03/04 + 04/04
יום שבת
שבת מנוחה הגיעה אבל לא הייתה פה הרבה מנוחה כי המשכנו בסיסטם. קמנו מוקדם ורצנו כרגיל לאולוואטו. לא זוכר אם כתבתי לכם את זה או לא אבל בlow tide באולוואטו יש ריף קיצוני ביותר. אז בשלב הזה, כל כניסה מפרקת לנו את הרגליים לחתיכות, ובסשן בוקר / ערב (שזה שיא השפל) גם ביציאה הולכת הרגל.
היה גל כיפי ביותר, ה-3 ו-4 feet שהתרגלנו אליו, השורטים שלנו עובדים טוב איתו אבל עוד לא הרגשנו את הים הענק שקיווינו אליו. אחרי הסשן רוסו אמר לנו שהוא מצא את הbest של הצהריים – wurang local (״מסעדה מקומית״ בתרגום ישיר). עילי גם המליץ לנו עליה אז החלטנו ללכת על זה, ובאמת לא איכזב בכלל – מעיין בופה שאתה מרכיב לעצמך – צלחת עם אורז, שני סוגי עוף, ירקות, קארי, ספרינג רול וקרקרים, וגם במחיר זול יחסית. הייתה ארוחה נדירה שמעכשיו גם היא נכנסה חזק לסיסטם. אחריה השכן שלנו מקס אמר לנו על חוף בצד השני של האי שנקרא פנדאווה, שאמור להיות ריק מאנשים (מצרך נדיר בבאלי המפוצצת). אז עלינו על האופנוע ונסענו לשם. נסיעה בערך של חצי שעה שחוצה את כל האי הזה שנקרא באלי, דרך יערות ושבילים לא שבילים אבל בסוף הגענו.
מסתבר שהצד השני של האי הוא האיזור היותר נוצץ של באלי – בכניסה לפנדאווה היה שער ענק, המון פסלים של הינדואיזם, הרבה אנשים מצטלמים – כנראה הגענו לאיזה מקום קדוש או משהו, אבל תכלס זה לא מאוד עניין אותנו ורק רצינו לגלוש. נסענו על קו החוף ובאמת היה שם גל גבוה פרוס לכל אורך הרצועה, והכי חשוב – בלי אנשים! אז חנינו את האופנועים ונכנסנו שלושתינו לגלוש שם. לגלוש בלי אנשים זה אדיר, במיוחד אחרי הימים העמוסים האלו בחוף הדרום-מערבי של באלי, אבל לצערנו הגל היה בעיקר גדול ולא יותר. הייתה רוח onshore חזקה שפשוט הפילה אותו ובילגנה אותו. אבל לא נורא, כל אחד מאיתנו תפס איזה כמה גלים, קצת יותר גובה ומסה זה טוב לנו, בעיקר אם בקרוב עומד להגיע סוול רציני. חזרנו מפנדאווה ועשינו, איך לא, סשן ערב באולוואטו.
הפעם הייתה הפעם הראשונה שראינו גל יפה מאוד בחוף הזה. הים פתאום עלה משום מקום וישר כשעלינו למעלה ראינו את הסט הכי יפה של הטיול, הגלים שבשבילם טסנו – צינור ארוך, חלול, מהיר, גל שמרגש אותך לראות בעיניים כי ראית אותו עד עכשיו רק בסרטונים. התלהבנו ברמות ועלינו למעלה. הסט המיוחד הזה לא הגיע שוב בסשן, עדיין היה גל טוב וכל אחד מאיתנו תפס איזה כמה גלים מפנקים אבל לא את מה שראינו איך שעלינו למעלה. אין ספק שזה פתח לנו את התאבון לקראת הסוול שאמור להיכנס בשני/שלישי.
יצאנו מהסשן וחזרנו לאותה המסעדה שנהיתה עכשיו חלק מהסיסטם שלנו לארוחת ערב. גווענו ברעב אז כל אחד מאיתנו הזמין מאסי גורן ועוד עיקרית נוספת. נטוראל אפילו הזמין גם עוד כנפיים. איך שאנחנו מתיישבים לאכול, חשכו עינינו – ליטרלי – עוד הפעם הפסקת חשמל. לא האמנו שזה קורה לנו שוב. אנחנו כבר מכירים מפעם קודמת שהפסקת חשמל זה לא 20 דקות. לפחות הפעם הספקנו להתקלח לפני. ישבנו וחיכנו בחושך לאוכל. אכלנו אותו בחושך, רעבים בטירוף ולא רואים כלום. איך שעלינו על האופנוע נטוראל אמר ״איזה כיף זה יהיה אם בדיוק עכשיו יחזור החשמל״. החשמל לא חזר. התחלנו לנסוע לכיוון ההוסטל ופתאום – אור! החשמל חזר!! איזו התרגשות הייתה. נוכל לישון בנעימים בלי חום ובאסה.
