר לנו שהוא יצא אתמול ל-savaya (מועדון מוכר פה באיזור) וחזר בחמש בבוקר להוסטל שלו, בשביל לגלות שהוא איבד את המפתח. הוא ישן שם באיזה חדר אחר שהיה פתוח ובלי אף אחד ובשמונה יצא החוצה וביקש את המפתח החלופי, אבל מסתבר שאין להם מפתח ספייר והם צריכים להביא מנעולן שיפרוץ את החדר. אז הוא בא אלינו להעביר קצת זמן. 

רצינו להיכנס לגלוש, אז הבאתי לו את הגלשן השני שלי (הראשון שקניתי פה), לייקרה בהירה ובגד ים והלכנו לגלוש באולו. נטוראל, שמסתבר שהוא יודע לנהוג טוב מאוד גם עם רגל אחת, בא עם האופנוע ל-single fin (המסעדה שמעל אולוואטו) וצילם אותנו קצת במצלמה גולשים בשביל להעביר את הזמן. ליאם ואני גלשנו איזה שעתיים, אבל היה סשן לא טוב. ישבנו בפיק החיצוני, בצד היותר דרומי של החוף וכל הגלים שם היו סגורים לגמרי. בדיעבד מנטוראל אני יודע לומר שהיינו צריכים לשבת בפיק הצפוני יותר, שם הגל היה יותר פתוח. 

יצאנו אחרי הסשן, ליאם הבין שכבר פרצו לו מחדש את החדר אז הוא החזיר לי את הדברים והלך, ונטוראל ואני נפלנו לשנ״צ המסורתי. קמנו ב-17:00 והלכנו לראות את הים – היה שפל קיצוני מאוד, כמו אתמול, ולפי מה שקרה אתמול, החלטתי לא לקחת עלי את הסיכון אז לא נכנסתי לסשן ערב. חיפשנו קצת מה לעשות ואמרנו שהגיע הזמן ללכת ל-temple – ה-temple (מקדש עברית) זה המקום שממול הפיק הכי דרומי של אולוואטו (שלו קוראים הטמפל) ותמיד ראינו אותו מהמים. הגענו לשם וזה היה נראה כמו מקום מאוד מאוד גדול, אז ניסינו לשאול שם את אחת השומרים אם יש הרבה הליכה או קצת, ובמקביל הצבענו על הרגל החבושה של נטוראל בשביל להסביר שקשה לנו ללכת. הוא לא כ״כ הבין ורק שאל אותנו מאיפה אנחנו ומה אנחנו עושים, אז אמרנו את התשובה הרגילה – ליטאוויינים. איך שאנחנו אומרים את זה, איזו מישהי מאחורינו צועקת לנו – ״אתם מדברים עברית? זה הרבה הליכה״, אנחנו מסתכלים עליה, שנייה אחרי ששיקרנו לשומר בפרצוף ואומרים לה what? היא הפעם אומרת באנגלית ״are you speaking Hebrew?” ואנחנו עונים בבטחון ״No״, אז היא אמרה לנו באנגלית שזה הרבה הליכה. אין ספק שזה היה רגע מביך ומצחיק מאוד. 

קנינו כרטיס לטמפל ונכנסנו פנימה. זה באמת היה הרבה הליכה אבל נטוראל קיפץ על הרגל בקצב יפה. שכחתי לומר שבגלל שזה מקום ״קדוש״ אז אי אפשר להיכנס במכנס קצר, אז כל אחד מאיתנו קיבל מעיין חצאית / פיסת בד ארוכה לכרוך מסביב למותניים. אז נטוראל קיפץ עם השמלה הזו כל הדרך על לרחבה המרכזית. היו שם מלא מלא אנשים והחלטנו להישאר שם. ראינו קצת את השקיעה והסתכלנו מסביב אבל לא יותר מדי חווינו את המקום וגם לא נכנסנו לתוך הטמפל עצמו. יצאנו החוצה אחרי איזה חצי שעה והלכנו לשומר בשביל לשאול אם אפשר לקבל refund או לשמור את הכרטיס לפעם אחרת כי לא ראינו כלום בגלל הפציעה. הם ענו ממש בגסות וסגרו עלינו את חלון השירות בלי לתת תשובה אמיתית. אנחנו קצת התעצבנו, ואני הלכנו להביא את האופנוע. בדרך לאופנוע קלטתי שאני עוד עם השמלה, אז הורדתי אותה בזריזות ושמתי בתוך הכיסא של האופנוע. הגעתי לנטוראל שעברה לו אותה המחשבה בראש אז הוא עלה בזריזות על האופנוע, גם הוא עם השמלה ונסענו משם. אתם יכולים לומר שזה לא מוסרי ולא יפה אבל מצד שני שילמנו מלא כסף בשביל להיכנס לשם ולא ראינו כלום. אז קיבלנו במתנה שמלה. ובשביל לגמרי להיות פיירים – אף אחד לא אמר לנו להוריד אותה…

בערב הגיעה הפתעה נוספת לטיול – ליפשיץ הגיע לבאלי! הלכנו לשבת איתו ועם נהוראי באיזה פיצה וסתם דיברנו קצת. שמחה גדולה באוויר. משם הלכנו, איך לא, ללוקאל, ואז חזרה לחדר לישון

