פרק עשרים ואחת – גלים גבוהים

01/06-02/06

יום ראשון

קמנו בבוקר, שוב באיזי, שוב הlow tide ב6 ואין מה לעשות בים לפני 8. התארגנו ובאזור 8.5 יצאנו לראות שוב מה קורה בפריסקופ. הסטנד גלשנים שלנו באופנוע נהיה קצת רעוע אז הייתי צריך לשבת עליו כל הנסיעה – מה שלא היה נוח, במיוחד לא על האבנים בשביל המעצבן. הפעם הדרך הייתה עוד יותר גרועה. ירד גשם בלילה אז הכל היה מלא בשלוליות וביצות. כמעט החלקנו כמה פעמים ואפילו פעם אחת מצאנו את עצמנו טובלים את הרגל בתוך הבוץ המגעיל, אבל לפחות לא נפלנו. אחרי כל הנסיעה הזו, הגענו ולא היה מבואסים מאיתנו – שפל של החיים עדיין. אנחנו עוד רואים את כל הריף ואין מספיק גלים בשום איזור בשביל להיכנס בכלל. הסתכלנו על החוף איזה עשר דקות והבנו שאין מה לעשות שם. 

אחרי קצת מחשבה אמרנו – נסע לראות את קאבלסטון. אז יצאנו לדרך. קודם כל יש לנו לחזור את ה20 דק נסיעה של השביל הזה, כשאני יושב על הסטנד ואז עוד את הנסיעה לצד השני, לפריסקופ. יצאנו לכביש הראשי ואחרי עשר דקות הגענו לשביל של cobblestone. עוד איזה 7 דק נסיעה בשביל שם והגענו לחוף. הסתכלנו עליו – גם רדוד של החיים. גם שם ישבנו איזה 10 דק והבנו שזה לא זה ואין מה לעשות שם. אז, בבושת פנים חזרנו לחוף הבית והסתכלנו עליו. לייקי פיק היה הרבה פחות רדוד אבל הייתה כבר מלא רוח. אין מה לעשות כבר, אנחנו עם קרם הגנה ועם וואזלין על כל השפשפות אז נכנסנו לגלוש. 

נכנסו לפיק והיו איזה עשרה אנשים במים. היה ים גבוה. הייתה מלא רוח, מלא ״ברבורים״ בעומק (איך שאנחנו קוראים לקצף הלבן הקטן על הגלים בעומק שקורה בגלל הרוח) ועל הגל עצמו היו מלא גבעות קטנות. מה שכן – סוף סוף יש גובה רציני, מתחיל להזכיר את שבת הגדול, בגובה בוודאות אבל גם קצת בעוצמה. בגלל שהתנאים היו רחוקים מאידאלים לא היו הרבה אנשים במים (20 אנשים בערך, שביחס ללייקי פיק בים גבוה זה לא הרבה) – הרוח החזקה, הגל הגבוה שרואים עוד מרחוק וכל הbumpים שיש במים הרחיקו את כל מי שלא היה רעב מאוד לגלוש. 

איך שנכנסנו נדלק בי משהו. עליתי את כל הדרך למעלה בלי להרטיב את הראש ורציתי לראות כמה זמן אני אוכל להישאר ככה. עליתי ישר לפיק ואיך שהגעתי לשם תפסתי סט. גל גבוה. ירדתי את הדרופ והצלחתי לעבור את הסקשן הראשון. הצלחתי לסחוט איזה קארב למרות שהגל היה צ׳ופי. יצאתי מהגל והגעתי בדיוק לזרם שהחזיר אותי ישירות לפיק. שוב עליתי למעלה ושוב הגיע סט ולקחתי את הגל השני. גם גל גבוה. הרגשתי שהגלשן הזה מחזיק את הגלים האלו בצורה מעולה ואני רק צריך לעמוד בביטחון ואני מצליח כל דרופ. הצלחתי גם את הגל הזה. חזרה בצ׳אנל ועוד גל. ועוד גל ועוד אחד. לקחתי שישה גלים ברצף בלי להרטיב טיפה מהראש. אחרי שישה גלים שיצאתי מכולם הכי נקי שיש פשוט הגיע סט ענק ולצערי הייתי חייב לעשות דאקדייב. אבל חוץ מזה ומעוד דאקדייב אחד נוסף, לא נרטבתי בכלל – לא נפלתי בשום גל וכמעט שום סט לא הפתיע אותי. פשוט עליתי כל פעם למעלה ותפסתי סט, חזרתי בצ׳אנל, חמש חתירות וחזרתי למעלה. היה כיף ברמות. הרגשתי שנפתח לי משהו בנוגע לגלים גדולים – חיפשתי את ההכי גדולים שיש, לרדת דרופ רציני, לנסות לזוז על גל גבוה. זה היה כיף מאוד. אחרי בערך שעתיים של סשן החלטנו שהגיע הזמן לצאת. בגלל כל הסחף שהיה בצ׳אנל היה אפשרי לצאת רק מהצד השני, אז לקחתי right. פתאום ירדתי גל ענק גם לבאקסייד. הבאתי עליו שני ביצועים חזקים. כל כך נהנתי שחזרתי למעלה ולקחתי עוד אחד ורק אחריו יצאתי החוצה. 

