פרק שלוש עשרה – מתחילים להרגיש בנוח

17/05 – 18/05

יום שבת

אני חייב להיות כנה. אני כותב את הפרק הזה ביום ראשון ואני פשוט לא זוכר מה היה בשבת בבוקר. אני יודע שהלכתי לגלוש באולוואטו. אפילו יש לי תמונות מהסשן הזה. אבל אני פשוט לא מצליח לזכור אירוע אחד מהסשן הזה. מצד אחד – חוויה מוזרה – מצד שני, זה אומר שאני מרגיש בבית. התמקמנו והשתקענו פה כבר תקופה באולוואטו, אנחנו מכירים את הגל טוב, את הרחוב טוב ואת האנשים. אז כמו שאם תשאלו אותי מה היה בסשן האחרון שלי בהילטון ואני לא בהכרח אזכור, ככה מתחיל לקרות קצת פה, אבל בקטע הכי טוב שיש. 

אז זה מה שהיה, או בעצם לא היה בסשן הזה. משם יצאנו לאכול צהריים בסוקה, ליפשיץ, יובל, ליאם לורה, חברה של ליפשיץ מסרי לנקה שהגיעה גם לפה, נטוראל ואני. הייתי מאוד רעב אז הזמנתי שני המבורגרים – אחד עם בשר (מה שנקרא המבורגר רגיל) ועוד אחד שהיה bacon&eggs burger. הם גם הגיעו עם צ׳יפס וזה באמת יחסית השביע אותי.  

משם הלכתי לקנות את התמונות והסרטונים שלי מהצלמים שבחוף. הם כבר מכירים אותי ושומרים לי הכל בתיקיות. כשהגעתי לצלם ווידאו ראיתי שלא כל הדברים שלי שם! ניסיתי להבין מה קרה והבנתי שכנראה אחד החבר׳ה שם (לא האחד שאוהב אותי וסגרתי איתו את הדיל שיצלם אותי כל התקופה ואני אקנה פעם ב, אלא מישהו אחר שלא הכיר את זה), התעצבן עליי שלא קניתי ממנו אתמול את התמונות ומחק לי חלק. בקיצור התבאסתי עליו ממש ממש, אבל החבר השני שלי משם אמר לי שאין מה לעשות ושמעכשיו הוא ישמור לו על הדברים וידבר עם המוכר השני שלא יעשה את זה שוב. ספויילר – אחרי שקניתי את הכל המוכר השני בא להתנצל ואמר ש״בטעות״ הוא מחק כשהוא ניסה לאחד בין התיקיות. לא הכי מאמין לו אבל גם ככה אין מה לעשות. 

אחרי זה חשבתי על להיכנס לסשן ערב אבל העובדה שנטוראל עוד צולע מאותו ה-low tide בדיוק גרה לי לחשוב פעמיים ולוותר עליו, אז נטוראל ואני יצאנו לעשות קצת סיבובים על האופנוע. נסענו ל-fresh market – הסופר הכי גדול פה באיזור. הוא באמת היה מטורף והיה שם הכל מהר, אבל המחיר בהתאם, אז אחרי קצת הסתובבויות יצאנו משם והמשכנו בסיבוב. נכנסנו לאיזו חנות חיקויים מפוקפקת וכמעט וקנינו נעליים של ״״נייק״״ (שתי מרכאות זה לא מספיק בשביל להדגיש את עולב החיקוי), אבל אחריה מצאנו סןף סוף חנות שמוכרת פירות שנראו טוב! לא פירות מבאסים כמו שיש פה בכל מקום, אלא משהו שנראה כמו שצריך. העמסנו שם תפוחים, בננות, אננסים, dragon fruit ומה לא, והבאנו איתנו. בדרך לדירה עצרנו בווארונג ואכלנו ארוחת ערב – הזמנתי שתי עיקריות כרגיל. כשהגענו לדירה הייתי כ״כ עייף שנרדמתי באיזה 21 על האור דלוק. 

