30/04
אנחנו חייבים לצאת מזה. חייבים לשבור את הלופ. מאז שהגענו לא כתבתי על זה אבל אנחנו הולכים לישון כל יום באיזור 3 בגלל הג׳ט לג. כל הטיסות הפכו אותנו לגמרי והגוף עוד לא מבין מה בוקר ומה לילה. היום בבוקר היה הכי קשה – אני קמתי בקושי ונטוראל לא ישן כל הלילה. אבל אין מה לעשות, אנחנו חייבים להיכנס לסיסטם של הטיול.
אז הלכנו לסשן בוקר באולוואטו, נכנסו בשיא הגאות והגל לא היה משהו, אז חבל לבזבז על זה מילים, אבל היה כיף. יצאנו אחרי שעתיים, סידרנו את המזוודות, אכלנו קצת אוכל ״מקומי״ (צ׳יקן פרייד רייס) והתחלנו במעבר להוסטל החדש. במבט שני – מקום נדיר. סוג של מקדש בודהיסטי שיש בו גם מגורים, מלא גורי כלבים בחוץ, וחדר ענק עם מזגן ומאוורר. תכלס, לא נופל מהמקום הקודם אבל בשליש מחיר. להעביר שתי מזוודות, קייס גלשנים ועוד כמה תיקים על אופנוע זו לא משימה קלה אבל בסוף הצלחנו.
נחנו בחדר לאיזה שעתיים ואז הלכנו לסשן השני של היום. הסשן הזה כבר היה הרבה יותר רציני. ירדנו לחוף במעבר בין גאות לשפל – זמן אידיאלי. איך שהגענו באנו ללכת בדרך ה״רגילה״ (אם אפשר לייצר הרגל תוך שני סשנים) אבל פתאום ראינו איזה מקומי חותך שמאלה, לא דרך המערה הגדולה אלא בדרך נסתרת, ואחריו שתי אוסטרליות, אז עשיתי עם הראש לנטוראל והתחלנו ללכת אחריו. בהתחלה הלכנו על החוף שאנחנו מכירים, צמוד לצוק, ומשם הוא המשיך ללכת. והמשיך. והמשיך, ועבר עוד סלע ועוד בריכה קטנה ומעל עוד ריף ופשוט המשיך להתקדם דרומה כמה שאפשר. משיחה קצרה עם הבנות הבנו מה קורה – הוא לוקח אותן לסיקרט. בסוף, אחרי איזה חצי שעה של הליכה הגענו לקצה קצה של הצוק של אולוואטו. מקום שראינו רק מרחוק עד עכשיו. שם הבחור נכנס למים ואנחנו נכנסנו אחריו.
הגענו למקום מושלם, פעם ראשונה שאין סביבנו עוד גולשים – לא מקומיים, לא תיירים, כלום. רק נטוראל ואני והגלים שנשברים. תוך בערך שתי דקות הבנו את הסיסטם – צריך לשבת ממש מעל הסלע, תופסים את הגל מה-shoulder, רצים את הסקשן המהיר הראשון ואחריו או שיהיה קיר פתוח או ג׳ורה, תלוי במזל.
התחלנו לגלוש. נטוראל בהתחלה תפס כמה גלים והתחיל לקפץ לבאקסייד, אני ישבתי למעלה וקצת חיכיתי. בערך עשרים דקות בין סט לסט, אבל פתאום ראיתי משהו באופק. התחלתי לחתור למעלה ולכיוון השבירה, מהפך, טעינה, כמה חתירות חזקות ועמידה. ישר שם שתי ידיים בתוך הגל, מנסה להאט קצת ומתכופף, והינה זה קורה – מרגיש את הצינור הראשון של הטיול מגיע. גולש אותו בביטחון אבל עדיין לא נכנס הכי עמוק, בשביל לנסות ולהבין את הגל, ומצליח לצאת ממנו. הכי בעננים שאפשר. כמה דקות אחרי זה – עוד אחד, אותו הסיפור – נעמד, כיפוף בברכיים, ידיים בגל, והפעם – נכנס עמוק פנימה. נשאר בצינור עוד איזה כמה שניות ומתוכו אני קולט את נטוראל בדיוק עולה למעלה ומבין שהוא חולק איתי את הרגע הזה. יצאתי מהצינור הכי מאושר בעולם. הרבה זמן לא היה לי כזה חיוך על הפנים. המשכנו לגלוש ואחרי עוד איזה שעה קיבלתי עוד צינור – הפעם בגל יותר גדול ומאסיבי. בלי לחשוב פעמיים נכנסתי פנימה, אפילו נתתי ריצה קטנה בפנים שאחריה טסתי החוצה, ירדתי לבאטם טרן והבאתי אופדליף עם כל המהירות שהייתה לי מהצינור, חיברתי אותו ישר לקראב יפה כזה ואז יצאתי מהגל.
מאז שזה קרה ועד עכשיו שאני כותב לכם את הבלוג מהערב של אותו היום במיטה, לא יורד לי החיוך מהפנים.