אחרי הסשן הלכנו לאכול במקום הקבוע ואיך שהגענו  ראינו את האוסטרליות, שהן כבר חברות שלנו, אז שיחקנו איתן pool עד שהגיע האוכל. אכלנו לשובע שתי מנות מפנקות, נטוראל אפילו ניסה את מרק הדגים שלהם, שהיה חריף ברמות אחרות אבל טעים. מכאן המשכנו חזק בסיסטם הרגיל – חזרה לחדר, רואים lost, מעבירים את הזמן עד לערב, הולכים שוב לקמפוס לאכול ארוחת ערב, וחוזרים לחדר לישון. 

יום שני

קמנו, המוטיב של הבוקר הרגוע עושה לנו טוב. שיא הlow tide עדיין בבוקר אז היינו צריכים לחכות שייכנסו מים. הכנו כל אחד סנדוויץ קטן – חמאת בוטנים, לחם ואיזה חטיף שוקולד ועוגיות מעל – שיא הבריאות. התארגנו – שמנו ווזלין, שהוא הכוכב של הטיול ומגן עלינו נאמנה מהשפשפות וגם קרם ההגנה, שאני לא מאמין שאני כותב את זה אבל כמעט וסיימנו קופסא של sun session. לא ראיתי מישהו באמת מסיים את הקרם הגנה הזה, אז זו סיבה לגאווה. 

יצאנו לראות את הפיק, בדיוק ראינו את אחד החברים האמריקאיים שאמר לנו שיש גל טוב אבל crowded מאוד, אז החלטנו ללכת לראות את cobblestone ולקוות שיהיה שם גל טוב. עלינו על האופנוע ונסענו לcobblestone. עוד פעם נסיעה מעצבנת, עוד פעם ״שביל״ מלא באבנים ואני מחזיק את סטנד הגלשנים שלא יפול, אבל אין מה לעשות. אחרי רבע שעה הגענו לשם, וכצפוי, לצערנו, עדיין יש שם שפל מטורף. לא יודע איך לא למדנו מהטעות של אתמול. טעויות בעצם. אפילו אתמול אמרתי ״לפחות למדנו להבא״ ונראה שלא הקשבתי לעצמי. לפחות למדנו שאין לנו מה עכשיו לנסוע לראות גם את פריסקופ וחזרנו ישר לפיק.

עברנו רגע בחדר, שתינו מים ונכנסנו לגלוש בלייקי. עלינו למעלה ובדרך למעלה כבר התחלנו להרגיש את זה – אין רוח, יש גובה לגל, אז יש סיכוי לצינורות. לא אמרתי בהתחלה אבל היום הסוול ממש נכנס יפה ובשיא של היום הגענו כבר ל-2400kJ. נכון, זה לא 2800kJ כמו יום שבת הגדול, אבל אנחנו כבר לא רחוקים משם בכלל. ובשונה מיום שבת – הפעם אני ונטוראל הרבה יותר מתורגלים בגל פה ומרגישים הרבה יותר בנוח. 

הגענו לליינאפ. אני הרגשתי עוד את הביטחון מאתמול ולא חששתי בכלל מהגלים. איזו תחושה שונה ביחס לכניסה שלי ביום שבת הגדול. חיכיתי לסט ואחרי לא הרבה זמן הוא הגיע. ירדתי את הגל הראשון, גל גבוה, ולקחתי אותו בפינה חדה. המשכתי על הגל ורק אחרי כמה שניות הבנתי שאני מהיר מדי ואני לא אצליח להצטנר ככה. הבאתי איזה קארב ויצאתי מהגל. חזרתי למעלה. כל הדרך למעלה ראיתי שכמעט כל גל גבוה נשבר לצינור. צינור גדול וקשה אבל צינור. אז החלטתי שגל הבא שאני יורד אני לא לוקח בספרינט שמאלה אלא אני יורד עמוק למטה, ״מאבד״ קצת מהירות ואז עושה באטם טרן, צ׳ק טרן קטן בשביל לעצור במקום ונכנס לצינור ענק. זה מה שהחלטתי. התיישבתי חזרה בליינאפ וחיכיתי לסט. הפעם לא הייתי גרידי כמו אתמול ונתתי לעוד כמה חבר׳ה לקחת גלים (בדיעבד אתמול הייתי קצת חזיר גלים, אז היום לא). אחרי עשר דק בערך שכולם לקחו גל הגיע התור שלי, וראיתי שמגיע סט ענק מרחוק. עליתי עוד למעלה. כשהוא התקרב עשיתי מהפך והתחלתי לחתור. תפסתי אותו. ירדתי את הגל בlate takeoff אבל הגלשן מושלם לזה אז הצלחתי את הדרופ. ירדתי הכי עמוק שיש והסתכלתי למעלה. ראיתי שהקיר הענק של המים הזה כבר מתחיל להישבר ויש לי שתי אופציות – או לעשות עכשיו באטם טרן ולנסות להיכנס לצינור עצום, או להמשיך ישר. החלטתי לנסות להיכנס לצינור. נתתי את הבאטם טרן בשנייה האחרונה והצלחתי להיכנס מתחת לליפ לפני שהוא פוגע בי. נכנסתי לצינור הכי גדול שהיה לי בחיים. חדר עצום, עמדתי בו רגיל, בלי להתכופף בכלל. זו הייתה שנייה מטורפת. ולמה אני אומר שנייה? כי אחרי הבאטם טרן הזה אמורים להביא צ׳ק טרן קטן וככה להתיישר בתוך הצינור, אבל אני הייתי כל כך מושקע בבכלל להיכנס לתוך הצינור הזה שלא חשבתי יותר מדי על ההמשך. אז כמו שאני פשוט עליתי הכי למעלה שאפשר על הצינור ומכאן אתם יכולים לדמיין את ההמשך – קיבלתי את הליפ בפנים. נפלתי נפילה חופשית של איזה 2/3 מטרים בתוך הצינור והתחלתי להתערבל בשיגעון. ליפול בתוך צינור זה הכי גרוע, יותר מליפול בtakeoff. אבל, כתלמיד של יום שבת הגדול, לא נבהלתי יותר מדי. נתתי לגל לעשות בי כרצונו ואחרי 7 שניות הוא הפסיק להטיח אותי לכל עבר אז התחלתי לשחות למעלה ויצאתי החוצה. הסתכלתי על כף הרגל שלי וראיתי שקיבלתי כמה חתכים יפים מהריף בנפילה הזו, אבל לא נורא. השנייה הזו בתוך צינור כל כך גדול הייתה שווה את זה לחלוטין. זה היה מראה מטורף שאני לא אשכח בקרוב. 

