מרכז אמריקה

כולם הגיעו לשדה תעופה מתרגשים , היה אפשר להריח קצת לחץ באוויר.
קזה , שחר , מיטב, רוי אני ויגאל מחכים לעבור את השלב הראשון במסע אחרי הגל המושלם.
אחרי הרבה זמן במטוסים , הגיע ההודעה המשמחת של הקברניט , הנחיתה בעוד 10 דק' נא להדק חגורות.
שעת הנחיתה : 05:40 בבוקר , 12 מעלות בחוץ  השמש עוד לא עלתה .

היה כל כך קר בחוץ שחשבתי שהגענו לארץ הלא נכונה , גופיה ומכנס קצר , מה חשבנו לעצמנו?
השמיים היו בהירים אבל האוויר היה קר כמו בשיא החורף על הר החרמון.
הוויכוח הראשון היה איך להגיע לפוארטו , להתפנק על המונית עד המקום ולוותר על 25 דולר כל אחד או לחסוך את זה ולהגיע באוטובוס, בסופו של דבר האפקט של הדרך הארוכה והמייגעת גרמה לנו להתפנק וללכת על הספיישל. אח איזו טעות זאת הייתה…
אז קשרנו את הגלשנים לגג העמסנו את התיקים והיינו מוכנים לצאת לדרך , מונית שברולט ענקית 6 מקומות מרווחת יוצאת לדרך וההרגשה שעוד 7 שעות אנחנו הולכים לגלוש בגלים מושלמים כיפתה על ההרגשה שבזבזנו 25 דולר (שזה בערך עוד יום בטיול).
וככה צוות טופסי המורחב יצא לדרכו בדרכים העקלקלות של מקסיקו.
הנהג לא יודע מילה באנגלית ואנחנו נעזרים ברועי עם הספרדית העילגת שלו לנסות להבין או לתקשר עם הנהג.
בדרך אנחנו זורקים הערות כמו "הנהג מתעפץ (עוד שנייה נרדם) שמישהו יישאר ער להשגיח עליו.
ברורררר שזה היה בצחוק הוא היה נראה בסדר גמור עד שבעצירה הראשונה שלנו בדרך הוא קנה רדבול בסביבות 7 בבוקר , כולם נשארו ערים נהנים המירוק שמסביב ומהאוויר הקר והנקי , לאט לאט כשהדרך המשיכה להראות אותו דבר כל אחד פנה לעיסוקים שלו , אני וקזה פתחנו ספר , מיטב קפץ לבגאז' לתפוס עוד איזה חרופ, לא הספיק לו ה12 שעות שינה שהוא דפק בטיסה , וכל אחד לאט ובזהירות נמס ועל החלון ונרדם.
בום!!! טרחחח!! כולנו קפצנו מנסים לתפוס במשהו מהפחד. האוטו נוסע על 120 כל הדרך ופעם ראשונה שעברנו מנתיב שמאל לימין 40 פעמים בשנייה , היינו בטוחים שאנחנו הולכים למות , בסוף עצרנו כל אחד חושב מה כבר גרם לדבר הזה אנחנו נוסעים בכביש מהיר כבר שלוש שעות בלי הפרעות עד שפתאום האוטו כמעט מתהפך.
מסתבר שזה היה הדיפרנציאל , מי שלא יודע מה זה הדיפרנציאל זה החלק שמחבר בין הגלגלים הקדמיים לאחוריים. תהרגו אותי אין לי מושג איך זה קרה.
וכרגיל צוות טופסי מנצל כל רגע של חולשה ועושה ממנה מסיבה, השמש התחילה לחמם , ניהיה חם כולם הורידו חולצות ושמו כובעים , שלפנו את המצלמה והרמקולים וחיכינו לגרר שייקח אותנו מהחור הזה.

הגרר הגיע ועכשיו אנחנו יושבים בתוך האוטו השבור נגררים חזרה לעיר שממנה באנו לא  זוכר איך קוראים לה אבל אני בטוח שזה קיבינימט.
משם נקווה שנעלה על מונית בזריז ונוכל איך שהוא עוד להספיק לתת איזה שעה גלישה.
היום הראשון במקסיקו מקבל ציון 4 .  בהצלחה בהמשך.
דור וצוות טופסי.

איזה שעה ואיזה נעליים , שלוש שעות אנחנו מחכים למישהו שיבוא לאסוף אותנו.
 בנתיים עצרנו שם באיזה שוק קטן לאכול אוכל שאין לי מושג באיזו צורה הוא הולך לצאת, מה שכן אכלנו ושתינו למוות 6 אנשים ב 80 שקל.
את הנהג שלנו החליפו שני אנשים ממושקפים שנראים כאילו הם יצאו מאיזה תוכנית  של אנשים גאונים , מסתבר שאין להם מוח והם נוהגים כאילו הם למדו לנהוג בבית ספר לבישול.
200 קמש בדרך צרה עם עיקולים שבארץ אין לנו אומץ לפנות על 40 , בתוספת תהום משני צידי הכביש והם יושבים להם עם המשקפיים שלהם מקדימה וכל שעה שאנחנו נוסעים הם אומרים לנו עוד חמש שעות מגיעים.
אנחנו נוסעים כבר 12 שעות ויש לנו עוד חמש שעות להגיע , אני מקווה שנגיע ביום יומיים הקרובים אנחנו ממש  רוצים לגלוש.
הכי חשוב בנסיעות כאלה זה המון אופטימיות , אמונה באל אחד כדי שנגיע בשלום , וסבלנות לקבל כל פעם את תזמוני הנסיעה של החמש שעות למרות שהנסיעה מהירה והנופים אותם נופים. יש מצב שאנחנו נוסעים בסיבובים.
מה שכן אפשר להתנחם בזה שכשאנחנו נגיע להם עוד תישאר הדרך חזרה, בחושך. שבטח תיקח להם חמש שעות.

פורטו
אחרי שהגענו בשלום לפוארטו עלינו לחדרים שלנו מפורקים , רעבים וצמאים , כבר היה מאוחר מידי לקנות אוכל הכל היה סגור , אפילו מים לא היה לנו.
הרכבנו את הגלשנים , וכל אחד נפל לישון.
בבוקר קמו קזה מיטב שחר ורוי ועשו אימון בוקר , ואני ויגאל חלמנו שאנחנו מתאמנים.
הדבר הראשון שעשינו בבוקר זה לפרוט כסף וללכת לאכול , אמרנו שלא נתקמצן ומגיע לנו להתפנק אחרי מסע כזה מגעיל וקשה . .(14 שעות של נסיעה בדרכים בלי לאכול או לשתות , בלי לישון נורמאלי ולקפוץ כל רגע מהמקום בגלל נהג דפוק שנוהג על 200 בכביש רטוב ומעוקל) .
אז ישבנו במסעדה השעה 9 בבוקר לקחנו אותו באיזי מתפנקים על כל רגע , מסתכלים על עיירת הגלישה המגניבה הזאת.
התחלנו את הבוקר עם קפה וקוראסון שוקולד , אחרי זה עברנו להמבורגר 200 גרם עם צ'יפס וסלט , כן ,לקחנו קשה את הטראומה שעברנו.
אחרי זה חזרנו לחדר התארגנו לגלישה וירדנו לקראת כניסה ראשונה לחוף המהולל והמפורסם פוארטו אסקונדידו שבימים הטובים שלו אפשר להרגיש את התנפצות הגלים
ברגליים 100 מטר מהחוף.

היה נמוך היום , גל גובה כתף גל דיי רך , לא מתאים לפוארטו בכלל , מה שבטוח שגלשנו כל היום ונהנו חבל על הזמן , אני כרגיל ניסיתי ליצור קשרים עם המקומיים מחלק קריצות ובוקר טוב לכולם , אבל כנראה שקצת הרחקתי לכת כשמקומי אחד שאל אותנו איך הגענו לפה ועניתי לו "ברגל" … נראה לי שהוא חשב שאני מסתלבט עליו , הוא היה קצת עצבני רוי נבהל ואמר לי "דור אתה לא בארץ תשקול מילים". וואלה זה היה קצת מלחיץ הוא נדלק די מהר.

לא חשוב המשכנו לגלוש עד הצהריים בגלים די נמוכים יחסית אבל טובים , נתנו 2 סשנים לפנים  יצאנו די בחושך ועלינו לחדרים להתקלח לאכול , ולהסתאלבט על החיים , שמנו מוזיקה והתחלנו עם השטויות , יותר מאוחר שמענו שיש איזה מסיבה קטנה "ערב בנות" אז אמרנו יאללה בוא נראה אם יש עניין , אז יצאנו .
איזה בנות ואיזה נעליים , הגענו לשם היו 10 מקסיקנים ו 3 גורילות שאני לא יודע אם זה היה בחורה או דוד שמש.
חתכנו משם מהר והלכנו לישון בהבנה שבטיול הזה גולשים אוכלים וישנים אלא אם כן מישהו מוכן להתפשר על דוד שמש.
היום השלישי
התעוררתי בבוקר ושוב אני רואה את רוי קזה ומיטב מתאמנים בטירוף , אכלנו ארוחת בוקר והלכנו לקנות גלשנים גדולים לגלים הגדולים שעלו בזיקטלה , גל גבוה בערך 2 מטר חזק אני קזה מיטב ורוי נכנסנו למים מנסים לרדת את המפלצות האלה  הבעיה היא שהייתה רוח והכול היה סגור , ירדנו כמה גלים , קיבלנו כמה על הראש  ואז הבנו שאנחנו לבד במים .
יגאל ושחר הלכו לגלוש בלה פונטה , עיירה ליד זיקטלה , גלים יותר רכים מבזיקטלה , אבל גבוה , גבוה מאוד.
כשהגענו עוד היה סביר , גלים גבוהים אבל היה נראה מסודר ונשפך , ככה שלא היה כזה מפחיד לרדת גלים,
סוואל גדול אמור להיכנס לאזור שלנו , כולם התחילו פה לדבר על זה , משהו מטורף … גלים כנראה יגיעו ל 6 7 מטר וגם בלה פונטה יהיה מפחיד לגלוש ,
יותר מאוחר באותו יום הגלים עלו והגיע סט של 10 גלים ששטפו את כל מי שהיה למטה , 3 4 מטר , גל חזק והאפשרות היחידה לתפוס אותו היא לחתור מול סלע ענק , אין ליפול , אין להסס ואין לפספס .
אכלנו כמה טחינות על הראש כל אחד עם החוויות שלו , החולות באוזניים והמים שנכנסו כבר למוח.
ואם חשבנו שבטופסי אנחנו נכנסים ללמד לגלוש כמעט בכל תנאי הים , נכנס מדריך גלישה עם 3 תלמידים למים כשהים סופר את ה 4 מטר ואנשים נשברים בלי סוף . זה היה די מצחיק ומפחיד לראות את זה [/caption]

כשיצאתי החוצה יגאל אמר לי שמישהו טובע שם בצד , עדין לא קישרתי מה הלך , לא היה לנו מושג בכלל מה קורה , כשרוי יצא החוצה הוא הלחיץ אותנו עוד יותר כשאמר שמיטב וקזה לא במים ..
מכאן זה כבר התחיל להיות מפחיד , ראינו את המצילים נאבקים בגלים בים הענק הזה כבר  20 דק מנסים להוציא את הטובע מהמים , כבר היינו משוכנעים שמיטב או קזה קשורים לעניין , אז התחלנו לרוץ לאזור.
איך שהגענו לשם ראינו את שחר יוצא עם 2 חתיכות של גלשן צוחק כאילו הוא עשה סיבוב על רכבת הרים.
אבל עדין לא הבנו איפה מיטב וקזה , אחרי 5 דק ראינו אותם יוצאים מהמים יחד עם המצילים ועוד בוגיסט שכנראה הסתבך במים.
 מאוחר יותר מיטב מספר שבאותו סט ענק ששטף את כולם התלמידים של אותו מדריך אכלו פצצות כאלה שלא נראה לי שהם יתקרבו לים יותר בחיים שלהם.
מיטב וקזה מספרים שאותה בחורה אחלה את כל הסט על הראש ושהיא נלחצה והתחילה לבכות , המדריך המהולל מיטב היה איתה לאורך כל הדרך וניסה להרגיע אותה בין גל גל , מיטב אומר שהוא אכל שם גלים על הראש בצורות שהוא לא חווה ליפני , מנסה לדאוג לתלמידה שתצא בשלום , לאחר שהוציא אותה המציל סימן לו שיש עוד מישהו במים שצריך להביא לחוף … אז המדריך מיטב נכנס לפעולת הצלה .
ואנחנו חשבנו שמיטב טובע בזמן שהוא משחק בתפקיד הראשי במשמר המפרץ . אין ספק שהוא יצא גיבור היום , המצילים הודו לו על העזרה , והבן אדם שניצל חיבק אותו הודה לו על החיים שהוא קיבל חזרה.
יצאנו לנוח קצת ולהירגע ,  שתינו אכלנו משהו קטן ונכנסנו לגלוש שוב , כשכנסנו הגלים כבר היו גבוהים , מיטב אני ורוי אכלנו וויפאוטים כמו בסרטים. יצאנו אחרי שעה מהמים וחזרנו הביתה…
כרגע אנחנו מבשלים ארוחת ערב , מיטב מכין לנו פסטות , הגלים בפורטו נראים מפחידים וגדולים , הים לא מפסיק לעלות , ישבנו על המרפסת וראינו 2 אנשים תופסים את הגלים הענקיים האלה עם הגוף …. והגלים טוחנים אותם בלי סוף. מקסיקנים משוגעים
הים לא מפסיק לעלות ויש דיבור על זה שהולך להיות פה חזק מאוד בכמה ימים הבאים , אנחנו צריכים למצוא פתרון ומהר איפה לגלוש.
נראה מה יהיה .

