29/05-31/05
יום חמישי
אני לא יודע כבר איך זה קורה אבל קמתי היום לפני השעון. ב5:40 כבר הייתי על הרגליים. הסתלבטתי קצת במיטה ובשש ורבע יצאתי לראות את הים. היום זה היום האחרון לים הנמוך שלנו וממחר אמור להתחיל לעלות הים. אז כיאה ליום הנמוך האחרון, הסתכלתי על הים והוא באמת היה ממש נמוך. חזרתי לחדר והרכבתי את ה-fish שלי, שעובד הרבה יותר טוב מהשורט בים נמוך ועגול. נטוראל התעורר גם הוא ובאיזור שבע נכנסו לגלוש.
היום הרצף שלי של להצליח להצטנר טוב על הגל הראשון הפסיק. את האמת שהוא חצי הפסיק – נכנסתי לצינור על הגל הראשון אבל הוא נסגר לי בפנים. אבל היי! גם זו דרך מעולה להתעורר. המשכתי לתפוס גלים אבל לקח לי קצת זמן להסתגל מחדש לתחושה של שתי החרבות מתחת לרגליים ולא שלוש. הגלישה צריך להיות הרבה פחות חדה והרבה יותר עגולה. המשקלים משחקים תפקיד הרבה יותר גדול וכל הבאלאנס שונה, בעיקר בסיבובים. בערך חמישה גלים ונזכרתי בעיקר. מאוד כיף לגלוש פה twin fin. בגלל שהגל נמוך ואיטי יחסית זה יוצר תנאים די מושלמים לגלשנים שמנים. אפשר לשחק עם הגל ברוגע ולא להילחץ כמו עם השורט על להצליח להיות בול במקום הנכון ואם לא הגל פולט אותך החוצה.
תפסנו כמה גלים והיה ממש נחמד ביחס לתנאים – לא הרבה אנשים וים glassy ממש – אפס רוח ורק הגלים משפיעים על תנועת הים. זה גרם לגל להישבר אותו הדבר פעם אחר פעם, מה שהוא כבר מחזה רגיל ללייקי פיק אבל אותי הוא לא מפסיק להפתיע כל פעם מחדש. באיזור 10 כשעלתה הגאות יצאנו מהמים, עם המחשבה לחזור כשתרד קצת הגאות. יצאנו והלכנו למקום האהוב עלינו בלייקי שהוא לא הפיק – הקמפוס והזמנו ארוחת בוקר (שתי מנות איך לא). עוד איזה ארטיק לקינוח וחזרנו לחדר. ישנו קצת שנ״צ ובאחת התעוררנו. 13:30 כבר יצאנו חזרה למים. לפי התחזית הגאות מתחילה לרדת עכשיו אז זה אומר שנספיק לגלוש איזה שעה וחצי שעתיים לפני שנצטרך ללכת על הריף.
נכנסנו למים והיו אותם תנאים כמו בבוקר. היו שוב פעם שבעה שמונה אנשים אבל הפעם אנשים קצת אחרים, והגל היה אותו הדבר. עדיין glassy. עלינו למעלה וחיכינו קצת לסטים שחזרו להגיע. תפסנו כל אחד כמה גלים והיה ממש כיף. ים רגוע, גולשים בלי מאמץ, בלי הפרעות במים, גלים עגולים וביצועים עגולים. בשביל יום שאמור היה להיות יחסית lay day ובלי גלים, יש גל כיפי מאוד.
אחרי שיצאנו לא עשינו משהו מיוחד. המקום הזה, לייקי, עד כמה שיש פה גלים מטורפים, זה כל מה שיש פה. כשיש גלים – כל היום גולשים. כשאין גלים, אין כלום. אז המשך היום הזה היה בסימן ה״אין כלום״. נחנו ונחנו ונחנו ואחרי כמה זמן הבנו שצריך לאכול ארוחת ערב אז הלכנו לקמפוס ואכלנו וחזרנו לחדר ונחנו עוד קצת ואז לילה טוב. מקווים שמחר יהיה קצת יותר גל. לפחות לפי התחזית אמור להיות.
