23/05
יום שישי
הושקמנו ב-4 בבוקר מצלצול הטלפון שבחדר שלנו. שנייה אחרי שעניתי הם ניתקו ושמעתי צלצול בחדר השני – כנראה באמת שיחת השקמה לכל מי שאמור להגיע לאוטובוס ומשם לטיסה ביחד איתנו. התארגנו בעייפות מוחלטת ותוך כמה דקות ירדנו למטה, היינו יחסית מהראשונים. עלינו על האוטובוס ותפסנו את המקום הכי קרוב ליציאה – קיווינו שאם נרד ראשונים מהאוטובוס נגיע ראשונים לדלפק בשדה ואולי נוכל לגרום לעובדים שם להעלות לנו לפחות את אחד הקייסים לטיסה הזו. אז באמת ירדנו ראשונים מהאוטובוס ובאמת הגענו ראשונים לדלפק אבל זה לא מאוד עזר. הם מלמלו משהו בסגנון שהדברים נמצאים במקום אחר והם לא יכולים לבדוק ואמרו לנו להתקדם. עלינו אל עבר הגייט (אותו אחד מאתמול) וחיכינו שם. אני הלכתי לאכול ארוחת בוקר זריזה ונטוראל תצפת עם המצלמה ב-full zoom וניסה לראות אם מעלים את הקייסים שלנו למטוס או לא. כמה מהחבורה של האמריקאים אמרו שהם הצליחו לראות את הקייסים שלהם נכנסים למטוס אבל אנחנו לא הצלחנו לראות את שלנו אז התחלנו לחשוש. עברה עוד שעה ועוד שעה וב-7:00 אמרו לנו לעלות למטוס. בדרך למטוס (שלא הייתה באמצעות שרוול אלא פשוט ברגל מה״גייט״ עד למדרגות המטוס) ראינו את הבחור שהעמיס את הגלשנים. שאלנו אותו כמה הוא הצליח להכניס והוא אמר לנו All. היינו שנייה בשוק. מה all. כמה גלשנים? הוא אמר שאת כוווולם והיה לו חיוך גדול. 15 קייסים נכנסו (אחרי שאתמול אמרו לנו שהמגבלה היא בין חמש לשבע). צעקנו כולנו מאושר. היו בערך 40 אנשים על הטיסה וכל מי שלא היה אינדונזי (20~) בא ללייקי בשביל לגלוש. אז כולנו שמחנו ביחד ועלינו על המטוס. לפחות ליום הזה יש התחלה טובה.
עלינו על טיסה של שעתיים מ-DPS, שדה התעופה של באלי, ל-BMU, שדה התעופה של סומבאווה (שעברה לנו תוך 5 דק בערך כי נרדמנו כל הדרך). כשנחתנו שם והגענו לאיזור של המזוודות הסתכלנו כולם בציפייה על האיש שפורק את הגלשנים מהמטוס. הקייס אחד לפני האחרון שהוא הוציא היה של נטוראל אבל את שלי עוד לא ראינו. לאט לאט הגיעו קייסים ל-baggage claim אבל שלי לא יצא עוד. התחלתי להילחץ אני לא אשקר, אבל בדיוק כשאמרתי לאחד החברים האמריקאים שלא ראיתי את הקייס שלי, הוא יצא מהמסוע. אושר ענק. גם הקייס של נטוראל וגם שלי הגיע ועכשיו נשאר לנו רק להגיע לחוף ולגלוש. עלינו לעוד נסיעה ״קצרה״ של שעתיים ביחד עם עוד שני חבר׳ה אמריקאים (שעכשיו גילנו שהם חבורה של 15(!!) גולשים מ-Huntington Beach וכולם באים ל-lakey) ובשעה טובה הגענו ליעד המיוחד – Lakey Beach, סומבאווה.
איך שהגענו ראינו את רוסו ונהוראי, שהגיעו לפה כבר לפני שבוע בערך והם אמרו לנו שהגענו בזמן נדיר ואנחנו חייבים להיכנס עכשיו למים – כל המקומיים בדיוק יצאו לתפילה ונהיה יחסית לבד במים. אז הגענו לחדר והוצאנו את הגלשנים מהקייס – כל הדרך רק חיכינו לגלות אם קרה משהו לגלשנים או לא. לשמחתינו – הכל טוב. שמנו שוב את החרבות, את הלישים ועוד קצת שעווה וטסנו למים. ירדנו מההוסטל אל עבר החוף. החול בלייקי שונה מהחול באולו – החול באולו הוא חול מעורבב בחתיכות אלמוגים וריפ. הוא חול קשה ועבה. פה, הגענו לחול שחור. פשוט חול שחור ורך, בלי הרבה בלאגנים. כיף להרגיש את ההבדל הזה. גם הכניסה למים היא ההיפך המוחלט. אם באולו נכנסנים בין סלעים ובין גלים, זרמים לכל מקום וריפ רצחני מתחת לרגליים, פה יש כמו בריכה ענקית של מים בכניסה שצריך לחתור ורק אחרי איזה חמש דקות חתירה מגיעים לריף, שמפריד בין ״בריכת״ המים הקודמת לפיק. ובשביל לעלות לפיק – פשוט חותרים מהצד. הכל הרבה יותר נגיש.