יום שישי 07 אוקטובר 2011
קמנו בבוקר לגלים גבוהים מאוד … לא כל כך ידענו אם ללכת ללה פונטה או להכנס פה בזיקטלה.
בסוף החלטנו שאנחנו מנסים לנסות את המזל שלנו ולהכנס לגלים שמגיעים בהתקפות לחמש מטר …
מיטב תפס כמה תמונות יפות של גולשים חיות שלא מפחדים מכלום.
הגלים האלה באמת נראים כאילו הם יכולים לחתוך אותך לחצי כשהם מתנפצים עליך …
ההתלבטות השנייה הייתה אם להיכנס בלי ליש או עם ליש, נראה מאוד מסוכן ליפול מגל ולהיות קשור מגלשן והיה נראה מסוכן גם למצוא את עצמך במים בלי הגלשן.
בסופו של דבר הסתכלנו למטה מהמרפסת וראינו גולשים הולכים עם גלשנים גדולים בלי לישים וחשבנו שהכי חכם שנעשה כמוהם.
המטרה הייתה לתפוס גל תמונה ולצאת כמה שיותר מהר כדי להימנע מסוף רע לטיול.

אחרי שהים פירק לנו את הצורה , אחרי שעה כולם כבר היו מחוץ למים מרגישים כאילו גלשנו 8 שעות רצוף.
הים כל כך חזק שכשאתה יושב בחוף ומסתכל על גולשים יורדים את הגלים הגבוהים האלה אתה תופס את הראש וכשאתה רואה בן אדם נופל אתה בלי כוונה מרגיש את הלב שלך מתכווץ מפחד.
יצאנו לנוח קצת בבית ,התארגנו על החיים שלנו, ויצאנו ללה פונטה לנסות לתפוס קצת גלים , הופתענו לגלות שלא היו שם גלים גבוהים כל כך
גלשנו בים לא משהו , קצת רוח , גלים מבולגנים אבל עדין הרבה יותר טובים מבארץ.
החלטנו שאת ארוחת הערב יעשו מיטב וקזה , ואני יגאל ורוי נצא לשוק לקנות אוכל בזול ,הגענו למקום שבעלת המקום  שאנחנו ישנים בו אמרה לנו ללכת אליו , גילינו שהוא היה יקר יותר מהמכולת ליד הבית שלנו.
לא ויתרנו , ראינו במקום הישן הזה חנות גלישה והנחנו שבטח שם הם מדברים אנגלית כדי לשאול איפה השוק.
לקחנו מונית לשם וברור שהיה יותר זול , יצא לכל אחד 40 שקל ופוצצנו את המקרר באוכל שכנראה יספיק לנו לשבוע הקרוב.
דרך אגב הנהגי מוניות פה אותו דבר כמו בארץ וגם בסרי לנקה אני זוכר חוויות דומות .
נראה לי שנהגי מונית זה טייפ דומה של אנשים בכל העולם.
בערב הייתה אווירה כיפית , אחרי ישיבה מצחיקה החבר'ה נשפכו למיטה אחד אחרי השני.
לא הרבה זמן עבר ורוי כבר קיבל צורה של גו'ק מעוך , שחר נפל אחריו, ולקח איתו את קזה שנשפך על הערסל
שחר ויגאל החזיקה קצת ובסוף כולנו שברנו חד שמאלה ישר למיטה.

יום שישי יום כיפור
שבת 08 אוקטובר 2011
01:34
סליחה לכולם קודם כל , אם פגעתי בכם מקווה שפגעתי בול.

ה היה משפט הבוקר , בוקר של רוח וים בלגאן , לא משהו בכלל אחרי ארוחת הבוקר אני וקזה אכלנו ארוחת צהריים , ממש שתי דק' אחרי , תוך כדי ארוחת הבוקר אני וקזה הכנו ארוחת צהריים , למה ? … קזה החליט שהוא רוצה לצום אז זרמתי איתו ההתלבטות היה אם להתחיל את הצום ב 9 בבוקר שלנו שזה תחילת הצום בארץ ולסיים אותו מחר בבוקר ב10 , או לצום פה ב5 בערב כמו בארץ ולסיים אותו מחר בערב, בהנחה שבארץ צמים מצאת החמה עד צאת הנשמה אני ישאל אתכם את השאלה הבאה … מה הייתם מעדיפים , לצום מבוקר לבוקר או מערב לערב ? …. בקיצור הלכנו על האופציה של מהבוקר לבוקר כי כבר דחפנו 2 ארוחות ברציפות בכל זאת , התחלנו את המצווה צריכים לגמור.
. כולם התארגנו והלכו לגלוש בלה פונטה , ואנחנו נשארנו פה לחגוג את יום כיפור.,איך חגגנו ? … הלכתי לישון , אין לי מושג מה הלך אחרי זה , כשהתעוררתי כולם כבר היו פה דיווחו שלא היה משהו , איזה כיף לא הפסדתי כלום הצום הזה בנתיים הולך ממש טוב,
כולם באו באטרף על האוכל והשתייה אחרי סשן גלישה , אבל זה לא גירה אותי כי אכלתי ארוחת בוקר וצהריים ברצוף ,
רוי שבר גלשן שחר קנה גלשן שרק אחרי שקנה אותו גילה שהוא היה שבור, יגאל גלש קצת ויצא מ מהבלגאן של הגלים ומכל הגולשים … ונחשו מה מיטב עשה?
נכון , שחט ת'ים כמו גדול נראה כאילו הוא נכנס בים מושלם עם גלים מושלמים וכל השאר רק הזו שהגלים מבולגנים.
אחרי שהבנו שלא נגלוש יותר החלטנו לנצל את ההברקה של שחר וירדנו לחוף לשחק מטקות , היה נחמד , לא הרגיש כמו בארץ , הרגשתי כמו דוריאן פאסקוביץ' עם הגלשן הראשון רק שלנו לא הלך כל כך  עם  במופע הראווה שנתנו שם.
לא היה כלב על החוף , גלים חזקים מבולגנים מהרוח שמש חזקה שתוך חצי שעה התכסתה בעננים ועכשיו אני פה יושב על הערסל עם שמים שחורים כאילו עוד שנייה בא לנו טורנדו , אחרי ששברתי את הצום בלי לשים לב , כשקנו לי ארטיק קרח אחרי השמש החזקה על החוף .
החלטתי במקסיקו להתנהג כמקסיקני ולהחליט לקחת את הסיכון  השנה ובתקווה שאלוהים יסלח לי.
שיהיה צום קל לכולם וגמר חתימה טובה.
שלכם בהשאלה דור וצוות טופסי.

עידכון יומן 12.10

אני אתן לכם מבט קצת יותר רחב על המקום שבו אנחנו נמצאים כרגע , בפוארטו אסקונדידו ,מחוז אוחקה ,מקסיקו
מדרום לצפון יש לנו את לה פונטה שהיא 5 דק' דרומה מאיפה שאנחנו ישנים , זיקטלה , איפה שאנחנו ישנים , איזה חוף מוזר של בוגיסטים שהוא פשוט ההמשך של זיקטלה , וקראסיליו חוף אחד אחרי זיקטלה.

בזיקטלה גלים במשקל כבד , מי שרוצה לגלוש פה צריך לדעת מה הוא עושה וכדאי שיבוא עם השיעורי בית מוכנים כי החוף הזה מחלק עונשים על ימין ועל שמאל.
שבריר שנייה , מכה אחת ואתה תמצא את עצמך שוכב על החוף מנסה לזכור את מספר הרישוי של המשאית שהרגע דרסה אותך כדי שתוכל ללכת להתלונן במשטרה.
לה פונטה זה סיפור קצת יותר שמח רק עם טוויסט בעלילה, הגל שם רך , ירידה קלה גל גבוה וארוך. כמה ארוך ? זה תלוי באיזה כמה חזק אתם רוצים שהטוויסט הזה ישפיע על העלילה שלכם.
כדי להינות מכל העוגה תצטרכו לעבור רק שני סלעים שיוצאים לגמרי מהמים בתזמון כמעט בלתי אפשרי , שברוב המקרים אם תחליטו להיות גרידים וללכת על כל הקופה תמצאו את עצמכם מרוחים על אחד הסלעים מקללים את הרגע שהשארתם את השפכטל בבית.
חוף קרסיליו זה חוף שבנתיים רק שמעתי עליו , גל רך קטן יחסית (גובה ראש) קל לרדת כיף לתת ביצועים , חוף מדהים וים בחורות.
נו דור אז למה אתה לא שם כל יום ? …. 1. המקום למקומיים בלבד אי אפשר להכנס ככה סתם למים .2. אני לא יודע ספרדית ככה שגם אם איך שהוא הייתי מצליח להסתנן פנימה עם תירוץ טוב כמו "נסחפתי לפה מהזרמים של זיקטלה"  לא הייתי יכול להוציא את עצמי מהסיטואציה המפחידה הזאת , אפשר בהחלט להרגיש את הלוקליזם פה , וזה שאנחנו שישה לא עוזר לנו.
שישה …. ישראלים .. עם לייקרות של טופסי בצבעים זוהרים מושך הרבה תשומת לב, והמקסיקנים לא אוהבים שמושכים מהם את תשומת הלב.
עדין לא הצלחנו להבין את המנטאליות של מקסיקו כי כל פעם אנחנו נחשפים למנטאליות אחרת מאותם אנשים דרך אגב , אז או שהם על סמים קשים ביותר או שהם באמת כאלה הפכפכים .
בכל מקרה שחר רשם שיא של שבירת שני גלשנים לחצי בחמישה ימים
ומצא את עצמו עוזר למציל להסתכל על הים ולשמור שהכול עובד כרגיל לאיזה כמה ימים.
קזה מיטב ורוי אוהבים את העונשים של זיקטלה
יגאל נרשם כאחד מנפגעי החרדה של פורטו אסקונדידו אחרי שראה כמה אנשים נטחנים פה בגלים מפלצתיים ואחרי שאכל איזה 10 שניות ארוכות וחשוכות במים בעצמו. לפחות הוא מביע את עצמו דרך המצלמה כמו שצריך , מוציא לנו את התמונות שאתם רואים.
ואני ? אחרי שקיבלתי עונש בזיקטלה ביליתי את הימים האחרונים בלה פונטה חושב על המעשים שלי .
ראינו כמה סרטי גלישה בערב וזה מדהים איך אחרי כמה ימים של גלים ענקיים פה בזיקטלה אפשר לשים לב לרמה הגבוה  של החבר'ה בסרט , פתאום כל פניה וכל צינור נראה אחרת לגמרי , מרשים מאוד אחרי שמגלים את האנשים שמאחורי הקלעים , הרוח הזרמים והמצבי קיצון שמתחת למים , ליפני שהגעתי לכאן הייתי רואה בסרטים וויפ אווט והייתי אומר וואו , עכשיו כשאני רואה את זה אני אומר וווווווואוווווו חולני ביותר ואז לוקח נשימה עמוקה של אוויר צח מבסוט על החיים שאני לא הבחור מהסרט.
מה שבטוח , מדהים פה. בואו למקסיקו חבר'ה , ואל תשכחו לעבור בסטודיו לקחת לייקרה של טופסי בדרך 

עד כאן להיום דור וצוות טופסי חג סוכות שמח.
 גלעד שליט
ברוכים השבים הביתה

עדכון יומן 16.10

יום ראשון 16 אוקטובר 2011

02:54

קודם כל אני אפתח בסליחה , אחרי כמה ימים רצופים של כתיבה, החלטתי לקחת את זה קצת יותר באיזי

ולתת לכם עדכון כמה שיותר מעניין כל כמה ימים .

