05/04
אתחיל מהסוף – אחד הימים הכי טובים שהיו לנו בבאלי עד כה. ועכשיו, בחזרה להתחלה.
לפי התחזית מחר (שלישי) אמור להיכנס גל מפחיד (3+ מטרים) אבל בשביל שזה יקרה הוא צריך להיבנות מהיום. אז קמנו קצת מאוחר מבדרך כלל (בגלל שהפסקנו לשמוע את השעון, או שאנחנו פשוט מבטלים אותו מתוך שינה), וב-08:30 היינו במים. כבר בדרך לחוף הרגשנו שמשהו שונה – הסתכלנו לפיק ולא ראינו אנשים, הסתכלנו לצד של המתחילים – כמעט ואין לא מתחילים ולא מדריכים מקומיים, ופתאום הבנו – בכל יום ראשון בערב יש פה מסיבות רציניות של כל האי, כמעט בכל חור. אז כנראה שכל ״הגולשים״ שבאו לפה הלכו למסיבות אתמול בערב ונשארו רק הגולשים האמיתיים. אבל, הייתם מצפים שיהיו עוד הרבה אנשים כמונו, לא גולשי-מסיבות אלא גולשים אמיתיים. אז אכן יש עוד הרבה כאלו, אבל כנראה שהם הסתכלו על התחזית (כמונו), ראו שהים עומד לעלות בערב (כמו שאנחנו ראינו) והחליטו לשמור את הכוחות לסשן ערב (לא כמונו). וזה היה כל ההבדל.
נכנסנו למים באקסטזה. לא היו הרבה אנשים בכלל. התחלנו את הסשן בחלק היותר צפוני של אולו (ככה המקומיים קוראים לאולוואטו) ותפסנו שם כמה גלים פתוחים וחמודים, אבל לאט לאט פילסנו את דרכנו בקו הpriority עד לחלק הדרומי של החוף, ששם, לא היה כמעט אף אחד, אולי חמישה/עשרה גולשים, שביחס לעשרות/מאות שיש בדרך כלל בחוף הזה זה נחשב ריק. ישבנו שם והתחלנו לתפוס גלים. ועוד גלים ועוד גלים ועוד גלים. וככל שעבר הזמן מי שנכנס למים כבר התחיל להתעייף אז יצאו אנשים והחוף נהיה עוד יותר ריק, ואנחנו רק חוגגים. באיזור 12:30 כבר הסתכלנו אחד על השני, גמורים מעייפות, הגוף לא מצליח לזוז אבל מבינים שחייבים להמשיך כי כזה מצב לא יהיה לנו פה יותר. בשלב הזה גם הים כבר ממש התחיל להראות סימנים של עלייה – מה-2 feet של הבוקר אנחנו כבר באיזור ה-4/5 עם סטים גבוהים. התחלנו לראות כבר פאקונגות רציניות מגיעות באופק אבל הן עוד לא נשברו בקו השבירה העליון של החוף – אבל אין ספק שזה סימן טוב.
תפסנו עוד כמה גלים – נטוראל תפס איזה גל אחד רציני מהshoulder, ירד מתחת לקצף, חיכה שנייה, באטם טרן מדוייק, סנפ בחלק העליון של הליפ, מתכווץ כמה שהוא מצליח, ופתאום – נכנס לצינור באקסייד. בדיוק לפי הספר. ראיתי הכל מהצד אז צעקתי לו. לצערנו הוא לא יצא מהצינור אבל היה שם vision רציני למה יכול להיות לנו פה באולוואטו. אני כבר מרגיש מאוד בנוח בפרונטסייד פה – היו לי כמה גלים עם קארבים חזקים מאוד לפרונטסייד ואופדליפים טובים ואפילו בלמטה של החוף תפסתי איזה גל קטן עם צינור מקלחת חמוד.
ב-13:30, מחוסרי כוחות לחלוטין החלטנו לצאת החוצה. לקחתי גל יציאה שהיה בגל ביצועים הכי טוב של הטיול שלי – איזה חמישה ביצועים, מתחברים יפה, הישענות יפה על הרייל בבאטם טרן – גם פה הכל לפי הספר. אבל דיי – כבר עוד שנייה נרדמנו על הגלשן. בדרך לחדר עצרנו להסתכל קצת על סרטונים שהמקומיים פה צלמו אותנו – באמת תפסנו ים גלים, אז אמרנו להם לשמור לנו חלק בצד בתיקיות עם השם שלנו ושניקח את כל הסרטונים הטובים בסוף הזמן שלנו פה בבאלי. את ההליכה חזרה עשינו בשקט – עייפים ברמות. איך שהגענו נפלנו על המיטה לכמה דקות ומשם לארוחת הצהריים במסעדה המקומית האהובה. כל אחד לקח צלחת גדושה בכל טוב, אכלנו את זה הכי מהר שאפשר וחזרנו לחדר. הנסיעה הזו, שבדרך כלל לוקחת 5 דק, הרגישה לי כמו 40. הייתי כל כך עייף מהסשן שלא הצלחתי להחזיק את עצמי. אז באמת הגענו לחדר וקרסנו לאיזו שעה.