כל הדרך למעלה הסתכלנו על הגלים ולא האמנו למה שאנחנו רואים – נשבר מולנו גל A-Frame מושלם וכל גל נראה בדיוק כמו הקודם. בריכת גלים. שני צינורות אחד ל-right ואחד ל-left, ואם היו גלים שלא הצטנרו, אז היה להם פשוט קיר עומד של מים שרק מחכה שמישהו יגלוש עליו ויעשה עליו ביצועים. הרבה זמן לא התרגשנו ככה בדרך לפיק, הרגיש לנו כאילו אנחנו חותרים בדרך ל-pipeline. רק שהתקרבנו לפיק קלטנו שיש מלא אנשים במים. נכון, אין מקומיים, אבל יש המון תיירים כמונו. ואם אתם רוצים הבדל נוסף בין לייקי לאולו – אז אם באולו הגל פרוס לרוחב ונשבר בהרבה נקודות לאורך החוף, בלייקי הגל נשבר בנקודה אחת. נקודה אחת בלבד וכל הגלים נשברים רק שם. אז מספיק שיש 40 אנשים במים ומרגיש מפוצץ, כי כולם מנסים לשבת על אותם 10 מטרים רבועים (בשונה מאולו, ששם 40 אנשים נקרא חוף ריק).
הגענו לפיק. בדרך למעלה אמרנו שניקח את הסשן הזה באיזי – לא ישנו הרבה בכלל, אנחנו אחרי מסע רציני, אנחנו בחוף חדש שאנחנו לא מכירים ובתחזית כתוב שיש ים של 2-2.5 מ׳, אז לא צריך לקחת סיכונים מיותרים. נטוראל התיישב בפינה של השבירה ל-right (הפרונטסייד שלו) ואני התיישבתי בפינה של השבירה ל-left (הפרונטסייד שלי). סט ראשון הגיע. לא ראינו כאלו סטים בשבוע האחרון. מלא ליטרים של מים מגיעים מרחוק, בהתחלה לא נראים כמו משהו גדול, אבל איך שהם פוגעים במדף הקרקע הסלעית שנמצא מתחת לפיק הם מכפילים את הגובה שלהם ונשברים. באותה הנקודה, כל הזמן. בסט הזה רק התפעלנו ממה שאנחנו רואים – גל מסיבי מאוד, גבוה וגולשים שלוקחים אותו ומפרקים אותו לחתיכות. לא היו גולשים מתחילים במים. לא היו אפילו גולשים ״בינוניים״ במים (אולי אחד). כמעט כל מי שגלש ידע לגלוש והיו גם כמה חבר׳ה שידעו לגלוש מטורף. מהטובים שראינו בטיול.
המשכנו לחכות כל אחד בצד שלו. פתאום ראיתי איזה גל יותר ״קטן״ מגיע ושאף אחד מלמעלה לא לוקח אותו. ניצלתי את ההזדמנות ולקחתי אותו ל-left. חתירה, קפיצה, ומסתכל על הגל – קיר יפה ועבה של מים עומד, לא מצטנר אבל עומד ומחכה שאני אגלוש עליו. אז הבאתי קארב גדול, ועוד אופדליפ ואחריו עוד קארב ולמטה הגל נסגר. הרבה זמן לא הרגשתי עוצמה כזו של גל, ובטח שלא בימים האחרונים באולוואטו שהיו נמוכים להחריד. עליתי חזרה למעלה. עוד עשרים דקות עברו והגיע עוד גל כזה – למעלה לא לקחו אותו וחזר אלי הpriority ביחס לכל החבר׳ה שישבו איתי למטה אז יכולתי לקחת את הגל. ושוב, אותו הסיפור – קיר עבה של מים, סקשן ראשון מהיר, אחריו סקשן איטי ואחריו אחד מהיר, ואני עשיתי אותו הדבר – קארב, אופדליפ, קארב. הרגשתי שחייתי את אותו הרגע פעמיים.