 בכל זאת אם אתם כל כך סקרנים אז לישון לאכול ולגלוש זה בערך כל מה שאנחנו עושים פה (לא חסר משהו?) בכל מקרה , אנחנו סוגרים פה סופשבוע שני בזיקטלה , עברנו כמה ימים של סערה שהזכירו לנו שאנחנו נכנסים לעונה הרטובה , כן חבר'ה גם במקסיקו גשם, בדיוק כשחשבתי שאני בורח מהחורף האיכסה הזה של הארץ . יומיים של רוח וגשם שלא נתנו לאף אחד סיבה להיכנס למים וסערת ברקים אחת אלימה במיוחד  רק ש… יחי ההבדל הקטן , אתם בטח כבר צריכים להלביש שכבות של בגדים ליפני היציאה בבוקר לעבודה , ואנחנו כבר שבועיים לא שמנו חולצה על הגוף.

אני מקווה שלא גרמתי לכם להרגיש קנאה זאת לא הייתה הכוונה, החיים פה במקסיקו ,בעונה הרטובה, לא פשוטים בכלל , קמים בבוקר , קריר עדין , מרימים את הראש מהכרית לנוף של עצי קוקוס ואוקיאנוס ענק , כל כך קרוב שאפשר לספור את הגולשים שנמצאים במים.

הולכים לגלוש בגלים שבהחלט נתגעגע אליהם בארץ , חוזרים חזרה לזולה, מחייכים כל אחד עם הסיפור שלו, השמש כבר חזקה כל כך, שללכת על הכביש זאת דרך מצוינת להתאמן על הליכה על גחלים (כן גם כפכפים לא שמים פה, בגד ים וגלשן, מאנו אי מאנו)

קונים איזה כמה נשנושים כדי להרגיע את הבטן , ובטן גב. עד שבאים עננים עושים קצת רעש וצלצולים, והכי חשוב שהם מקררים לנו את החדרים קצת ללילה,  וחוזר חלילה.

 קשה ,קשה פה במקסיקו.

לאט לאט אנחנו נכנסים פה לעניינים , למדנו מתי כדי לא לצאת מהבית לבד, למדנו מי יוצאת עם מי שלא יהיה פה פאדיחה עם המקומיים , יצרנו קשרים, ולמדנו את השפה.

טוב בערך , העניין עם השפה הוא קצת בעייתי , 1. אין אנגלית בכלל  2. הם נראה לי לא מבינים את השפה של עצמם, מה שהופך את הסיפור ליותר מסובך.

אז איך פותרים את הבעיה הקשה הזאת, שאחרי שהגעת עם המונית ל"לה פונטה" צריך לשלם, והנהג אומר לך "ביינטה סינקו" ואתה לא יודע כמה לשלם לו.

אז הפתרון הוא פשוט , כל כך פשוט שאנחנו יכולים אפילו להתמקח על מחירים או לנהל איזה שיחה מעניינת עם איזה מקומי.

החוקים הם כאלה , כל אחד יכול לדבר באיזה שפה שהוא רוצה , וכמה שיותר שפת הסימנים.

 צוות טופסי מומחה בשפת הסימנים , אוריאן אתה כבר יכול לסגור לנו שיעורים פרטיים עם חירשים ( אל תעשה את זה באמת).

מה שאני הכי אוהב פה זה שהמקסיקנים מדברים איתך ספרדית, לא משנה כמה פעמים תגיד להם שאתה לא מבין ,הם מגיבים לעברית ממש כמו שהם מגיבים לספרדית (לא מבינים כלום).

בכל זאת כיף לנו פה מאוד ,

עידכון צוות טופסי : קזה , מבסוט על החיים , יגאל מרגיש שהחיים מחייכים אליו, מיטב עושה חיים , רוי חיי את החיים , שחר בחיים , וחיים מת.

ואני ? … אני כותב לכם את החוויות שלנו פה מזווית הראיה שלי, אז תנחשו לבד 🙂

כל האהובים שלנו בארץ , מתגעגעים אליכם חג סוכות שמח וגלים לפנים. (צוות טופסי)

יום חמישי 20 אוקטובר 2011

04:01

הפרק הראשון בטיול עומד להסתיים , הזמן טס כשנהנים.

עוד יום יומיים ואנחנו כבר לא פה.

מחר , אולי זה יהיה היום האחרון שלנו פה אז אנחנו מתכננים לקום כולם מוקדם לגלוש ב 7 בבוקר (זמן זריחה),

למרות  שאנחנו אומרים שנקום מוקדם בבוקר לגלוש כבר שלושה שבועות וזה עדין לא קרה ,כל יום , שחר מתעורר ב 7 בבוקר, כאילו יש לו לקום לעבודה.

אחרי כמה שעות אני מתעורר ולפעמים אני רואה את מיטב וקזה כבר ערים , רוי אוהב להתפנק על הבוקר, הבן אדם עוד מפצה על התקופה שלא נתנו לו לישון בצבא , ויגאל …. יגאל ישן עד שהוא כבר מתעייף מלישון, ואז הוא מתעורר.

שלא תבינו לא נכון , אנחנו אוהבים לגלוש בבוקר , אנחנו פשוט לא אוהבים להתעורר.

בבוקר עדין קריר , הרוח בדרך כלל עוד נושבת , והכניסה למים לא כזאת נעימה , אז אנחנו מתפנקים.

מחכים לשעות הבוקר היותר מאוחרות כשהרוח יורדת , הים מקבל מרקם אחיד והגלים…. אחחח הגלים.

אנחנו מאוד משתדלים לתת פה גלישה גם בבוקר וגם בערב , רק שלפעמים זה לא מתאפשר בגלל הרוח.

העונה פה של הגלים הולכת להיגמר , הסוואל האחרון הולך לבוא ביום שני הזה , ואנחנו מקווים לתפוס אותו בחופים דרומיים לזיקטלה.

עדין יהיו גלים פה , אבל לא יהיה וואו, מה שאומר שאנחנו לא מפסידים כלום מהמקום המדהים הזה.

 המקומיים אומרים שהעונה של הגלים בצפון מתחילה עכשיו וזה מתיישב לנו בול עם התוכניות שלנו לטיול בצפון, נגיע לשם בערך בעוד שבוע ,שבועיים, אם התוכניות ילכו כמו שצריך.

אפשר לסכם את השבוע האחרון כהצלחה , כולם גולשים כל היום, ושחר שובר עוד גלשן, נחים קצת בצהריים, ושחר הולך לישון, יוצאים קצת בערב , ושחר הולך לישון , וקמים שוב בבוקר , אחרי ששחר ער 4 שעות לפנינו.

ובכל זאת , אם היה הענקת פרס לכוכב השבוע , שחר היה מקבל אותו ללא ספק.

שחר הפתיע את כולנו ביום הראשון שהגלים בזיקטלה קצת ירדו, ופירק את הים.

שלא תבינו לא נכון , הגלים ירדו לגובה שעדין צריך לחשוב פעמיים אם לרדת או לא.

אבל שחר באותו היום ובהמשך השבוע לא חשב פעמיים , יורד גלים כאילו החוף של אבא שלו.

כל הכבוד , זה היה יפה לראות איך השתחרר לו הפקק.

מאז אותו היום הבן אדם קם מוקדם בבוקר לגלוש , נח בצהריים כדי לגלוש שוב בערב , וישן טוב בלילה כי יש גלים מחר בבוקר :(

מיטב , להפתעתנו הרבה שבר את הגלשן שלו לחצי , אבל הגלשן תוקן מהר והוא ממשיך בעבודה, לאט לאט הוא מתחיל להוציא ביצועים של מקצוען.

רוי , מאז שמצאנו עקרב בחדר שלו הוא עבר לישון איתי במיטה .

קשה לישון עם רוי , הוא ענק והוא זז הרבה , כבר נמאס לי להתעורר כל לילה מאיזה יד ענקית שנופלת לי על הראש.

והוא גם אומר שהוא לא נוחר ,אבל שעה אחרי שהוא נרדם הוא עוזב את הגלישה ועושה הסבה מקצועית לנגריה.

יגאל , מלך לה פונטה, מתקדם בגלישה בצורה מטורפת , זה שהוא היה סקייטר בעבר מאוד עוזר לו .

מהיום הראשון שלנו פה הוא פיתח אנטי לזיקטלה ולא נכנס לגלוש פה פעם אחת , חוץ מהיום,

אחרי שעה של גלישה אני רואה את יגאל נכנס למים בחצי חיוך מנסה להתפייס עם החוף , בכמה דקות הראשונות שלו  הייתה הרגשה כאילו יגאל נותן לים  צ'אנס חד פעמי לזכות באמון שלו, ובסוף הסשן, יגאל יצא עם כיפה (אמונה גדולה הייתה שם).

קזה זה קזה , חיה רעה , טורף את הגלים , כל גובה, כל סוג של ים , יושב בפיק עם המקומיים הותיקים מדמיין שהוא בהילטון גולש עם מנגל והחבורה.

מסתובב לנו פה עם התחתונים שלו מחלק כאפות.

מי שנראה שקצת נוח לו והוא יושב ביותר מידי סתלבט מקבל כאפה, שיתעורר .

בימים האחרונים המרפסת שלנו פה היא מרכז הבילוי של זיקטלה, כל מי שעולה למרפסת שלנו פעם אחת, חוזר כל יום בקבוע .

המקומיים פה אולי לא כל כך אוהבים ישראלים , אבל הבינו פה מהר מאוד שחבורת טופסי זה משהו מיוחד.

יש כבוד , ועד שיש כבוד אנחנו עוזבים 🙁

סימנו את ה-ווי הראשון ברשימה , שיהיה לנו המשך טיול מוצלח.רות סוף.

יום שני 31 אוקטובר 2011

21:26

נהיה מסוכן במקסיקו , בזמן האחרון אנחנו לא מרגישים בטוח פה.

מפחיד , כל כך מפחיד שאתמול כבר לא היה בטוח להיכנס לשירותים לפרק לחץ או לשבת שאנן, שלא נדבר על לישון.

אתמול, לא משנה כמה עייפות הייתה באוויר , אין מצב שמישהו היה הולך לישון.

פשוט תחושה מתמדת של פחד.

מי שרוצה לקבל מושג קצת על ההרגשה הזו שינסה להיזכר במשחקי המחבואים ששיחק שהיה קטן.

כשאתה האחרון לצאת ובדיוק אתה רואה את המחפש מגיע למחבוא שלך.

(מי שלא מכיר את המשחק כנראה הייתה לו ילדות עשוקה ושיפנה לעזרה מילדים בהקדם.)

טוב, אני מתחיל מהתחלה.

שלום לכל הקוראים וחג ליל כל הקדושים שמח.