יום שישי
מתחיל להיכנס הסוול! מעכשיו ובתקווה עד סוף הטיול התחזית נראית הכי סולידית שיש – גל של 1.5-2 מ׳ עד שאני עוזב. אז התעוררתי שוב פעם לפני השעון ופתחתי את התחזית. ראיתי שעכשיו אנחנו בשיא השפל. הזמנים של הtide הספיקו להתחלף מאז שהגענו – ביום שבת הגדול שיא הגאות היה באיזור 6 ועכשיו אנחנו בשפל מוחלט, אז החלטתי לחזור לישון לעוד שעה ואז לראות מה קורה. קמתי שוב בשבע והלכתי לראות את הים. חוץ מזה שעדיין השפל היה מורגש, כמות אנשים שהייתה בפיק הייתה לא נורמלית. הכי הרבה שראיתי מרחוק לשעה הזו.
כשחזרנו לחדר החלטנו שאולי עדיף היום לנסות חופים אחרים פה באיזור, הרי יש עוד ארבעה ואנחנו גלשנו רק באחד עד כה. החלטנו – ניסע ל-cobblestone, החוף הכי דרומי ברצועה כאן. אז התארגנו יחסית באיזי, שמנו קרם הגנה ויצאנו עם האופנוע ל-cobblestone. איך שיצאנו עם האופנוע ראינו שגם אין לנו דלק וגם התחיל גשם. אז עשינו קצת סיבובים בגשם, מצאנו מישהו שמוכר petrol (דלק ירוק מבקבוק ליטר וחצי פלסטיק) והמשכנו במסע. נסענו 2.5 ק״מ דרומה והגענו לשביל שמוביל לחוף. נסענו על אבנים ובוץ במשך 10 דק עד שהגענו לחוף. כשהגענו אליו הבנו למה קוראים ל-cobblestone cobblestone – כל הכניסה לחוף מלאה באבנים גדולות ועגולות, אמנם לא אבן ריצוף (התרגום של cobblestone) אבל עדיין קצת מסביר. שמנו לישים ונכנסנו למים.
הרבה זמן לא נכנסנו לחוף חדש אז ההתרגשות הייתה באוויר. שמענו עליו רק מחברים פה אז היה לנו קצת מושג על איך הוא אמור לעבוד אבל לראות אותו בעיניים היה מרגש – צ׳אנל באמצע החוף שלוקח אותנו למעלה, אם ממשיכים ימינה מגיעים לright ארוך מאוד ואם הולכים שמאלה מגיעים לleft שנשבר על הסלע. נכנסנו בתחילת הגאות, אז הleft עוד לא עבד, מצד שני הright היה נראה טוב אז הלכנו אליו. לא גלשתי סשן שלם לבאקסייד מאז הילטון אז זה היה מרענן רק לחשוב על זה. עלינו למעלה בצ׳אנל והתיישבנו בפיק. בשונה מהחוף הרגיל שלנו, שבו ראינו לפחות 30 אנשים במים, פה היו בערך עשרה אנשים – שזו כבר הייתה התחלה טובה.
תפסתי את הגל הראשון, לרייט כמובן, והלך לי מוזר – הזווית של הגל שם שונה מאוד מרוב הגלים שגלשתי בהם, זה כאילו אתה גולש באלכסון. כמה וכמה פעמים בהתחלה כשעליתי מהבאטם טרן מצאתי את עצמי מחוץ לגל, אבל אחרי שניים שלושה גלים התחלתי להבין מה קורה שם. למרות שזה לא אינטואיטיבי צריך לקחת את הגל ממש מהצד, כאילו מאחורי הסקשן, מאיזור שבדרך כלל לא הייתם חושבים שאתם עוברים ממנו את הגל. אבל בגלל הזווית הקיצונית שהוא מגיע בה, זה לא רק אפשרי אלא הכרחי. משם כבר הכל מסתדר יותר טוב, יש מהירות מהדרופ ומגיעים בצורה הרבה יותר נכונה לליפ ולהמשך של הגל. הגל מתחיל בסקשן מהיר וקצר, אחריו נפתח לסקשן איטי ומאוד ארוך ובסוף, אם התמזל מזלכם והצלחתם להגיע איתו עד הסוף, הוא שוב נהיה קצת יותר מהיר וקבל עוד יותר זווית. זה מרגיש כאילו שלושה גלים מתחברים לאחד יותר משזה גל אחד ארוך.
