11/05-12/05
יום ראשון
אז התחלנו את היום בניאנג ניאנג. נסיעה של בערך רבע שעה ומגיעים לחוף ריק הרבה יותר ושיש בו גלים לשני הצדדים. לקחנו ביחד איתנו את המצלמה וקיווינו שיהיה גל טוב. איך שהגענו לשם אז ראינו שמתן (החבר מהפאדל) וליאם סיטור (חבר של נטוראל מפעם שגם בא לפה לגלוש) נמצאים כבר במים. היה נראה שיש גל סבבה.
אני התחלתי לצלם. בערך 45 דקות של צילומים וראיתי את נטוראל באיזה שניים שלושה גלים של סט, אבל זה לא היה נראה כל ואו. אחרי 45 דקות ליאם בא להחליף אותי ונכנסתי למים. עליתי למעלה והיה לא הכי קל אבל לא מורכב מדי. הגעתי לפיק ומשהו פשוט לא כ״כ התחבר. תפסתי כמה גלים חמודים אבל לא את הסטים. משהו במים פשוט לא עבד, לא לי לא לנטוראל ולא למתן וליאם. נשארתי עוד איזה שעה במים וניסיתי לתפוס מה שהיה אבל זה לא עבד, אז החלטתי לצאת. חשבתי להחליף את ליאם כצלם ולפחות שהם יהנו. איך שאני יוצא אני רואה שגם נטוראל בחוץ (יצא להחליף את ליאם בתור), ליאם בחוץ מעשן סיגרייה ומתן עיקם את הקרסול באיזה גל אז הוא גם יצא החוצה – בקיצור כולנו בחוץ. הבנו את הרמז והחלטנו לא להיכנס חזרה למים אז קיפלנו את המצלמה והלכנו. לא היה לאף אחד צילום טוב מהיום הזה.
חזרנו הביתה קצת בדאון והחלטנו לנוח בחדר. קמנו מחדש באיזור 4 והסתכלנו על חוף הבית. שם היה נראה נמוך מדי – השילוב של השפל עם הגל הנמוך והריפ לא היה שילוב מנצח. אז הלכנו לתחביב האהוב עלינו – לחפש גלשנים. נכון נכון, אז הבאנו גלשנים לפני שבוע. אז מה? כל מי שגלש פעם יודע שלהביא גלשנים זה לא מותרות זה צורך ובמיוחד כשהם כל כך זולים כמו שהם באינדונזיה. בכל מקרה, רציתי גלשן fish קלאסי כבר תקופה אז הגיע הזמן להביא אותו התחלנו במסע, עברנו חנות חנות, בלי הרבה תשומת לב למחירים, רק בשביל לסקור את השוק. בחנות אחת ראינו גלשנים טובים של Channel Island ושל Christenson, בשנייה גלשנים של album ובאחרת של pyzel ושל lost, כולם נראים טוב אבל לא בדיוק הretro fish שאני מחפש אלא משהו יותר מודרני.
המשכנו בסיבוב והגענו לחנות יותר רחוקה שכבר היינו בה איזה פעמיים והבאנו ממנו את האסטרודקים לגלשנים הקודמים. זכרתי שבחנות הזו יש fish כמו שאני מחפש. הסתכלנו קצת ומצאנו שתי אופציות שממש מתאימות וגם בזול! ידעתי שאני אצא מהחנות הזו עם גלשן רק לא ידעתי עם איזה מהם. הם היו מאוד דומים אבל בסוף החלטתי ללכת על האחד היותר retro – יש לו tail הרבה יותר עמוק ושני channelים עמוקים, מה שפשוט קנה אותי. אז באותה מידה, אני קניתי אותו. עברנו בעוד חנות והבאתי גם חרבות.
הייתה התרגשות גדולה באוויר אז בשביל לחגוג הלכנו למקום המוכר והאהוב – ה-warung local. הלכנו והזמנו שתי מנות גדולות בשביל לחגוג (וגם כי נהיה מאוחר והיינו רעבים). אכלנו לשובע וראינו בזווית העין מישהו מגיש אוכל ומדבר עם אנשים אבל שלא היה נראה מקומי. נטוראל הלך עם התחושות והתחיל לדבר איתו ומסתבר שזה המנהל של המקום! בחור צרפתי בשנות ה30/40 לחייו. אמרנו לו שאנחנו מאוד אוהבים את המקום ובאים לשם הרבה והוא מאוד התלהב. הוא אמר לנו לחזור יום אחרי זה ושהוא יביא לנו Loyalty Card של המסעדה! התלהבנו בחזרה והלכנו משם מרוצים כפליים.