יום ראשון, כולם התעוררו מאוחר אחרי שבלילה שליפני החלטנו שאנחנו הולכים לקרוע את העיר (יום שבת) .

אז שתינו שתינו שתינו ויצאנו לדרך.

זה היה בשלבים:

 רוי ויגאל לקחו את הזמן ונמרחו עם האלכוהול , מיטב עשה מה שרוי עשה ושחר בכלל התלבט אם לצאת או לא.

אני וקזה החלטנו שאנחנו לא נמרחים שוב ושאנחנו יוצאים בזריז. 

התחלנו ללכת לחפש משהו מעניין. בדרך ראינו כמה מסיבות ריקות וכבר התחלנו לאבד תקווה.

 בדיוק כשההרגשה של: ללכת לישון שיכור עולה בנו , קזה מביא יציאה שבא לו המבורגר ומספר לי את חווית ההמבורגר האחרונה שלו.

שנייה אחרי שהוא מסיים את המשפט, אנחנו רואים אישה שעומדת מאחורי דוכן המבורגר שנראה קצת מוזנח..

זה בא משמיים! , מה לא נשב לאכול ?… אז זרמנו .

 כל אחד דפק 3 המבורגרים בחזירות כאילו זה היה ההמבורגר הכי טעים שאכלנו בחיים וזה בדיוק מה שאמרנו אחרי שאכלנו את הראשון.

המשכנו את הטיול בשדרה עם בטן מלאה , שיכורים, בלי ציפייה לכלום, מבסוטים על היציאה שלנו, ופתאום אנחנו שומעים מאחד הגגות בשדרה מוזיקה טובה ומלא אנשים.

המסיבה הראשונה פה במקסיקו שראיתי כל כך הרבה אנשים במקום אחד. כל כך מבסוט שיותר מ 50 אחוז מהאנשים זה בחורות.

אז המשכנו לשתות כמו שאתם שותים בחתונה של החבר הכי טוב שלכם. 

מה אומר ומה אספר … קזה חתך עם בחורה מצרפת לסוכת המציל שעל החוף , הוא רצה ללמד אותה איך מצילים בלילה. 

רוי עבר  על כל הבחורות במסיבה ובסוף החליט ללכת על נבחרת ספרד, שם הוא נתן 2:0 .

אני קמתי בבוקר ליד מישהי , חייכתי וחזרתי לישון וכשפתחתי את העניים בפעם השנייה לבדוק מה קורה בבית ראיתי את מיטב יגאל וקזה ישנים על מיטת יחיד באותו חדר.

בקיצור לילה סוער.

ב 12 כבר היינו במים מספרים חוויות , כל אחד משלים את החסר של השני ולאט לאט מרכיבים את התמונה הכללית שהיית  לצוות טופסי אתמול בלילה.

יותר מאוחר באותו היום שמענו שאם אתמול הייתה חגיגה , היום צריכה להיות ה-חגיגה.

אז יצאנו כולם לשוק לחפש תחפושות, למסיבת התחפושות הכי גדולה בפורטו.

השווקים היו מלאים בחנויות שנערכו לחג בממתקים ,קישוטים ותחפושות .  מזכיר מאוד את חג פורים בארץ שכל החנויות מוציאות ,פעם בשנה, את כל השטויות שהזלנו עליהם ריר כשהיינו ילדים קטנים.

בזבזנו מלא כסף. הייתי כמה פעמים בשוק ובאף אחת מהן לא הוצאתי כל כך הרבה כסף. אין מה לעשות , לא כל יום פורים (או איך שלא קוראים לחג הזה). וחוץ מזה שהיה דיבור חזק על המסיבה בערב והיינו צריכים להיערך בהתאם.

חזרנו הביתה מהשוק, בלי תחפושות ובלי ממתקים , אפילו את הדברים הלא קשורים לחג שחיפשנו לקנות, לא מצאנו .

אבל מה שכן כל אחד מילא שקית של נפצים כאילו אנחנו הולכים לעשות פיגוע באיזה בית קפה.

זאת הייתה טעות של חובבנים , צוות טופסי עם נפצים בכיסים זה בעיה.

עברו כמה שעות רגועות עד שפוצי ,שהצטרף לחבורה טופסי במקסיקו, התחיל את הבלגאן כשזרק את הנפץ הראשון  מתחת לשולחן כשכולם יושבים בסתלבט.

זה היה מבהיל , כולם קפצו, מאז הרגע הזה הכול השתנה.

 מי שהלך לישון קיבל נפץ , מי שבשירותים קיבל נפץ, מי שאוכל , נפץ . מי שנושם,  ושלא תחשוב בכלל לשבת בסתלבט כי זה מושך תשומת לב. .

בסופו של דבר זה יצא מפרופורציה , אנשים פה התחילו להתפזר , לזרוק נפצים אחד על השני כמו מחבלים.

 זה היה הרבע שעה הכי מצחיקה שהייתה לי בחיים , כולנו פה נשפכו על הרצפה אחרי שראינו כל אחד איך הוא מתמודד במצבי לחץ .

זה היה רבע שעה שלא יכולת לדעת מאיפה זה יפתיע אותך. כולם עם מלא נפצים בכיסים , מצית אחת ביד ובוכים מצחוק.

עצרנו כי בעלת הבית לא הייתה מבסוטית מהרעיון שאנחנו שורפים לה את הבית . זה היה שווה את זה.

בסוף יצאנו למסיבה , מלא אנשים מחופשים בתחפושות מדהימות, הם כל כך משקיעים בחג הזה שזה פשוט חוויה לחגוג איתם.

היינו שבורים בכל היום הזה , שהלילה נגמר מהר . העייפות שברה אותנו וחזרנו הביתה לישון.

התעוררתי בבוקר הרמתי את הראש להסתכל דרך החלון שמשקיף אל הנוף המדהים הזה מהחלון שבו רואים ציפורים ועצי קוקוס עם אוקיאנוס ענק ובום! קיבלתי נפץ.

 (גלים גובה מותן עם רוח און שור חלשה) , אז לא נכנסנו לגלוש היום כי אנחנו לא קמים לפחות ממטר מושלם שזה בערך כל יום פה.

בוקר פיצוץ שיהיה…

היום יום ראשון , ה 31.10 השעה: 15:50 (שעון מקסיקו) , 22:50 (שעון ישראל)

התחזית לימים הקרובים , גלים נדירים , מטר מושלם , 18 שניות גל (למבינים בלבד) , והתרגשות ממש כמו בפעם הראשונה.

אל תקנאו!.

שיהיה בשבוע טוב מדור וצוות טופסי. 

יום רביעי 09 נובמבר 2011

00:33

תמונת מצב של הרגע : 02:15 בלילה (שעון ישראל) ,שבע שעות אחורה (שעון מקסיקו)

אני יושב מול שמיים אדום זוהר , חמש דקות לפני החושך , מוסיקה ((ott – the queen of all everything

וזה נראה ונשמע יפה יותר בכל שנייה.

עוד יום שטס ונגמר כאילו לא היה , כל דקה מנוצלת למקסימום הנאה.  משוחררים מהזמן. בקושי מסתכלים על השעה או על היום.

חיים את הרגע עם הראש נקי, פתוח לחוויות חדשות, ומלא בציפייה לעוד.

10 ימים מאז העדכון האחרון ואנחנו עוד כאן בפורטו אסקונדידו, זיקטלה.

טיפ לכל אלה שמתכננים בעתיד לטייל במקסיקו ואני מדגיש, לטייל, שלא ייקח את האוטובוס הראשון ממקסיקו סיטי לפה, כי מפה כבר לא רוצים לזוז. אין ספק שהתחלנו מהקצפת אבל גם מהשוקולד אנחנו נהנה.

אז מה חדש?

קצת גלשנים , קצת אורחים חדשים , קצת טיולים והרבה כיף.

היום עזב השכן מלמטה, שגיא, גולש גרוזיני חמוד מאשדוד שלקח לנו קצת זמן לאכול אותו אבל בסוף התערבבנו יופי ואין ספק הצבע שהוא נתן פה יחסר לנו פה.

בדרך כלל מי שעוזב חזרה הביתה , משאיר או מנסה למכור את הגלשן שלו.

ככה שאם אתם באים לזיקטלה , אין לכם מה לבוא עם גלשנים כי אפשר למצוא פה מציאות ובזול.

שמתי את הגלשן החדש, שקניתי משגיא ב 90 דולר, על ערמה של 20 גלשנים ואז הבנתי שני דברים:

דבר ראשון הוא שאנחנו צריכים למכור מלא גלשנים כי אי אפשר לטייל עם כל כך הרבה גלשנים.

ודבר שני זה שאנחנו פה ג'מעאה של 8 אנשים בשני חדרים עם שלושה מיטות בכל חדר.

אל תרימו גבה , לטייל עם שמונה אנשים זה מקצוענות. אשכרה מצטרף אלינו עוד בן אדם אחד ואנחנו צריכים כבר מדריך טיולים.

ארקדי , חבר שלנו מהארץ הצטרף אלינו לפני כמה ימים , בא לחופשה קצרה של 10 ימים במקסיקו.

אל תרימו גבה, הבחור עובד קשה ואחרי שהוא קרא את היומן הוא רצה לבוא גם.

חוץ מזה,  מי לא היה עושה את הדרך למקסיקו בשביל 10 ימים אם היו נותנים לו חופש מהעבודה ,כרטיס טיסה מוזל ,מקום לישון  בלי לשלם וכולם מחכים רק לך.

בקיצור הבן אדם כבר כמה ימים עושה פה חיים משוגעים , וגולש על הגלים החזקים בעולם.

פוצי גם הצטרף אלינו לחדרים , מה שהופך אותנו לשבע עשרה אנשים בשני חדרים ושישה מיטות..

אל תרימו גבה, התחלנו שישה, ארקדי זה כבר שבעה , ופוצי זה עוד 10.

החבר'ה לקחו את ארקדי לראות קצת את "בארה דה לה קרוז" (דרומית לזיקטלה) , ואני שחר וקזה החלטנו שאנחנו רוצים לראות מקום אחר אז נסענו ל"רוקה בלאנקה" (שעה צפונה מזיקטלה) , אני לא יכול לספר הרבה על החוויות שהיו לג'מעאה ב"בארה", כי לא הייתי שם, אבל הרושם הראשוני הכללי הוא שכולם נהנו מאוד והיה שם גל ארוך ומושלם.

לרוקה בלאנקה, נסענו אני, קזה ושחר והצטרפו אלינו גם ארתורו ואץ' (מתקני הגלשנים בזיקטלה).

המקסיקנים חיים טוב , גם שבת וגם ראשון חופש , לא עובדים בין 2 ל 4 , וגם בזמן שעבודים לא אכפת להם להשאיר ילד בן 11 לעבוד בחנות.

הם הצטרפו אלינו כי הצענו להם טרמפ לשם וככה קיבלנו טיול מודרך לספוט נדיר באמצע שום מקום.

גלים נדירים , צינורות , לבד לבד לבד.   תפסנו מלא גלים והיה נדיר נדיר נדיר.

רצינו לחזור הביתה באותו יום בערב , לבית ריק בלי הג'מעאה , שלושה אנשים בפנטהאוז ענק ואין סיכוי שאני ישן שוב על הערסל בחוץ.

כבר תכננו איך אנחנו חוזרים הביתה אוכלים הרבה שותים קצת ויוצאים להעמיס.

 אל תרימו גבה , שמונה אנשים זה כיף אבל שלושה זה מוי כיף, זה פריווילגיה, אפשר להרגיש חופשי לנמנם קצת או להתקלח בלי לקבל נפצים.

כן , ליל כל הקדושים עבר מזמן וצוות טופסי עדין בענייני החבלה.

בקיצור, הג'מעאה חזרה בסוף באותו היום כי הגלים לא היו גבוהים ממש וחבל לשרוף ימים טובים פה.

עוד חמישה ימים ארקדי עוזב חזרה לארץ מבסוט שאנחנו מבסוטים עליו , כי הוא הביא איתו הרבה מצב רוח וטחינה.