יום שישי

קבעתי אתמול שהיום אני אעשה סשן בוקר עם ליאם סידור. אז הוא בא אלינו באיזור 8 וחשבנו לנסוע ביחד לבלאנגאן, חוץ מרחק חצי שעה נסיעה. הסתכלנו קצת על המצלמות והתחזית ולא היה נראה משהו, אז בסוף הלכנו לגלוש בחוף המוכר והאהוב. במקביל נטוראל עוד קצת נח בחדר, כי הוא תכנן ללכת למרפאה יותר מאוחר לביקורת. נכנסנו לאולו ולמדנו מהטעות של אתמול – נשארנו בפיקים הראשונים בגל היותר פתוח. היה שם גל ממש כיפי – הגלשן החדש שלי מתאים מאוד לתנאים האלו – גל קצת יותר נמוך אבל ארוך ופתוח עובד טוב מאוד ביחד עם fish. עבדתי קצת על הראנדהואסים – אני מרגיש שאני כבר ממש משפר אותם. במים ראינו את ליפשיץ בסשן ראשון ואת נהוראי, שגם הוא הביא twin fin חדש ונהנה איתו מאוד. באיזור 12 ומשהו ליאם ואני יצאנו החוצה וקפצנו למרפאה – הנחנו שנטוראל שם עקב המחסור באופנוע בחצר שלנו. הגענו לשם וראינו שהם ממשיכים לטפל בנטוראל ומביאים לו עוד קצת מים חמים עם חומץ. זה לקח להם עוד זמן וליאם ואני היינו רעבים מתים אז אמרתי לנטו שיבוא לשם כשהוא מסיים והלכנו לאכול. הזמנו מנות ענקיות כרגיל ובאמצע הארוחה הגיע גם אורן – חבר של רוסו, שגם הצטרף אלינו לאכול. ליאם היה צריך ללכת מוקדם כי חברים שלו גם מגיעים היום לבאלי והוא עובר איתם לווילה – אז הוא צריך לתפוס את המיטה הטובה לפניהם, אז נשארנו אורן ואני וכמה דקות אחרי זה גם נטוראל הגיע והזמין לו אוכל. אני איך שהוא עוד הייתי רעב אז הזמנתי עוד מנה ואכלנו ביחד. 

ב1430 קפץ אלינו ליאם לורה וב3 יצאנו לעוד סשן ברייסטראק, לפני השפל המוגזם של 17/18. מחוץ למים ראינו את הגולשת הסלב הראשונה של הטיול – Tatiana Weston-Web! גולשת נדירה, כבר הרבה שנים בסבב, זכתה במדליית כסף באולימפיאדה עכשיו וסיימה שנה שעברה מקום שלישי בסבב העולמי – בקיצור גולשת מטורפת. איתה גם היה Jesse Mandes – בן זוגה מזה כמה שנים שגם הוא בעבר התחרה בסבב העולמי והיום הוא פרשן של הWSL (וגולש חייה).  

התחלנו לגלוש, הם עלו למעלה לפיק וליאם ואני נשארנו ברייסטראק. היה שם גל ממש טוב, כל מי שעלה למעלה כל הזמן ניסה לחבר את הגל לפיק אצלנו אבל לא הצליח, ואנחנו תפסנו את אותם הגלים והמשכנו אותם עד הסוף. היו לי שם שלושה צינורות ממש חמודים. הגיע איזה סט אחד ראיתי שטטיאנה לקחה איזה גל ענק וניסתה לחבר אותו לפיק שלנו, גם היא לא הצליחה, אבל היא הגיע ממש לידי אז התחלתי לדבר איתה. גלשתי איתה פעם בעבר בפורטוגל אז ידעתי שהיא נחמדה והיא באמת נשארה נחמדה. היא אמרה שהיא פה עד סוף החודש ואז עוברת עם סירה ל-Mentawai Islands. אמרתי לה שבאמת אף אחד לא מצליח לחבר את הגל למעלה ושפה יש גל יותר טוב. היא עלתה למעלה, ניסתה לקחת עוד איזה גל משם וכמובן שלא הצליחה לחבר (כמו כולם, היא עדיין גולשת מטורף לגמרי), אז אחרי איזה חצי שעה היא באה לגלוש לידי בלמטה. ראינו איזה סט מגיע – אני לקחתי את הגל הראשון, נכנסתי לצינור ענק אבל הוא נסגר לי בפנים ועפתי הכי קרוב לריף שיש. איך שאני יוצא מההתערבלות אני רואה שטטיאנה לקחה את הגל השני של הסט והיא בדיוק מביאה לי מעל הראש layback snap מטורף. בגלל שהיא מי שהיא הנחתי שהיא נוחתת את זה בוודאות ושהיא לא בטוח רואה אותי אז עשיתי duckdive הכי עמוק שיכולתי וקיוויתי לטוב. יצאתי מהצלילה בלי שהיא פגעה בי, היא לא באמת נחתה את הביצוע אבל היא כן יצאה מאוד מאוד קרוב אלי. לצערי מה שכן קרה זה שהגלשן שלי נתקע חזק בריף בזמן הדאקדייב אז חטפתי פיצוץ יפה שחייב אותי לצאת החוצה ולשים את הגלשן בתיקון – וזה באמת מה שקרה.  

אחרי שחזרתי מלשים את הגלשן אצל מתקן הגלשנים חזרתי ונסענו נטוראל ואני להיפרד מרוסו ונהוראי שעוזבים את באלי ונוסעים ל-sumbawa לגלוש ב-Lakey Peak (אחד החופים המפורסמים הנוספים פה באינדונזיה, יותר מזרחית לבאלי). משם הלכנו לאכול ארוחת ערב עם ליפשיץ ויובל (חבר ישראלי חדש מהמים) ב-Lola’s – מסעדה מקסיקנית על רמה (זה יום שישי אז הרגשנו לעצמינו להתפנק). היה מאוד מאוד טעים אבל יצאנו עם קנס רציני לכיס. לא נורא, פעם בשבוע מותר.