יום שני
היום הזה התחיל רגוע. ראינו בלילה שלפני שלא אמור להיות ים גבוה באולוואטו אז הרגשנו לעצמנו לקום בבוקר בלי שעון ולהתארגן ברוגע. אני סידרתי את הגלשן החדש, שמתי את החרבות השעווה והליש והתלהבתי מהתחושה שחזרה כבר פעמיים בטיול הזה – להרכיב גלשן חדש. נטוראל לקח את הגלשן החדש שלו שמתאים לעם גבוה למרות שלא היה ים גבוה (כי הגלשן הרגיל בתיקון) והלכנו לגלוש. בערך חצי שעה לתוך הסשן אני רואה את נטו מבואס של החיים כי הוא פוצץ גם את הגלשן החדש – עם הברך לתוך הtail, אז הוא יצא החוצה ואני נשארתי לחנוך את הfish.
כמה גלים ראשונים הוא הרגיש לי מאוד מוזר – כבר התרגלתי לתחושה של השלוש חרבות והtail שמחזיק אותך על הגל ופתאום גלשן שהוא עם שתי חרבות רחבות ו-tail חתוך זה הרבה יותר מחליק. בהתחלה נפלתי הרבה – כל bottom turn וכל ניסיון ל-carve הגלשן החליק לי. אבל לאט לאט הבנתי – קודם כל, יותר משקל על הרגל האחורית. אחרי זה כיפוף משמעותי הרבה יותר בברכיים. ובסוף והכי חשוב – זה לא כמו short שאתה אומר לו מה לעשות והוא מגיב, ב-fish ובמיוחד באחד כזה, אתה חייב להיות הרבה יותר זורם. תנועה עגולה ואחת, בלי סיבובים חדים ובלי להכריח את הגלשן לכלום.
כשהבנתי את זה הכל התחבר – תפסתי מלא גלים, בעיקר בזכות שהגלשן מאוד רחב ביחס לשאר הגלשנים שלי, והתחלתי לחבר את הפניות כמו שצריך. אפילו היה לי איתו צינור כיפי מאוד והוא החזיק בו כמו שצריך (מה שהפתיע אותי לאור ההחלקות שלו כמה גלים לפני כן).
אחרי שיצאתי מהסשן ראיתי שנטוראל שם כבר את הגלשן החדש בתיקון והביא את הקודם (הרגיל שלו) חזרה. שנינו היינו רעבים אז הלכנו לאכול בווארונג כמובן. הגענו לשם ודיברנו עם sekar המלצרית שכבר מכירה אותנו ואמרנו לה שהמנהל אמר להביא לנו Loyalty Card. אז באמת קיבלנו כזה! בתכלס – אנטי-קליימטי ביותר, זה פשוט כרטיסייה. אחרי 5 ארוחות מקבלים שתייה ואחרי 10 ארוחה חינם. אבל עדיין התלהבנו מהעובדה שעכשיו אנחנו locals בwarung local.
לקראת ערב נכנסנו לאולו (אולוואטו) לסשן ערב. היה הכי רדוד בפער ענק עד כה. כל הריף היה בחוץ והיה צריך ללכת כמה דקות יפות על הריף רק בשביל לעלות למעלה. הלכנו לגלוש בRaceTruck והיה שם גל טוב. תמיד עובד שם בשפל. נטוראל ישב למעלה יותר בפיק ואני ישבתי יותר למטה וחיפשתי את הגלים המהירים שאף אחד לא מצליח לחבר מלמעלה. תפסנו כמה leftים טובים, עד שלי הגיע איזה גל גדול, ניסיתי להצטנר ועפתי ישר על הריף. נחתכתי יפה יפה ביד ימין, לא משהו רציני אבל היה נראה מפחיד. המשכנו לגלוש עוד איזה חצי שעה ובשקיעה יצאנו החוצה.
אחרי הסשן החלטנו להתפנק פעם ראשונה לטיול והלכנו למסאז׳. הסתובבנו ברחוב הראשי וראינו רק מקומות יקרים. המשכנו והמשכנו עד שמצאנו איזה מקום קטן של מסאז׳ים והבנו שזה זה. נכנסנו פנימה והמוכרים לא ידעו בכלל אנגלית אז דיברנו בסימנים והצבענו על מה שאנחנו רוצים בתפריט – כל אחד מסאז׳ טוב של שעה. היה ממש נחמד – שמים עליך שמן ולוחצים קצת על הגב והרגליים. סה״כ חוויה טובה, אבל אין ספק שאפשר גם יותר חזק וגם במקום קצת יותר מבוסס.
הלכנו לאכול ארוחת ערב במקום הקבוע וסימנו את הכרטיסייה בפעם הראשונה. היה טעים כרגיל. משם הלכנו לשבת עם כמה חברים ישראלים שאנחנו מכירים מכאן – ליאם ומתן (שכבר סיפרנו לכם עליהם), חברה של מתן, נהוראי (חבר חדש שגם הגיע לפה – גולש חיה שהיה פה פעם עם עילי) ועוד כמה חבר׳ה. איפה ישבנו? מחוץ לסופר. יש פה סצנה מוזרה של לשבת מחוץ לסופרים. אז הם הביאו כמה בירות ונטוראל ואני אכלנו ארטיקים לקינוח מהארוחה. אחלה סוף יום.