עם העזיבה שלו אנחנו מתכננים לעזוב את המקום המדהים הזה ולעבור למקום המדהים הבא , ריו נקספה.

שם לא יהיה אינטרנט ככה שיש מצב שלא תקבלו עוד עדכון בשלושה שבועות הקרובים 🙁

עכשיו אתם יכולים להרים את שתי הגבות ומי שהגבות שלו מחוברת, שירים גבה. ושלא ייקח ללב זה יורד עם פינצטה. 🙂

עד כאן בינתיים , מתגעגעים ואוהבים , נהנים וגולשים דור וצוות טופסי.

יום רביעי 09 נובמבר 2011

21:46

יום רביעי , אני מתעורר כשכולם כבר ערים. אי אפשר לישון כשכולם מתעוררים , הסיוט הכי גדול שלי הוא להתעורר מאוחר בבוקר ולראות שכולם כבר במים גולשים.  המחשבה הזאת שכולם ירדו לגלוש ואני אשאר לישון מעירה אותי כל בוקר כמו חיה רעה.

אבל אם אני מתעורר בבוקר ורואה את המיטה שלידי מאוכלסת באנשים ישנים אני גונב עוד כמה דקות מפנקות במיטה , ככה זה כשיש גלים כל יום. לא כמו בארץ , עד שיש גלים אנשים מבטלים עבודה ומתעוררים שעתיים לפני האור כדי להספיק לגלוש איזה חמש דקות לבד.

בכל מקרה כולם עם הקפה של הבוקר , המתיחות , המספר 2 בשירותים , עולים על א' והולכים לגלוש.

זיקטלה, גלים לא רעים במיוחד (היום) , כולם ירדו לגלוש פה. רק אני, שקמתי מאוחר יחסית, נמצא בשלב המתיחות מסתכל על הים , בדיוק אחרי הקפה של הבוקר ולפני המספר 2 בשירותים.

בזמן שאני מסתכל על הגלים אני מקבל תחושה חזקה לנסוע לבד לגלוש בלה פונטה.

ופה זה לא בארץ , פה לומדים לזרום עם התחושות , אז זרמתי ואכלתי את כל הצינור כשהגעתי לשם והים נראה פלטה עם ים גולשים.

לא ידעתי אם לחזור או לא , מבאס לשלם כמו תייר 25 פזו לשתי דקות נסיעה ולחזור באותו רגע עם אותו נהג, עם אותו מחיר ועוד לספוג את החיוך של הנהג אחרי שהוא תפר אותך כמו תייר מסריח , שכל החופשה הזאת אתה מנסה להתערבב ומנסה להרגיש כמו מקומי ובחיוך אחד הוא מוריד אותך חזרה לדרגת תייר, לא מתאים..

נשארתי, נכנסתי למים , לים הפלטה הזה , עם מלא גולשים.

אמרתי לפחות אני ארטיב את עצמי ואכנס למונית כאילו אני אחרי סשן גלישה וככה אני עדיין יאכל קנס של תייר אבל לפחות לא נספוג את החיוך של עקיצה מהנהג.

חוץ מזה אני בן אדם טוב שרוצה לחלק את הפרנסה בין כולם.

אבל זאת רק הייתה מחשבה , ישבתי על הגלשן במים מזמזם לעצמי שירים מנסה לדמיין גלים , הגולשים נצמדים אחד לשני כדי למקם את עצמם במקום הנכון מנסים לתפוס את הגל שבא פעם ב 20 דק, מדריכי גלישה העבירו שיעורים כי עד שיש יום בלי גלים גדולים חייבים לתת קצת עבודה..

וככה אני מוצא את עצמי יושב במים משועמם, מסתכל על המדריכים מסבירים לתלמידים את כל הטעויות שצריך לעשות במים ואני ,עם עצמי , מתקן את הטעיות שלהם.

 בלב כי אם אני אתקן אותם יצטרכו לתקן אותי אחר כך.

עבר קצת זמן ועוד לא נשברתי , אני עוד במים , מתקן את הגולשים (בלב), מחכה לאיזה גל שייקח אותי מהמדבר גלים הזה.

פתאום הגולשים והמדריכים מתחילים לצאת אחד אחרי השני , איזה כיף נשארתי כמעט לבד, מספיק לבד כדי שאני יוכל לתפוס את הגלים שבאים מדי פעם.  יותר ויותר גלים באים והעניינים מתחילים להראות טובים מתמיד.

נשארתי לגלוש , מבסוט על חיים.

בדיוק איך שאני מגבש לעצמי את המחשבה שלא יכול להיות יותר טוב מזה, נכנסת גולשת למים ואחריה עוד אחת ועוד שתיים ועוד אחת ועוד שלוש ועוד חמש לחלק לשש בחזקת שמונה , לוג ארבע.

מלא גולשות אחת אחרי השנייה.

גולשות כמו בספר , נראות טוב ,עם הטוסיקים החמודים שלהם שמבצבצים ככה מהמים , הן לא תפסו כמעט גלים (בלי לזלזל) , ככה שהן לא הפריעו כל כך.

הרגשתי כאילו הכניסו לי קצת קישוטים למים כדי שיהיה מעניין בזמן שאני מחכה לגלים.

אשכרה מסיבה במים , אבל לא סתם מסיבה, מהמסיבות של הביוקר עם 80 אחוז בנות וכל השאר בנים (תעשו את החישוב לבד).

וככה המשכתי לגלוש באושר ובעושר שלוש שעות,עד שנכנסו שוב גולשים מקומיים מציקים שתפסו את כל הגלים,

אז יצאתי מהמים , נותן חיוך של עקיצה למקומיים ו25 פזו , כמו תייר , לנהג מונית בדרך חזרה.

המסקנה : זרמו עם התחושות שלכם , גם אם העניינים לא נראים משהו תמשיכו לנסות ודעו שזה עניין של זמן עד שזה ישתפר ואם זה לא משתפר כנראה שיש עליכם נאחס , תקנו איזה קמע או משהו, ואם גם זה נאבד לכם תלכו לראות איזה רב או כומר.

הכי חשוב זה שתמשיכו לנסות 😉

יום שני 14 נובמבר 2011

03:36

זה התחיל ביום ראשון , ארקדי עזב מוקדם בבוקר , לא הספקנו להגיד שלום והוא כבר נסע .

אין ספק שהוא עשה פה חופשה קצרה של עשרה ימים ושעכשיו הוא בטח כבר בארץ בחיים האמיתיים , עדין מוציא מים של האוקיינוס הפסיפי מהאף, כל טיפה ממקום אחר שהוא טייל , לכל טיפה סיפור משלה.

הטיפה הראשונה בטח תזכיר לו את הים הענק והכבד שהחבר'ה פה הכניסו  אותו על היום הראשון שהוא הגיע.

הטיפה השנייה תצא כמעט קפואה ותזכיר לו את היום שלכולם רטטו הביצים מקור ב-ברה דה לה קרוז.

הטיפה השלישית תזכיר לו את החור בכיס כשהיה צריך לשלם על התיקון כששבר לשחר את הגלשן בצ'אקווה.

בטיפה הרבעית תתן לו פלאש בק מהיום האחרון שבו כולם במים הסתכלו עליו נופל מגל של 2 מטר מהלמעלה עד למטה כמו מקצוען.

והטיפה האחרונה בטח תוציא קצת וויסקי מחיי הלילה.

החבר'ה התעוררו ביום שני בבוקר והלכו מהר לגלוש , אין הרבה זמן , היום עושים את המעבר צפונה וצריך לארגן הרבה דברים.

החבר'ה הלכו לקנות כרטיסי נסיעה לאוטובוס פירסט קלאס פלוס פלוס , שעלו לנו 350 פזו כל אחד.

חייבים לשמור על רמה גבוה בנסיעות של 14 שעות וקצת יותר.

היינו עם כרטיסים ביד , ועוד צריכים להפטר מעשרים גלשנים שאין לנו איך לסחוב איתנו.

הגיע הערב כל אחד שקוע בסידורים שלו , התכנון היה לצאת ב 11 לתחנה , 12 לעלות על האוטובוס, 7 בבוקר להגיע לאקאפולקו (חשוב מאוד להגיע בשעות היום שלא ישדדו אותך) , משם עוד 6 שעות נסיעה ללזארו , ומלאזרו עוד 200 שנה לריו נקספה.  סתם עוד איזה 8 שעות אם אני לא טועה.

בכל מקרה נסיעה ארוכה.  מקסיקו נתנה ביס גדול ליבשת אמריקה , מדינה גדולה מאוד בהשוואה לישראל שהיא בגודל של הסופר צ'ה ,בערך.

בכל מקרה כולם היו להוטים לצאת מפורטו ולשנות קצת אווירה מהקום. חוץ ממני ומקזה , אנחנו הרגשנו שעוד לא סיימנו עם המקום הזה , ושאולי אנחנו צריכים להישאר.

זה היה כמה שעות שהיה אפשר לראות את כולם מתרוצצים בין התיקים שלהם מארגנים את הדברים מנסים להיזכר בכל הדברים שהם הביאו כדי לא לשכוח כלום , כל הבית הפוך מלא נפצים על הרצפה , ורק אני וקזה שוכבים על הערסל וחושבים , אם כדאי לנסוע או להישאר .

יש הרבה יתרונות וחסרונות בלטייל עם קבוצה של 6 אנשים , אף פעם לא משעמם, המחייה יותר זולה , אם יש מכות אנחנו 12 ידיים ו12 רגליים שזה בערך 24 גפיים במדויק  ותמיד יש למישהו משהו שלמישהו אחר חסר ולהיפך , תמיד יש משהו למישהו שלמישהו חסר משהו מישהו משהו, אז יש לו.

עבדתי הרבה על התחביר של המשפט הזה.

והחסרונות הם שאנחנו הרבה אנשים ככה שזה מונע מאיתנו להתערבב יותר מידי עם אנשים אחרים ,זה מושך הרבה תשומת לב,  קשה יותר לקבל החלטות , וגם אם מישהו יבוא אלינו ויגיד לנו: "בואו אני ייקח אתכם למקום עם גלים בלי גולשים"  אנחנו עדין נגלוש יחד עם 6 גולשים רעבים.

בקיצור זה היה אחד מהלבטים שעליו חשבנו.

אני לא כל כך ידעתי מה אני רוצה לעשות , מצד אחד להמשיך עם העדר , מצד שני להיתקע באותו מקום רק באווירה קצת שונה.

סיקרן אותי מאוד לראות מה יהיה אם נשאר אני וקזה פה.

החלטתי לשים את הכדור בידיים של קזה ואמרתי לו שאני נשאר אם הוא נשאר , ואם הוא מחליט לעזוב אני עוזב איתו יחד עם כולם. רומנטי משהו.

ואז הלכתי, ירדתי למטה קצת לשכנות שלנו , העברתי את הזמן מחוץ למחשבות וללבטים.

עליתי חזרה למעלה וכולם כבר עם התיקים ארוזים מוצאים את כל הציוד החוצה , אני נכנס לבית ואני רואה את התיק של קזה עדין באותו מקום והגלשן שלו מחוץ לקייס .

כבר הבנתי את הרמז אבל רציתי להיות בטוח , הוא אמר לי שאנחנו נשארים ,אבל עדין צריך לראות מה עושים עם הכרטיסים שלנו , בכל זאת שילמנו עליהם הרבה כסף.

עזבו  , הלכו הכרטיסים , אין כסף, אל תשאלו אותי איך או למה , כל ההסבר היה בספרדית וגם אני לא הבנתי מילה.

הבנתי טוב מאוד את זה ששילמנו כסאות שנשארו ריקים ושנפרדנו  מחבורת טופסי שהיו חלק מהחיים שלנו בחודש וחצי האחרונים.