היה סשן מאוד כיפי בחוף הזה. השילוב של להגיע לחוף חדש ולהתרגל עוד הפעם, ביחד עם גל טוב ריגש אותנו. מאוד מהר כמעט כל האנשים יצאו ונשארנו אנחנו, שתי אחיות אוסטרליות ובחור ספרדי אחד. גלשנו שם שעות, היה גל טוב שמאוד מחמיא לביצועים – קיר ארוך שנותן לך לעשות עליו מה שאתה רוצה. עברה שעה ועוד שעה ועוד שעה ולא אכלנו כלום לפני אז הרעב היכה אבל לא יכלנו לצאת מרוב שנהנו. לקחנו המון גלים – אני התרגשתי מלגלוש רק לright סוף סוף ונטוראל התרגש לראות את הגל עם העיניים ולא רק להרגיש אותו (כמו שהיה לו בבאקסייד כל הטיול הזה). אחרי בערך שש שעות במים, שכבר לא הרגשנו את הבטן והידיים החלטנו לצאת. הרוח כבר נכנסה בצורה רצינית ותכלס, כבר היינו אמורים.
יצאנו מהמים, חזרנו לאופנוע ופתאום ראינו שצריך לשלם שם על חנייה. 10K רופי (שזה קצת יותר מחצי דולר). בשבילנו זה כסף כיס אבל כאן באינדונזיה זה עבודה של אנשים. בכל מקרה, האיש ביקש מאיתנו כסף על החנייה ולא היה לנו כלום. לשמחתנו הרבה, שתי אחיות אוסטרליות שגלשו איתנו גם יצאו עכשיו מהמים, הגיעו גם הן ל״חנייה״ והיה להן אקסטרה כסף באופנוע! הן שילמו עלינו (ספויילר – גם באוסטרליה חצי דולר זה לא הרבה כסף) אז אמרנו להן שאנחנו חייבים להן גלידה. הן יצאו אחלה גברות ואנחנו רואים אותן די הרבה פה על ״האי״ אז עוד נשלים את החוב הזה.
יום שבת
קמנו באיזי כי הזמנים של הגאות והשפל קצת השתנו – שיא השפל עבר להיות ב-05:30 בבוקר ואין מה לגלוש ככה. אז אחרי בוקר רגוע יצאנו להמשיך לחקור את החופים באיזור, והפעם רצינו ללכת לפריסקופ. שמענו שיש שם רייט טוב והגיע הזמן לחוות אותו. הסתכלנו במפות – הפעם יש לנו נסיעה צפונה של 2.5 קילומטר, אז, יצאנו לדרך. קצת הסתבכנו עם למצוא את הפנייה הנכונה שמאלה אבל אחרי עזרה מקצת מקומיים מצאנו אותה. איך שיצאנו מהכביש ״הראשי״ הגענו לכביש עפר/אבנים בכל מיני צורות וגדלים שלקח לנו לפחות איזה 20 דק נסיעה. זה השביל הכי ארוך בעולם ולא רואים את הסוף. אמנם האבנים פחות מעצבנות מcobblestone אבל הן עדיין לא קלות לנסיעה, ושלא נדבר על זה שראינו איזה שתי לטאות כוח ענקיות בדרך שפחדנו שיאכלו אותנו.