עליתי חזרה למעלה והמשכתי לקחת גלים גבוהים. היה כיף מאוד. נטוראל גם הוא תפס איזה גל יותר מהinside והצליח להביא צינור טוב לright, אז שנינו היינו ממש מבסוטים. אחרי ששני הגלים שלנו קרו לצערנו הרב התחילה להיכנס רוח חזקה. זה קרה ברגע. ואיך שנכנסה הרוח החזקה, כמעט כל הגולשים יצאו. תוך 20 דק נשארנו שוב ארבעה ואחרי חצי שעה רק נטוראל ואני. הייתה אותה תחושה שהייתה לנו בסשן של אתמול, אבל הפעם, עם קצת יותר באסה כי היינו בצינורות לפני חצי שעה ועכשיו אנחנו ״רק״ בגל עצום עם קיר. המשכנו לגלוש עוד איזה שעה, ותפסנו גלים גדולים. בכללי, ביומיים האחרונים יש תחושה רצינית של charging – של ללכת על הגל הכי גבוה שיש, כל פעם. גם אצלי וגם אצל נטוראל. משהו בקופסא קצת הסתובב ופתאום מלחשוב על ביצועים אנחנו רק מחפשים את הדרופים הכי קשים והכי גדולים. זו התרגשות שעוד לא הייתה לנו בטיול הזה. 

מטורף לחשוב על ההבדל בגישה בין יום שבת, 2800kJ, לבין היום, 2400kJ. נכון, יש לנו 400kJ פחות אבל זה עדיין אותו סדר גודל של גל ועכשיו אני פשוט הרבה יותר נהנה. מרגיש בנוח במים, מרגיש בנוח עם הדרופים ויותר מזה – מחפש אותם. השיפור בגלישה ובנוחות על הגלשן מורגש מאוד. אחרי שעתיים וחצי במים יצאנו והלכנו לאכול בקמפוס. חזרנו לחדר ועשינו הקרנה של עוד כמה פרקים של לוסט. אנחנו כבר באמצע העונה השנייה. 

ב1630 נטוראל נכנס שוב לגלוש ואני הצטרפתי ב1700. באופן ממש מפתיע הרוח כמעט ונעלמה! היינו בערך 7 גולשים במים והיה גל ממש טוב. הרגיש כמו הבוקר. נטוראל הצליח להשחיל עוד צינור טוב לright ואני פספסתי ממש בקצת מלהיכנס לצינור טוב גם. אבל בלי קשר תפסנו עוד הרבה גלים – המשכנו בגישה של הבוקר וירדנו רק סטים ענקיים. אני גם התחלתי לבצע עליהם – לנסות להביא קארב או cutback על גל של 2.5/3 מ׳ כשהוא מלא בbumpים זו משימה קשה מאוד. היה כיף. 

באיזור 1800 כבר החשיך כמעט לגמרי, וגם נהיה כבר שפל אז יצאנו החוצה. הלכנו למסעדה האהובה עלינו והזמנו כל אחד שתי מנות. אכלנו בספרינט, משם ארטיק וחזרנו לחדר וזהו. נשכבתי על המיטה וכתבתי את היום הזה ביומן. בעצם את היומיים האחרונים ביומן. הם יומיים רציניים מאוד בטיול הזה, אז הייתי חייב להשאיר את הזכרונות טריים על הדף.