הייתה לי תחושת בטן חזקה מאוד להישאר עוד קצת בהוטל אננדה ,

כל מי שמבקר במקסיקו ונוחת במקסיקו סיטי ולוקח נסיעה לאקאפולקו ומשם לפוארטו אסקונדידו קודם כל שיכנס לזיקטלה , אחר כך שיבקש מהמונית לקחת אותו לאננדה וששם ינסה להגיע לקומה העליונה ולתפוס את החדר השמאלי , שם הוא יוכל לשכב על הערסל מסריח מזיעה שיצא מאנשים שהיו פה בשלוש שנים האחרונות , שבו אני שוכב כרגע עם צוואר תפוס מרוח שלוש קילו וולטרן עם חולצה מלופפת סביב הצוואר שמקבעת את האזור, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

בקיצור מקום פצצה , אין פה אוכל , אין מקלחת- צריך להתקלח למטה , אין תקרה – יש גג מענפים. ויש מלא יתושים ויצורים מוזרים בלילה.

אבל ככה זה פחות או יותר כל המקומות פה, אבל – גן עדן.

יש פה בעלת בית כמו אמא , מטבח קטלני , ונוף שיגרום לכם להישאר פה לנצח.

מיום שני לשישי הזמן טס , נהנים פה מאוד , אוכלים פה חוויות ולועסים את המקום טוב טוב.

גולשים כל יום , יוצאים כל יום , ו   כל יום.

שברנו שיא אתמול אחרי ארוחת הערב , שתינו קצת לפני היציאה כדי להגיע בראש טוב , הגענו לראש טוב ויצאנו  אחרי שאנחנו בטוחים שדפקנו את האיחור האופנתי ושאנחנו יכולים להגיע למסיבה כמו מסמרי הערב, התברר לנו  שהשעה רק 9 בערב  ושכנראה מסמרי הערב לא נהיה בשעתיים שלוש הקרובות.

מסתכלים אחד על השני מנסים להבין על מי נופלת האשמה.

מי יוצא יותר מטומטם , זה שמסתכל על השעה ומניע ליציאה או זה שמסתכל על השעה אחריו ולא עוצר את המצב המביך הזה? …

שיכורים , ולא בא לנו לחזור הביתה לשקט , הלכנו לשחק סנוקר באיזה בר קרוב לנסות להעביר את הזמן.

את האמת שזה היה מפתיע , נכנסנו למקום ברמה גבוה מאוד , עם מוזיקה טובה , סרט גלישה קלאסי על מקסיקו ברקע ,בירות ושולחן סנוקר ענק במקום יפהפה שהעביר לנו את הזמן יופי יופי.

הגיעה השעה לעזוב את המשחקים ולצאת לחגוג . לא היו מסיבות מי יודע מה אבל היה ערב מהנה במיוחד.

אני גם לא זוכר כל כך הרבה אבל קמתי בבוקר עם הרגשה שהיה כיף אתמול בלילה. ואז לא מצאתי את הארנק שלי.

הסיטואציה האחרונה שאני זוכר זה שתי אוסטרליות שפגשנו במקרה בדרך לבר אחר , הם חיפשו מסיבה טובה יותר מאלה שהיה לאותו הלילה להציע, אז אמרנו להם שיש אצלנו בחדר מסיבה ענקית עם אלף איש.

עזבו את זה שאין אלף איש בכולל בזיקטלה , הן פשוט באו איתנו.

הולכים ברחובות השקטים והחשוכים של זיקטלה בדרך לחדר שלנו , מבלים במחשבות שזה הפיק אפ הכי קל שהיה לנו בחיים

ואז עולות לנו שלוש אפשרויות בראש , או שהן בראש שלנו ושיחקנו אותה, או שהן מטומטמות רצח והן באמת האמינו לנו שיש מסיבה של 1000 איש אצלנו בחדר, או שהן תכננו לשדוד אותנו.

נחשו מה קרה ?! …

אני אתן לכם רמז , הן לא היו בראש שלנו.

ועכשיו ? … את התשובה תקבלו בעיתון ידיעות במוסף של שבת בכתוביות הפוכות בסוף של העיתון.

אחחח איזה מסקרן , איזה מעצבן אני.

יום שישי , סשן בוקר של גלישה לפנים , קצת קניות לארוחת שישי. קזה החליט שהוא מפנק אותנו בשישי הזה ועושה לנו את המתכון הסודי של אמא שלו לתבשיל דגים טעים במיוחד שגרם לי להרגיש את הימי שיש של הארץ

שבעים ומרוצים מרוחים על הערסל נחים לפני לעוד ערב לא ידוע , אך מסקרן.

שיהיה לכולם שבת שלום וסוף שבוע מדהים. אוהבים ומתגעגעים המון מאוד הרבה והמון.

אהה ובסוף מצאתי את הארנק שלי בכיס של מכנס אחר,אם זה עונה לכם על השאלה. 🙂 

טמטום כזה אני עוד לא ראיתי….. לילה טוב 🙂

יום שני 21 נובמבר 2011

22:10

זיקטלה של היום זה לא זיקטלה של הלילה.

אז אחרי שחגגנו יום הולדת לקזה , ואחרי שחגגנו יום הולדת לבת של בעלת הבית , שדרך אגב היא לא נכחה בחגיגה כי היה הרבה אלכוהול והרגשנו רע לשתף ילדה בת 12 בחגיגה כזאת.

ביומיים האחרונים אנחנו חוגגים יום הולדת 30 לזיקטלה.

אנשים ממלאים את הרחוב הראשי בכל שעות היום , מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה.

לפני שבוע החוף היה נראה ריק , נקי , בתולי.

עכשיו הוא מזכיר לי את חוף גורדון בימי שבת , לא בתולי ולא נעליים , בתול באוזן אולי.

בכל מקרה כל השבוע היו גלים קטנים , אין הרבה גולשים במים ,ממש תענוג.

הים עלה קצת מאתמול וכנראה ימשיך לעלות לקראת יום רביעי .

עם החגיגות והגלים הגיעו גם הגולשים והאנשים , כל היום וכל הלילה מוזיקה מתנגנת ברקע, הופעות של כל מיני אמנים מקומיים ומסיבות גדולות עם הרבה אנשים.

תחרויות אקסטרים ואורבן , כולם בשיגעון ,ממש עיר ללא הפסקה.

אני וקזה יוצאים כל יום , אי אפשר לשבת בבית ולשמוע את כל החגיגות האלה ולהיות רגועים.

השבוע של החגיגות התלבש פצצה עם הגלים , גלים די נמוכים, בלי רוח כל היום מה שמאפשר גלישה כמה שרק רוצים , ככה שאפשר לצאת עד מאוחר בלילה , קמים מתי שקמים והולכים לגלוש.

החוויות שאנחנו עוברים פה בימים האחרונים לא מפסיקות לשבור שיאים.

לפני שלושה ימים נרדמנו אני וקזה על הערסל , פתאום אני מרגיש שמעירים אותי בכאפה , אני פותח את העניים ואני  רואה את קזה עומד כמו לולב שהעירו אותו לפני חצי דקה ואני יודע שיש לו תוכניות על הפרק.

גירדתי את עצמי מהערסל ויצאנו כמו שני אנשים שקמו בבוקר וגילו שהם מאחרים לעבודה.

ככה פריסטייל ,סחים בלאטה , הלכנו בזיגזגים עד המסיבה הגדולה שהייתה ב"קבלה" , שם פגשנו את השכנה מלמטה שעבדה כברמנית , בתוך דקות ספורות השוונו את הטשטוש עם כל הנוכחים במסיבה.

זה היה ערב  אדיר , הרבה אנשים ומוזיקה טובה ,

קזה סיים את הערב עם הבחורה שכולם הסתכלו עליה במסיבה כמו החלום הרטוב שלהם.

אני לא ארחיב לכם מה קרה מאוחר יותר באותו לילה אבל תנו לי להנחות את הדמיון שלכם ולספר לכם שהיום בבוקר קיבלנו זיקוק לתוך המרפסת עם מכתב שאומר "תישאר איתי עד היום הולדת שלי, סול".

העניין הוא שהיא לא מדברת כל כך אנגלית ככה שרמת התקשורת בניהם לא מי יודע מה עובד בפאן המילולי.

ובכל זאת הבחורה לא יכולה לשחרר , כבר שלושה ימים שאני רואה אותה כל בוקר מתעוררת במלון שלנו , כאילו מישהו כישף אותה , כולה זוהרת מבסוטית על החיים , אין ספק שקזה הוא המכשף מזיקטלה.

אתמול בערב בדיוק איך שהאוכל היה מוכן , הגיעו שלושה אוסטרלים שהכרנו מוקדם יותר באותו יום באו לשבת קצת אצלנו בגג , אחריהם הגיעו הבנות מהקומה מתחת  ולא עבר הרבה זמן עד שהגיעו עוד שתי אנשים דוברי ספרדית שלא יצא לנו להכיר כל כך.

העלנו את כל הכיסאות מכל הקומות כדי שיהיה לכולם איפה לשבת , היינו שניים ונהינו עשרה בחמש דקות.

זה היה מצחיק לראות את כולם יושבים מסביב לאותו שולחן כל אחד הביא איתו משהו וכולם מדברים עם כולם ב80 שפות . זה היה נראה כמו הסצנה ממגדל בבל שאלוהים בדיוק החליט לבלבל את כל השפות.

בערך כולם יצאנו ביחד לחגוג , חוץ מקזה המכשף , לו כבר לא היה מניע לצאת , הוא הלך להתאמן על הכישופים שלו.

חזרתי הביתה מפורק , היה שגעות אתמול קמתי בבוקר מהמיטה ועברתי לערסל , הגלים עלו אבל הרוח נשבה כל הבוקר ככה שניצלתי את המצב כדי להתאושש קצת.

מה שטוב במקום שלנו הוא שאנחנו שניים בקומה עם שני חדרים , שאחד מהם ננעל על ידי בעלת הבית , אבל המרפסת מחוברת , בקיצור המצב הוא כזה שאני וקזה חולקים חדר אחד משותף , אבל כשקזה רוצה לכשף הוא מתגנב לחדר השני וככה אני יכול לישון בשקט.

רק שהבוקר הזה היה קצת שונה מכל בוקר אחר.

כשהמנקה עלתה לקומה שלנו וראתה רק אותי על הערסל והחדר ריק , היא כנראה חיברה אחד ועוד אחד והבינה שקזה משתמש בחדר השני.

היא הלשינה לבעלת הבית , ותוך כמה דקות אני רואה את קזה יוצא עם המכושפת שלו מהחדר השני ובעלת הבית צורחת עליו , כועסת על זה שהיא ישנה אצלנו ועוד בחדר אחר.

זאת הייתה סצנה מצחיקה , אם אני מתוך שינה לא ידעתי איפה לקבור את עצמי אני  לא רוצה לחשוב מה המכשף הרגיש באותו רגע.

בכל מקרה זאת הייתה סיטואציה מצחיקה , בעלת הבית רצתה שנשלם לה על לילה בעוד חדר אבל הצלחנו לערבב אותה קצת והיא התרככה.

אפילו אחרי זמן קצר בעלת הבית עלתה יחד עם שכנות חדשות , ולא סתם שכנות, אלא שלוש פצצות מארגנטינה שבאו לחופשה קצרה כדי להירגע טיפה. מה שאני מניח שמרחיק אותנו בעוד מספר ימים מריו נקספה ומהחבר'ה.

עכשיו המרפסת לא כולה שלנו , למכשף אין איפה לכשף יותר ובינתיים מסתובבות לנו פה בחדר לידנו שלוש פצצות עם ביקיני כאילו יצאו מאיזה מגזין…  אני רק מקווה שאני לא צריך לישון על הערסל היום בלילה.

בקיצור , חוויות פה במקסיקו , מה אומר ומה אספר אין תלונות בינתיים הכל דבש , אין תלונות.

בריאים ושלמים , חיים ובועטים בכל הכוח. 

ת'אמת שאני עוד גמור מת מאתמול.

בכל מקרה עד לפעם הבאה …. אוהבים ומתגעגעים המון.

דור והמכשף.

שבת 12 נובמבר 2011

04:09

העדכון הזה יהיה קצת שונה מהאחרים.

בפעם הזאת אתם תקבלו את העדכון מפי קזה , אני אתן את המסגרת וידחף פה ושם.