בסוף, הגענו לחוף. חוף יפה מאוד. בתולי כמו cobblestone ומאוד מאוד מסודר. רואים את הגל נשבר מהעומק לאורך כל החוף. הסקשן העליון מאוד, שלא הולכים אליו הוא שבירה מהירה מאוד, ואז הגל מתחיל טיפה להיעצר ושם כולם יושבים. משם, שורת גולשים שמתחלפת בכל גל – הליינאפ מסודר והפריוריטי ברור. הגל נשבר רק לright וכל גל נראה בדיוק כמו הקודם. כשהגענו לא הייתה הרבה רוח מה שהפך את הגל לעוד יותר glassy.
נכנסנו למים מהצ׳אנל והתיישבנו בליינאפ. היינו בערך עשרה גולשים. היה נראה שיש right יפה. לא קיר תלול ולא ליפ מטורף אבל פשוט גל מאוד מאוד יפה. נשבר בצורה עגולה וארוכה והסטים נראים מצטנרים. תפסתי גל ראשון בחוף ולמדתי אותו קצת. הוא הגיע בזווית קצת מוזרה ולקח לי זמן להבין איך לבצע עליו, קצת כמו בפריסקופ. בעיקר זה שהליפ לא החזיר לי קונטרה היה קצת מוזר. למזלי הגל עצמו היה ארוך אז יכולתי להבין אותו תוך כדי. גל שני שלקחתי הגיע כבר כחלק מסט – תפסתי אותו לבאקסייד וניסיתי להצטנר. פעם ראשונה שאני מנסה להביא באמת צינור באקסייד בטיול. הצלחתי לשבת שם יחסית יפה אבל לא יצאתי. הוא נסגר לי בפנים, אבל החוויה הייתה טובה. נטוראל גם ראה אותו מלמטה ואמר לי שהתיישבתי שם טוב. כנראה לא שכחתי לגמרי את מה שלמדתי בטיול למלדיביים בcocks.
משם המשיך להיות לנו גל טוב. היינו יחסית לבד, אבל – נכנסה רוח נוראית. משום מקום, הגיע סט ענק והמקומי החייה שאנחנו כבר מכירים הביא גל מטורף, צינור היסטרי ואז לייבאק שעד עכשיו לא ברור לנו איך הוא נחת בכלל. נטוראל גם הוא נהנה – הרבה זמן שלא גלשנו לבד בrightים ארוכים. הבאנו מלא ביצועים כיפיים, אני משפר את הבאקסייד ונטוראל נהנה מהקיר הארוך לפרונטסייד. אחרי בערך שלוש ארבע שעות יצאנו משם. בדרך חזרה עצרנו בקמפוס, הזמנו כל אחד שתי עיקריות ואז עברנו לחדר בשביל להחליף בגדים – לוקח להם גם ככה איזה 40 דק להכין את האוכל אז אפשר לעשות את זה. הגענו לחדר, התארגנו וחזרנו לקמפוס – כמובן שהאוכל עוד לא היה מוכן. בסוף הגיעו לנו העיקריות – נאסי גורן ו-“KFC” (עוף עם ציפוי ביחד עם צ׳יפס וסלט, מנת הדגל שלנו כאן).
אכלנו את זה ונהיינו שבעים ברמות. משם חזרנו לחדר ונפלנו למנוחה רצינית. אפילו ראינו איזה פרק / שניים של אבודים – הסדרה של הטיול. באיזור 1600 החלטנו שאפשר להספיק לדחוף עוד סשן. החופים היחידים שעוד לא הרגשנו פה זה נאנגס ולייקי פייפ, אז החלטנו ללכת על לייקי פייפ – החוף הקרוב יותר לדירה מבין השניים.
היינו עוד גמורים מעייפות – השילוב של הסדרה, האוכל והמיטה הפיל אותנו, אז לראשונה בטיול לקחנו סירה לפיק. וואלה, אין פינוק כזה. לא הייתי על סירה עם גלשן ככה עוד מאז המלדיביים וזה הזכיר לי נשכחות. לקפוץ מהסירה ישר לפיק, ועוד בחוף כמו לייקי שזה חתירה ארוכה ברמות, זה באמת פינוק רציני. נחתנו ישר בפיק, היו שם בערך 20 תיירים ועוד איזה חמישה מקומיים.