יום ראשון

קמתי בבוקר והכנתי לנטוראל ולי את הסנדוויץ המפורסם של הטיול – חמאת בוטנים ריבה וסוף סוף בננה טובה מהפירות של אתמול. אכלנו בתאווה רבה. נטוראל עדיין פצוע, אבל מתחיל להראות סימני שיפור. הוא אפילו קצת דורך על הרגל ומהסתכלות על הפצעים נראה שכלום לא מזוהם או מזדהם (טפו טפו) ושהוא בדרך להחלמה (בתקווה לפני הסוול שמתקרב בהמשך השבוע). אחרי הסנדוויץ שמתי קרם והלכתי לגלוש עם ליפשיץ באולו. נכנסנו לגלוש ורוב הזמן נשארנו למטה ברייסטראק ותפסנו שם גלים טובים. אחרי איזה שעתיים שם עליתי למעלה כי רציתי גל עם קצת יותר עוצמה. היה מפוצץ ברמות. הכי מפוצץ בשבוע האחרון בוודאות, לדעתי כמעט כמו שהיה לנו פה בימים הראשונים. אז לצערי בזבזתי איזה שעה שם למעלה בפיק בלי לתפוס משהו רציני. אחרי איזה שעה הגיע לי סט בדיוק אלי אז תפסתי גל טוב שנפתח לי לצינור קצרצר בסקשן התחתון. ירדתי שוב חזרה למטה ואת מי ראיתי שם? שוב פעם את טטיאנה וג׳סי שכנראה למדו מהטיפ שלי (סתם אני נותן לעצמי קרדיט, אבל זה נחמד לחשוב שאולי הייתה לי איזו השפעה). דיברתי איתם עוד קצת וגלשנו באותו איזור. הגיע איזו שהוא סט אלינו וראיתי את ג׳סי קודח את הצינור הכי מטורף שראיתי בטיול הזה. הוא תפס גל הכי מהצד שיש, והייתי בטוח שהוא לא עובר אותו. איך שהוא יורד את הגל הוא נכנס לצינור הכי עמוק שיש – ברמה שאני ראיתי את הגל מהצד, בול בפתח של הצינור, והוא נעלם בתוך הקצף, ואז אחרי איזה שנייה, פתאום הוא ״חוזר״ לאיזור היותר חיצוני של הצינור. לא יודע עד עכשיו איך זה קרה אבל הבן אדם עשה מופע היעלמות אמיתי ואז חזר לחיים. כל החוף היה בטירוף מהגל הזה. אחריו לקחנו עוד כמה גלים ויצאנו החוצה. 

הלכתי לאכול בווארונג והגיע הרגע – סיימתי את הכרטיסייה! אז קיבלתי מנה חינם על חשבונם. אין כמו לאכול לשובע בחינם. משם חזרתי לקצת סתלבט בחדר ואז יצאתי לסשן ערב מוקדם באולו, בשביל להספיק לגלוש לפני שיא השפל. נכנסתי עם ליפשיץ לסשן קצר ברייסטראק ושוב פעם טטיאנה וג׳סי היו, רק שהפעם לא היו הרבה אנשים במים. היה רדוד ממש וכמעט כל סט שהגיע נשבר בצינור עמוק על הריף הרדוד. ראיתי את ג׳סי וטטיאנה קודחים צינורות איך שנכנסתי למים, מה שנתן לי דרייב גם להצליח. הגיע סט יפה ולא היה לידי אף אחד. חתרתי ונעמדתי. ירדתי את הדרופ ובהתחלה הגל היה קצת איטי, עוד לפני שהוא פגע בריף. איך שהוא מגיע לאיזור של הריף אני רואה שכל הגל מתרומם וכמעט ומכפיל את עצמו בגודל, כל המים שמתחתי נשאבים אל הגל ונפתח מולי קיר רציני ומהיר. ואם זה לא הספיק, אז בגלל השאיבה הזו רואים את כל הסלעים של הריף ומעליהם מים בעומק של אולי 20 ס״מ, וגם במקביל יש כמו ״גלים״ קטנים מאונכים לכל שלנו (שנוצרים מהסחף והרוח) שמפריעים לך על הגל. הבנתי שיש לי פה שתי אופציות – או לרוץ הכי מהר שאני יכול, להיכנס לצינור ולהצליח לצאת ממנו בלי ליפול או להסתכן בלקבל גם פציעה רצינית מהפיק הזה. הפכתי את החשש לביטחון ורצתי על הגל. הצטנרתי של החיים ולמרות כל ה-chop שהיה במים הצלחתי לצאת ממנו בלי ליפול. היה טירוף והבנתי שאני עשיתי את שלי להיום אז לקחתי עוד גל קטן ויצאתי החוצה.

 משם ליפשיץ ואני קבענו מסאג׳ באיזה מקום מומלץ פה (ולא קופסת הסרדינים שנטוראל ואני עשינו בה מסאג׳ פעם קודמת) ואת האמת, בשביל 50 אלף רופי הפרש (3 דולר) היה הבדל ענק. מקום רציני וגדול, נקי, עם אנשים שנראים שזה המקצוע שלהם ולא פועלי בניין שבערב מחלטרים בעוד עבודה. אני ביקשתי מסאג׳ חזק ודור ביקש medium. עשינו שעה והיה ממש טוב, המסאג׳יסטית פירקה לי את הגב לחלוטין – שזה בדיוק מה שגולש צריך פה. משם המשכנו לארוחת ערב ביחד עם נטוראל ויובל בהמבורגר. דאבל צ׳יזבורגר עם שתי מנות צ׳יפס עשו את העבודה והשביעו אותי. 

חזרנו לחדר ושוב פעם נרדמתי עם האור דלוק. נראה לי שאני צריך קצת מנוחה…