חזרתי לחכות שם שוב ואז משהו השתנה. הגיע סט. ענק. ואני כפי שהבנתם, למטה. הגל נשבר מעלי, במרחק של 5/10 קדימה, מה שאומר שאני בנקודה הכי גרועה שיכול להיות – הכי טוב להיות מעל השבירה כי ככה הגל לא נשבר עליכם (מן בסתם). אחרי זה עדיף להיות בול בנקודה שהוא נשבר (כי אז הצלילה מאפשרת להתחמק מהאימפאקט ואפשר לעבור את הגל חלק), אם לא שם אז עדיף להיות הרבה אחרי שהגל נשבר בשביל שהוא יאבד מהכוח ואז יהיה אפשר לצלול מתחתיו באיזו שהיא צורה, אבל הכי גרוע, זה להיות מטרים ספורים אחרי השבירה – מקבלים את כל הגל על הראש, על הערבול של המים ואין איך להתחמק. אז זה בדיוק מה שקרה לי – אכלתי את הסט הזה על הראש. שני גלים של איזה 2.5 נשברו לי בפנים. בהתחלה זה היה קצת מלחיץ אבל חשבתי על זה לרגע ונרגעתי – שוב, זה לא כמו אולו. לא יגיעו לי פה 20 גלים מכיוונים שונים שנשברים במקומות שונים. קיבלתי את הגל הראשון על הראש, התערבלתי ועפתי מלא למטה ועכשיו הגל הבא ישבר גם הוא למעלה ואני כבר התרחקתי משם. וגם אם יבואו עוד כאלו, אני מתרחק מהשבירה והכל טוב. וזה באמת מה שקרה. אז נכון, הגל הראשון ערבל אותי לחלוטין ולא ידעתי מה זה למעלה ומה זה למטה, אבל אחרי שיצאתי מהספירלה כבר הכל היה קל יותר.
חזרתי שוב למעלה ועם החזרה למעלה חזר לו אותו הלופ שתיארתי קודם – גל שלא לוקחים מלמעלה, אני לוקח, קיר עומד, קארב אופדליפ קארב. הרגשתי הכי בבריכת גלים שיש. התחלתי גם לעבוד על הביצועים – באופדליפ עבדתי על לנסות ולהגיע כמה שיותר מאונך לליפ ובקארב כבר ממש הצלחתי לשים את היד הקדמית בתוך המים ולהשתמש בה כמעיין ציר לתנועה. הייתי מאוד מבסוט על עצמי. ואחרי כמה גלים כאלו כמובן שחטפתי עוד סט על הראש. לדעתי במצטבר לקחתי בסשן הזה משהו כמו 8 גלים וקיבלתי ארבעה גלים גדולים על הראש. אחרי בערך שלוש שעות במים הלכתי לנטוראל ואמרתי לו שאני גמור מעייפות ורעב אז אני יוצא והוא אמר לי שהוא גם בא. לקחתי עוד איזה גל – עוד איזה קומבו של ביצועים ויצאתי החוצה – חתירה עד לריפ, קצת הליכה ואז כניסה ל״אמבטיה״ ששם כבר אין גלים או סחף ופשוט צריך לחתור עד החוף.
יצאתי והגעתי לחדר ופשוט נחתי על המיטה. עברה לה עוד שעה וחצי ואחריה נטוראל הגיע. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שהוא פשוט היה חייב להמשיך לגלוש. אם אתם קוראים הדוקים אז הייתם אמורים לשאול את עצמכם כבר בתחילת הפרק – ״מה אתה ונטוראל נכנסים לגלוש? הוא לא פצוע?״. אז כן, עדיין יש לו כמה קוצים ברגל אבל הוא כבר במצב הרבה יותר טוב וזה הסשן הראשון שלו על גלשן מאז הפציעה!! הוא לא גלש שבוע אז הרעב שלו לגלים הצליח לתת לו עוד בוסט של אנרגיה. הוא אפילו אמר לי שהוא הצליח להשחיל איזה שני צינורות קצרים לפרונטסייד. שנינו מאוד מבסוטים מהסשן אבל גמורים מעייפות.
היינו כמה דקות בחדר ומשם יצאנו לאכול במסעדה פה של ההוסטל – לא אכלנו כלום כבר איזה 12 שעות בגלל כל הבלאגנים אז הזמנו כל אחד שתי מנות עיקריות ענקיות ובפעם הראשונה לטיול הזה לא הצלחתי לסיים את המנה השנייה. להגנתי נטוראל גם היה מאוד קרוב ללא לסיים (בעיקר גם כי המנה השנייה שהזמנו הייתה לא טובה ככ) אבל גם כי זה היה באמת כמות מטורפת. חזרנו לחדר ונטוראל פשוט נרדם. אני כותב לכם את זה עכשיו ב-19:45, בזמן שנטוראל פה לידי ישן כבר שעה. אחרי המסע הזה מגיע לנו קצת מנוחה. וזהו, אני גם אלך עוד רגע לישון ומחר קמים הכי מוקדם שיש, כי מחר אמור להיות יום מטורף – שיא הסוול, ים ענק, בלי רוח, ועוצמת הגל משלשת את עצמה (מעוצמה של 800kJ לעוצמה של 2400kJ). אז צריך כוחות בשביל כזה דבר.