בהתחלה רק ישבנו שם והרגשנו את הגל – גל מאסיבי ברמות. עבה מאוד מאוד שנשבר לצינור חלול על הסלע. משהו מפחיד ביותר. לקח לנו כמה דקות רק להסדיר את הנשימה ולהבין מה אנחנו רואים. ניסינו לחתור לקצת גלים אבל עוד לא לקחנו משהו ורק ראינו את המקומי יורד את הגל מאיזור הרבה יותר עמוק מאיתנו. לא ברור לי בכלל איך הוא הספיק את הגלים אבל הוא הספיק אותם והביא צינורות מטורפים.
אחרי כמה דקות של המתנה ראיתי שמגיע איזה גל. נטוראל אמר לי לך יותר לעמוק תחתור חזק ואני הלכתי. חתרתי וחתרתי ונכנסתי לגל. הייתי קצת עמוק מדי אז באתי לצאת מהגל. לא יודע למה אבל הייתי קצת שאנן מדי, לקחתי את הזמן במקום לצאת בבום. לצערי זה עלה לי. הגל נשבר עלי והתערבלתי קצת. אפילו ליטפתי טיפה את הריף עם הרגל, אבל לא משהו רציני, אפילו לא קרוב לנפילות הקיצוניות שלי בטיול. כשיצאתי מההתערבלות הסתכלתי על הגלשן ולא האמנתי – הגלשן שבור לחצי. באמצע הגלשן פס יפה שמגיע עד לתחתית. למזלי לא שתי חתיכות אבל מאוד קרוב לזה. לא האמנתי. גל ראשון. ראשון בחוף הזה. ואני שובר את הגלשן לחצי. גלשן שכל התחתית שלו מצופה בcarbon ויש לו חיזוקי קארבון גם למעלה. שכשנכנסתי בו בfull power עם הברך הוא קיבל מיני שקע – הצליח להישבר לחצי בגל קטן בלייקי פייפ. התבאסתי של החיים ופשוט יצאתי החוצה. הגעתי מספיק למטה בשביל ללכת על הריף אז הרמתי את הגלשן (בזהירות) ויצאתי.
אחרי בערך 20 דק של הליכה מבואסת חזרה להוסטל, לקחתי את האופנוע ושמתי ישר את הגלשן בתיקון. מסתבר גם שמי שמתקן את הגלשנים הוא אותו המקומי שגלש איתי עכשיו בלייקי פייפ וראה אותי לוקח את הגל. ״איזה עולם קטן״. הוא עשה לי קצת הנחה ואמר לי לחזור בעוד יומיים לקחת אותו. הלכתי לחדר וחיכיתי שנטוראל ייצא מהסשן. כשהוא בא הוא אמר לי שהיה גל מאסיבי בטירוף ובערך כשאני יצאתי אז גם כל מי שהיה במים יצא – כולם התנדפו כי נהיה רדוד מדי. אז הוא עבר לגלוש בלייקי פיק (חוף הבית, הוא צמוד ללייקי פייפ) וגלש שם עד עכשיו.
התארגנו והלכנו לאכול בקמפוס. כשהגענו לשם ראינו מלא אנשים וביניהם, משחקות pool, האחיות האוסטרליות מהחנייה! איך שראיתי אותן הלכתי למקרר הגלידות והוצאתי שני Magnumים בטעם אגוזים והבאתי להן. הן התרגשו מאוד ואמרו שלא צריך אבל נטוראל ואני התעקשנו – מי שעושה מעשה טוב, מקבל טוב. חזרנו לארוחה ואכלנו כמובן עוד שתי מנות. התפוצצנו וחזרנו לחדר. לדעתי נרדמתי ב2130, בין אם מהתשישות הרגילה ובין אם מהבאסה של הגלשן השבור. אבל היי! הים אמור לעלות אז בוא נראה מה יהיה מחר.