כדי שלא תתבלבלו אני אציין כל פעם מאיזו זווית ראיה אתם מקבלים את העדכון בכל שלב.

ינעל העולם , קבלו אותה בעדכון הפנורמי הראשון מסוגו. יצאנו לדרך.

דור : יום חמישי

קזה: התעוררנו לעוד בוקר מושלם בפוארטו. פתחנו את היום בים נדיר בזיקטלה. כבר מבינים ומכירים בפחות או יותר את סגנון הגלישה של זיקטלה

דור: בחלק הזה של היום אני נסעתי לקנות פיש חדש בלה פונטה , על הדרך ירדתי לחוף לנסות אותו קצת , היו גלים קטנים בלי גולשים והיה תענוג.

קזה: זה היה אחד הסשנים הטובים שאני זוכר בזיקטלה. אופ-שור חלשה, מים בצבע כחול גלאסי , גלים של מטר עם צינורות שלא נגמרים.

לקראת סוף סשן הבוקר מיטב ואני החלטנו שנוסעים לצ'אקווה.

דור: צ'אקווה נמצאת צפונית לזיקטלה במרחק של שעתיים נסיעה בעלות של 400 פזו למונית , שזה בערך  120 שקל.  שמענו סיפורים על המקום הזה מאנשים שהיו שם , "גן עדן" זה מה שאמרו לנו , אמרו לנו גם שצריך להיות גבוה מאוד בזיקטלה כדי שיעבוד שם , צ'אקוואה זה נהר שמתחבר עם הים ויוצר ריוור ברייק טוב , והוא עובד רק כשהוא גבוה. קשה לתפוס את צ'אקאווה עם גלים , הרבה אנשים שנסעו חזרו באותו היום.

קזה: ידענו שהים אמור לעלות קצת ושיש מצב גדול שנתפוס שם גלים וכך היה , איפשהו המזל שיחק לטובתנו.

יצאנו מהחוף ,הגענו הביתה כולם יחד והתחלנו בארגונים ליומיים של גלישה מושלמים.

כולם מלאי ציפייה. היה לנו חשוב לתפוס את צ'אקווה ביום טוב ליפני שאנחנו עוזבים את פוארטו ומצפינים לכיוון ריו נקספה , זאת אולי ההזדמנות האחרונה שלנו לראות את המקום היפה הזה והגל הארוך לכיוון ימין.

בערך אחרי שעה וחצי נסיעה במונית, הגענו למעין מפרץ עם קצת  סירות , הרבה עצים וציפורים ואגם ענק מוקף באיים ירוקים עוצרי נשימה.

דור: כדי להגיע ליעד הנחשק צריכים לקחת סירה ולשוט לאורך הנהר עד לנקודת המפגש עם הים.

קזה: לאחר שייט של 25 דקות וקצת סקי בדרך , הגענו סוף סוף ליעד המבוקש, נותנים מבט חטוף לכיוון הים , סקרנים לדעת אם יש גלים או לא , חוזרים חזרה לקבאנה כל אחד עם חיוך מאוזן לאוזן מאושרים לראות את הגלים שנשברים בקו האופק.

דור: הגלים נשברו רחוק מאוד מהחוף ולא יכולנו למדוד את הגל כמו שצריך , קיבלנו מושג על הגובה כשראינו גולש שנראה קטן מאוד מול הגל שנשבר.

קזה: משתוקק כבר להיכנס למים לתפוס איזו מפלצת צינורית וארוכה ימינה.

הרגשתי כבר עם הרבה ביטחון לרדת גלים גבוהים, להדבק ישר לקיר וליהנות מהרגע היפה ביותר שקיים לדעתי בגלישה ובחיים – צינור.

אני במיוחד חובב צינורות, כמו רבים מאיתנו, חולה על זה , איזו הרגשה, פשוט אומנות.

אתה נמצא בנקודה הקריטית ביותר על הגל , נעטף מעלייך, מצידיך ומתחתיך , במסה של מים.רק נותר לך ליהנות מהרגע העילאי הזה לכמה שניות ואז לנסות לצאת ממנהרת הקסמים הזו ישר החוצה.

אושר , פשוט אושר!

דור: כולם נהנו, יושבים במים מסתכלים על המפלצות המושלמות האלה נשברות אחת אחרי השנייה , כל פעם מתרגשים כל פעם שמישהו יורד את הענקים האלה בסופר דיוק כדי לא להיבלע בתוך המים בכיוון הלא נכון.

אני חושב שבאותו היום ראינו אחד את השני בגלים הגבוהים ביותר שירדנו כולנו באותו סשן במים.

הגלים היו גבוהים מאוד ומפחידים אבל המושלמות הזאת של הגל נתנה אקסטרה ביטחון לחתור לתוכם, מתגלגלים מצחוק כשרואים מישהו שאוכל אותה בוויפאוט מהסרטים.  רק שהסרט הזה היה אמיתי. הגלים הגיעו לגובה של שלוש מטר, לא צחוק.

קזה: יצאנו מהמים והחלפנו חוויות אחד עם השני על הצינורות והדרופים המטורפים שירדנו שם.

עכשיו הגיע חלק לא פשוט חשוב – השקט. הרבה שקט ושלווה. מה שנותר הוא לשבת מחוץ לקבאנה על כסא וליהנות מהשלווה השוררת במקום ולהנות מהחיים.

ציוצי הציפורים , האוויר הנעים, נקי וצלול שממלא את הריאות ומרפה את הגוף.

אני יכול להגיד מנקודת המבט שלי שהיינו במקום מדהים ונהנתי מכל שנייה שאני שם .

דור: גם אני.

קזה: ואני לא מדבר רק על הגלים , המקום כמעט ללא תיירים , מעט מאוד מקומיים נחמדים שמתפרנסים מדייג משובח וכמה מסעדות אותנטיות על החוף.

בקיצור מי שמחפש וכמובן אוהב שקט , אז זה בהחלט המקום. מקום שנותן לך להשאיר את הדאגות מאחור ולוקח אותך הרחק אל מעבר לדמיון.

מקום שממלא את כל הרגשותיך ומחשבותיך באושר שאין שני לו.

דור: החלטנו לבשל קצת אוכל בערב , מיטב הוציא את הכיריים החשמליים שהבאנו מהבית והתחיל להכין אורז (המאכל האהוב עלי) , אחרי 10 דק של בישול בא ענן גדול שכיסה את השמיים והתחיל לעשות רעש וצלצולים של סערת ברקים.

ללא התראה מוקדמת , החשמל הפסיק והשאיר אותנו רעבים , עם אוכל חצי מוכן , בחושך מוחלט.

הפסקת חשמל, שלפי התשובה שקיבלנו מהמקומיים , תחזור רק מחר , הרגה את הסיכוי שלנו למלאת את הבטן וללכת לישון שבעים ועייפים.

איזה דיכאון , אין אוכל , קשה למצוא את עצמך בחושך הזה ורק 8 בערב ככה שאי אפשר ממש ללכת לישון.

הסערה התגברה והברקים התחילו לפרק את השמיים באור , רעמים מפתיעים מדי פעם בבומים על קוליים ומסך עבה מאוד של גשם שוטף את כל מי שבחוץ.

משום מקום יגאל הוציא את האייפון שלו ואת המערכת ושם לנו מוזיקה , שכחנו שיש לנו מוזיקה בלי חשמל , איזה כיף .

לא לקח הרבה זמן וצוות טופסי מכה שנית. הפקנו מסיבה שלא יורדת מהמסיבות של הביוקר בת"א.

שמנו קצת אורות עם הפנסים , קזה עשה אפקט של פליקר , היו אפילו אורות אדומים שנתנו לחדר החשוך הזה אפקט של מסיבה.

לאפקט הזה לא לקח הרבה זמן להשפיע על מיטב והוא כבר התחיל להשתגע בחדר , קופץ על הקירות רוקד בשיגעון וכולנו אחריו , הלך השקט , בלי לחשוב פעמיים קזה הוציא נפצים מהתיק והתחיל לזרוק עלינו.

היה חסר רק כמה בחורות והיינו יכולים לקחת כסף בכניסה.

קזה: ביום השני התעוררנו ליום של גלים מושלמים ואני מדגיש – מושלמים! .

גלשנו לבד בפיק , אף אחד לא מפריע , לא צועק, לא מקשקש , רק רעש הגלים החזקים שמתנפצים נשמעים ברקע . פה ושם שומעים איזו צעקה לאחד החבר'ה שיורד  איזה דרופ חזק או איזה צינור רחב ועבה שמלווה אותך לכמה שניות.בקיצור חגיגה.

נתנו סשן של כמה שעות טובות מלאות בגלים משובחים, גבוהים וחזקים ויצאנו לאכול צהריים.

פוצי, שחר , דור ואני החלטנו שנאכל במסעדה ונפנק את עצמנו באיזה דג מעודן שזה עתה יצא מהמים.

אמנם חיכינו שעה לאוכל.את השעה העברנו בסתלבט על הערסל עם הנוף לגלים כמובן.

היה שווה לחכות , אחרי זמן המתנה ארוך מהרגיל  (זמן המתנה מקסיקני) , הגיע הדג הכי טרי שאפשר לקבל. מעדן , חגיגה.

לא יודע כבר איך לאכול את כל התענוגות האלו , בתור אחד שהכי אוהב בעולם תענוגות , זה בהחלט ה-מקום.

אין ספק שאגיע למקום הזה שוב ואתמקם בו לתקופה ארוכה יותר.

אז כל מה שנותר לי להגיד לכם לסיום זה – יאללה קפלו כמה דברים לתיק קטן וגזגזו למקסיקו. היידה!.

דור: אין ספק שזו חוויה חלומית , אי אפשר לתאר במילים , תודה לקזה שנתן לנו להתקרב לחוויה בצורה הטובה ביותר.

עד כאן ועד לפעם הבאה , קזה וצוות טופסי.

המשך עדכון מפי דור , לתאריך ה 13.11 , בתאריך הזה העולם ישתנה אחת ולתמיד , קזה נולד והפך אותו למקום מיוחד יותר , אם אתם מאמינים באפקט הפרפר ההולדת של קזה אולי לא עשה הוריקן בצידו השני של העולם אבל בהחלט שינה אותו מהקצה אל הקצה, ועשה אותו למקום אוהב יותר ומאושר יותר.

אז תודה לך קזה על הטוב שהבאת איתך לעולם , ומזל טוב עד מאה ועשרים, אוהבים אותך צוות טופסי.

ערב, קזה נכנס למקלחת ואנחנו מנצלים את המומנט ורצים לקדמת הבית לנפח בלונים, שמים מוזיקה חזקה כדי שלא ישמע את האוויר שממלא את הבלונים.

קישטנו כל בלון בברכה , תלינו את הכול על הקיר מחכים שקזה יצא.

בינתיים נהיה קצת משעמם אז החלטנו לזרוק לו נפצים למקלחת לתת קצת אווירה של יום הולדת.

כשיצא מהמקלחת יגאל זרק עליו את המתנה של הערב.  בגד ים אדום ומקורי של חברת "בר".

זה לא היה סתם בגד ים , הבגד ים הזה היה על גולש שירד איתו גל של 10 מטר, יגאל הוריד את הבגד ים הזה מהבן אדם כשראה אותו הולך ברחוב. זה היה הכי ספונטני שיש , ונתן ערך מיוחד לבגד ים.

שאפו ליגאל על היוזמה , הייתי עד  לאחד הדברים הנועזים והיותר אמיתיים ויפים  שמישהו עשה בשביל חבר שלו. זאת באמת מתנה שתפורה על קזה, אחד הפוקסים היותר מגניבים שהיו בטיול הזה.

אחרי שקזה היה המום מהמתנה הוא יצא מהדלת וראה את כל הבלונים.

כולם צעקו מזל טוב חזק בכל פעם שקזה קרא כל ברכה מבלון ופוצץ אותו (זה כמו לכבות נר בעוגה , פשוט אין לנו פה עוגה או נרות , יש רק אורז)

ישבנו כל החברים לשתות קצת ליפני היציאה לחגיגות , אני , רוי , מיטב , יגאל , שחר , פוצי , ארקדי וילד היום הולדת.