ב-16:30 רוסו התקשר והדליק אותנו. אמר לנו שאנחנו יוצאים מהסיסטם וחייבים לעשות סשן ערב – הרי הים עולה ואי אפשר לפספס את זה. בתחזית אפילו היה כתוב שיש גל של 20 שניות (!!!). אז למרות כל השבירות הגופנית הסכמנו איתו והלכנו לגלוש. הים כבר עלה בצורה רצינית. היו קצת יותר גולשים אבל עדיין לא כמו בדרך כלל. הסטים שהגיעו היו כבר הרבה יותר רציניים, הרגשנו שהגל השתנה מאוד – הרבה יותר כוח, הרבה יותר ממונטום. הכל הרבה יותר. גלשנו.
למען הסיפור אחלק את הסשן לשני חלקים – בכל החלק הראשון של הסשן תפסתי גל אחד. אבל, גל וואוו. לפני שנכנסנו למים ראיתי סרטון של המאמן של ג׳ורדי סמית׳ מסביר שכשעושים קארב לפרונטסייד אז מאוד עוזר לנסות לתפוס/ לגעת ברייל החיצוני לתנועה. ככה כל הגוף מתכווץ בצורה טובה והתנועה הרבה יותר אגרסיבית. משהו בסרטון הזה נשאר לי בראש. אז, ירדתי גל – סט טוב מהפיק וראיתי שיש לו קיר פתוח וארוך. ירדתי לבאטם טרן והבאתי קארב חזק ראשון. ראיתי שיש לי עוד קיר אז חיברתי את הקארב הראשון לעוד באטם טרן ונזכרתי בסרטון ממקודם. איך שעליתי לליפ תפסתי את הרייל, כמו שהוא הראה בסרטון. נשענתי חזרה לכיוון המים ומשכתי בכל הכוח. הטייל של הגלשן נזרק לי קצת אבל בגלל שהייתי מספיק מכופף אז לא עפתי. החזרתי את הטייל למקום ונחתתי את הביצוע. עפתי באוויר מהתרגשות.
עכשיו מגיע החלק השני של הסשן. נטוראל ואני יושבים בצד הדרומי של הפיק ומחכים. פתאום אנחנו מסתכלים לאופק ורואים גל ענק מגיע. הכי גדול שראינו בטיול עד כה. כל כך גדול שהוא כבר נשבר בעומק – בערך 70 מטר מאיתנו בעומק ומתגלגל מלמעלה. לא מפסיק, לא נעלם ואז חוזר. לא close out ולא ג׳ורה. קצף יפה שמתגלגל ומתגלגל וממשיך להישבר ללפט – פשוט גל ענק וטוב. כולם מתחילים לעלות למעלה, אני התחלתי ללכת צפונה. עשיתי בשכל כי באמת כולם קיבלו אותו על הראש ואני עליתי למעלה יותר ברוגע. ואז פתאום אנחנו מסתכלים שוב למעלה – ויש עוד אחד כזה. עוברים אותו ועוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד וזה לא נגמר. אני חושב שבסוף ספרתי לפחות 20 גלים כאלו. אחד מהם נשבר לי על הראש. עשיתי דאקדייב עמוק ובפעם הראשונה בטיול הרגשתי את השאיבה הזו שכל חזק עושה – איך המים מנסים לבלוע אותך ולערבל אותך. אבל אין מה להתרגש – אני מחזיק את המצוף הכי טוב שיש והוא הוציא אותי אחרי כמה שניות מהמים. בשלב הזה אני הייתי מאוד מאוד למעלה וחתרתי לגלים האלו, בניסיון לתפוס אותם. הצלחתי להיכנס לאחד אבל הקצף אכל אותי. בשונה ממני, נטוראל – הצליח.
נטוראל גם עלה למעלה. הוא אכל את הגל הראשון על הראש, וגם את השני, אבל מתוך כל הסיבוכים האלו הוא הבין שאולי אפשר לרדת אותם משם, בדיוק בחיבור בין הקצף לליפ. הוא הסתובב והתחיל לחתור ואז הגיע הגל. פקונגה רצינית מאוד. נכנס הכי לייט שיש באייר דרופ מעורבל בטירוף, כל הגלשן רועד אבל בסוף הצליח אותו! ירד את כל הגל שמתגלגל ומתגלגל וגלש אותו עד שהוא הגמר. סוף סוף פקונגה ראשונה של הטיול עברה בהצלחה.
הגיעה השקיעה. יצאנו החוצה. שוק טוטאלי מהיום הזה.
יצאנו מתרגשים ומרוצים ישירות למסעדה הרגילה בשביל לאכול שתי עיקריות כל אחד (הכמות הקבועה שלנו לטיול)
אין ספק שזה יום לפנטאון.