יום ראשון
פספסנו את השעון של הבוקר אז קמנו ״מאוחר״ (בשבע וחצי). התבאסנו שפספסנו את השעות הטובות אבל זה לא מנע מאיתנו לרצות להיכנס למים. בגלל כל החתכים שהרגליים שלנו מלאות בהם אני החלטתי שדיי – אז קניתי לי משהו שנקרא גרבי גלישה/ריף – סוג של גרב שנראית קצת כמו בוטיז, ששמים לפני שנכנסים למים והיא מגנה עליך מהריף. והחלק הכי טוב, זה שכשעולים למעלה אפשר להוריד אותה והיא מתקפלת למשהו מספיק קטן בשביל להיכנס לכיס. הפתרון המושלם. אין לי בעיה להיראות קוק לעשר דקות בשביל להימנע מהפציעות האלו שהורסות לי את היום.
גלשנו בים הכי נמוך של הטיול עד כה. היו לי איזה שני גלים, נטוראל תפס יותר אבל אין ספק שזה לא היה סשן שנספר עליו לדורות. מה שכן – הבנו שזו ההזדמנות שלנו ליום מנוחה וסידורים. כבר תקופה שאנחנו רוצים להביא גלשנים חדשים ואני גם חייב להביא להביא קייס (כי טסנו מהארץ עם קייס אחד). אז – לטיול יצאנו והתחלנו לנסוע לכיוון כל החנויות שראינו אתמול בדרך חזרה מפנדאווה. נכנסו לשלוש חנויות – 2 שהם לחלוטין over priced ביחס לאיזור (גלשנים ב700 דולר זה מחיר שאפשר למצוא בכל מקום בעולם), ועוד אחת שהייתה טובה. גלשן קומפלט (חרבות ואסטרודק) ב250-450 דולר. זה כבר יותר דיבר אלינו (במיוחד כי אנחנו רוצים לקנות בטיול הזה לא רק גלשן אחד). מצאנו שם כמה אופציות יפות אבל החלטנו עדיין להמשיך לחפש. יש לנו עוד חנות בטווח המחירים האלו ליד הבית שמוכרת גלשנים של צ׳ילי, AIPA, סימט ועוד מותגים במחירים האלו אז ההתלבטות נהפכה לרצינית. אני מאמין שבימים הקרובים נביא מאחד מהם גלשן כל אחד. בהמשך הכביש מצאנו איזו חנות שמוכרת קייסים ואחרי התמקחות מכובדת עם המוכר הצלחנו להשיג לי קייס של 4 גלשנים במאה דולר! מחיר מטורף וקייס שנראה ממש טוב (שהבחור שמחר לנו תופר). הצלחה ראשונה של מסע הקניות יש לנו.
חזרנו מהמסע והים עדיין היה נמוך אז החלטנו להמשיך בסתלבט. נטוראל כבר כמה ימים חם על זה שנלך לשחק פה פאדל אז החלטנו שהיום זה היום.
אז, לכל מי שלא מכיר (כמוני עד לפני כמה שעות) מה זה בעצם פאדל? פאדל זה סוג של טניס, רק במגרש הרבה יותר קטן עם דשא וקירות מכל הצדדים ככה שהכדור יכול לעוף, לפגוע בקיר וממשיכים לשחק. הלכנו לשם ארבעה – שנינו, רוסו ומתן (חבר של רוסו). השכרנו את המגרש לשעה, קיבלנו מהם מחבטים (כמו מחבטי טניס, רק קטנים יותר ושהכל מקארבון, בלי רשת חוטים) קנינו כדורי טניס והלכנו לשחק. אם אני צריך לסכם את המשחק הזה במילה אחת – וואוו. המשחק הכי כיף שיש. פשוט לקחו טניס והורידו ממנו את האלמנטים המבאסים – מגרש קטן, מחבטים קלים, בלי גבולות מגרש – זה יוצר הרבה יותר אקשן והופך את המשחק להרבה יותר נגיש לכולם. עשינו שלושה משחקים של שלושה משחקונים כל אחד. יצאנו משם מזיעים ומרוצים.
אחרי המשחק חזרנו הביתה, איזו מקלחת קצרה והמשכנו את הסדרה של הטיול – אבודים, ואם אתם תוהים איך אנחנו רואים אותה באמצע שום מקום, אז נטוראל הביא יציאה מטורפת – מקרן נייד עם נטפליקס מובנה. המקרן הזה הופך כל קיר משעמם למסך ענק וכל ״לפני שינה״ לסתלבט ברמה הכי גבוהה שיש.