אחרי שכולם קיבלו פרצופים של שיכורים יצאנו לבלות.

נכנסנו למסיבה מטורפת ביחס למה שיש לפורטו להציע ועשינו שמח , שברנו את הבר וקרענו את הרחבה.

אין הפסקה , בירות נון סטופ זורמות לנו לידיים, כל פעם ממישהו אחר , שוטים של טקילה ככה כדי להרגיש את מקסיקו מבפנים ומלא תיירים ותיירות שמפרגנים לקזה על היום הולדת רוקדים ומחבקים אותו כאילו גדלו איתו בשכונה.

לאט לאט המסיבה הזאת כולה נהייתה היום הולדת של קזה , כל מי שבא לשם בא לחגוג לקזה יום הולדת , מחגיגה מצומצמת של חבורת טופסי נהפכה המסיבה להפקה של החולים פרודקשיין 🙂
שיכורים חוזרים בחלקים הביתה תרתי משמע , מיטב ורוי , שחר וארקדי , פוצי,יגאל ,קזה ובסוף אני הגעתי אחרון (אל תשאלו למה) , עולה במדרגות , בערך 4 בבוקר ואני רואה את יגאל פוצי וקזה מתפוצצים מצחוק שיכורים מתים , זורקים נפצים לא קונבנציונאליים לחדר של שחר יגאל רוי וארקדי .

אין ספק שזה היה אחד הלילות היותר כיפים שעברנו פה בזיקטלה.

היום בבוקר כולם התעוררו בהאנגאובר מנסים שוב להשלים כל אחד את החלק שלו ולבנות סיפור אחד בזיכרון שלא ישכח לעולם.

מחר אנחנו מתכננים תזוזה לאלתר מזיקטלה , אנחנו מצפינים לריו נקספה (20 שעות צפונה), שם נפתח פרק חדש לטיול.

שיהיה לנו הרבה מזל טוב והצלחה , דור וצוות טופסי.

יום שני 14 נובמבר 2011

03:36

זה התחיל ביום ראשון , ארקדי עזב מוקדם בבוקר , לא הספקנו להגיד שלום והוא כבר נסע .

אין ספק שהוא עשה פה חופשה קצרה של עשרה ימים ושעכשיו הוא בטח כבר בארץ בחיים האמיתיים , עדין מוציא מים של האוקיינוס הפסיפי מהאף, כל טיפה ממקום אחר שהוא טייל , לכל טיפה סיפור משלה.

הטיפה הראשונה בטח תזכיר לו את הים הענק והכבד שהחבר'ה פה הכניסו  אותו על היום הראשון שהוא הגיע.

הטיפה השנייה תצא כמעט קפואה ותזכיר לו את היום שלכולם רטטו הביצים מקור ב-ברה דה לה קרוז.

הטיפה השלישית תזכיר לו את החור בכיס כשהיה צריך לשלם על התיקון כששבר לשחר את הגלשן בצ'אקווה.

בטיפה הרבעית תתן לו פלאש בק מהיום האחרון שבו כולם במים הסתכלו עליו נופל מגל של 2 מטר מהלמעלה עד למטה כמו מקצוען.

והטיפה האחרונה בטח תוציא קצת וויסקי מחיי הלילה.

החבר'ה התעוררו ביום שני בבוקר והלכו מהר לגלוש , אין הרבה זמן , היום עושים את המעבר צפונה וצריך לארגן הרבה דברים.

החבר'ה הלכו לקנות כרטיסי נסיעה לאוטובוס פירסט קלאס פלוס פלוס , שעלו לנו 350 פזו כל אחד.

חייבים לשמור על רמה גבוה בנסיעות של 14 שעות וקצת יותר.

היינו עם כרטיסים ביד , ועוד צריכים להפטר מעשרים גלשנים שאין לנו איך לסחוב איתנו.

הגיע הערב כל אחד שקוע בסידורים שלו , התכנון היה לצאת ב 11 לתחנה , 12 לעלות על האוטובוס, 7 בבוקר להגיע לאקאפולקו (חשוב מאוד להגיע בשעות היום שלא ישדדו אותך) , משם עוד 6 שעות נסיעה ללזארו , ומלאזרו עוד 200 שנה לריו נקספה.  סתם עוד איזה 8 שעות אם אני לא טועה.

בכל מקרה נסיעה ארוכה.  מקסיקו נתנה ביס גדול ליבשת אמריקה , מדינה גדולה מאוד בהשוואה לישראל שהיא בגודל של הסופר צ'ה ,בערך.

בכל מקרה כולם היו להוטים לצאת מפורטו ולשנות קצת אווירה מהקום. חוץ ממני ומקזה , אנחנו הרגשנו שעוד לא סיימנו עם המקום הזה , ושאולי אנחנו צריכים להישאר.

זה היה כמה שעות שהיה אפשר לראות את כולם מתרוצצים בין התיקים שלהם מארגנים את הדברים מנסים להיזכר בכל הדברים שהם הביאו כדי לא לשכוח כלום , כל הבית הפוך מלא נפצים על הרצפה , ורק אני וקזה שוכבים על הערסל וחושבים , אם כדאי לנסוע או להישאר .

יש הרבה יתרונות וחסרונות בלטייל עם קבוצה של 6 אנשים , אף פעם לא משעמם, המחייה יותר זולה , אם יש מכות אנחנו 12 ידיים ו12 רגליים שזה בערך 24 גפיים במדויק  ותמיד יש למישהו משהו שלמישהו אחר חסר ולהיפך , תמיד יש משהו למישהו שלמישהו חסר משהו מישהו משהו, אז יש לו.

עבדתי הרבה על התחביר של המשפט הזה.

והחסרונות הם שאנחנו הרבה אנשים ככה שזה מונע מאיתנו להתערבב יותר מידי עם אנשים אחרים ,זה מושך הרבה תשומת לב,  קשה יותר לקבל החלטות , וגם אם מישהו יבוא אלינו ויגיד לנו: "בואו אני ייקח אתכם למקום עם גלים בלי גולשים"  אנחנו עדין נגלוש יחד עם 6 גולשים רעבים.

בקיצור זה היה אחד מהלבטים שעליו חשבנו.

אני לא כל כך ידעתי מה אני רוצה לעשות , מצד אחד להמשיך עם העדר , מצד שני להיתקע באותו מקום רק באווירה קצת שונה.

סיקרן אותי מאוד לראות מה יהיה אם נשאר אני וקזה פה.

החלטתי לשים את הכדור בידיים של קזה ואמרתי לו שאני נשאר אם הוא נשאר , ואם הוא מחליט לעזוב אני עוזב איתו יחד עם כולם. רומנטי משהו.

ואז הלכתי, ירדתי למטה קצת לשכנות שלנו , העברתי את הזמן מחוץ למחשבות וללבטים.

עליתי חזרה למעלה וכולם כבר עם התיקים ארוזים מוצאים את כל הציוד החוצה , אני נכנס לבית ואני רואה את התיק של קזה עדין באותו מקום והגלשן שלו מחוץ לקייס .

כבר הבנתי את הרמז אבל רציתי להיות בטוח , הוא אמר לי שאנחנו נשארים ,אבל עדין צריך לראות מה עושים עם הכרטיסים שלנו , בכל זאת שילמנו עליהם הרבה כסף.

עזבו  , הלכו הכרטיסים , אין כסף, אל תשאלו אותי איך או למה , כל ההסבר היה בספרדית וגם אני לא הבנתי מילה.

הבנתי טוב מאוד את זה ששילמנו כסאות שנשארו ריקים ושנפרדנו  מחבורת טופסי שהיו חלק מהחיים שלנו בחודש וחצי האחרונים.

הייתה לי תחושת בטן חזקה מאוד להישאר עוד קצת בהוטל אננדה ,

כל מי שמבקר במקסיקו ונוחת במקסיקו סיטי ולוקח נסיעה לאקאפולקו ומשם לפוארטו אסקונדידו קודם כל שיכנס לזיקטלה , אחר כך שיבקש מהמונית לקחת אותו לאננדה וששם ינסה להגיע לקומה העליונה ולתפוס את החדר השמאלי , שם הוא יוכל לשכב על הערסל מסריח מזיעה שיצא מאנשים שהיו פה בשלוש שנים האחרונות , שבו אני שוכב כרגע עם צוואר תפוס מרוח שלוש קילו וולטרן עם חולצה מלופפת סביב הצוואר שמקבעת את האזור, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

בקיצור מקום פצצה , אין פה אוכל , אין מקלחת- צריך להתקלח למטה , אין תקרה – יש גג מענפים. ויש מלא יתושים ויצורים מוזרים בלילה.

אבל ככה זה פחות או יותר כל המקומות פה, אבל – גן עדן.

יש פה בעלת בית כמו אמא , מטבח קטלני , ונוף שיגרום לכם להישאר פה לנצח.

מיום שני לשישי הזמן טס , נהנים פה מאוד , אוכלים פה חוויות ולועסים את המקום טוב טוב.

גולשים כל יום , יוצאים כל יום , ו   כל יום.

שברנו שיא אתמול אחרי ארוחת הערב , שתינו קצת לפני היציאה כדי להגיע בראש טוב , הגענו לראש טוב ויצאנו  אחרי שאנחנו בטוחים שדפקנו את האיחור האופנתי ושאנחנו יכולים להגיע למסיבה כמו מסמרי הערב, התברר לנו  שהשעה רק 9 בערב  ושכנראה מסמרי הערב לא נהיה בשעתיים שלוש הקרובות.

מסתכלים אחד על השני מנסים להבין על מי נופלת האשמה.

מי יוצא יותר מטומטם , זה שמסתכל על השעה ומניע ליציאה או זה שמסתכל על השעה אחריו ולא עוצר את המצב המביך הזה? …

שיכורים , ולא בא לנו לחזור הביתה לשקט , הלכנו לשחק סנוקר באיזה בר קרוב לנסות להעביר את הזמן.

את האמת שזה היה מפתיע , נכנסנו למקום ברמה גבוה מאוד , עם מוזיקה טובה , סרט גלישה קלאסי על מקסיקו ברקע ,בירות ושולחן סנוקר ענק במקום יפהפה שהעביר לנו את הזמן יופי יופי.

הגיעה השעה לעזוב את המשחקים ולצאת לחגוג . לא היו מסיבות מי יודע מה אבל היה ערב מהנה במיוחד.

אני גם לא זוכר כל כך הרבה אבל קמתי בבוקר עם הרגשה שהיה כיף אתמול בלילה. ואז לא מצאתי את הארנק שלי.

הסיטואציה האחרונה שאני זוכר זה שתי אוסטרליות שפגשנו במקרה בדרך לבר אחר , הם חיפשו מסיבה טובה יותר מאלה שהיה לאותו הלילה להציע, אז אמרנו להם שיש אצלנו בחדר מסיבה ענקית עם אלף איש.

עזבו את זה שאין אלף איש בכולל בזיקטלה , הן פשוט באו איתנו.

הולכים ברחובות השקטים והחשוכים של זיקטלה בדרך לחדר שלנו , מבלים במחשבות שזה הפיק אפ הכי קל שהיה לנו בחיים

ואז עולות לנו שלוש אפשרויות בראש , או שהן בראש שלנו ושיחקנו אותה, או שהן מטומטמות רצח והן באמת האמינו לנו שיש מסיבה של 1000 איש אצלנו בחדר, או שהן תכננו לשדוד אותנו.

נחשו מה קרה ?! …

אני אתן לכם רמז , הן לא היו בראש שלנו.

ועכשיו ? … את התשובה תקבלו בעיתון ידיעות במוסף של שבת בכתוביות הפוכות בסוף של העיתון.

אחחח איזה מסקרן , איזה מעצבן אני.

יום שישי , סשן בוקר של גלישה לפנים , קצת קניות לארוחת שישי. קזה החליט שהוא מפנק אותנו בשישי הזה ועושה לנו את המתכון הסודי של אמא שלו לתבשיל דגים טעים במיוחד שגרם לי להרגיש את הימי שיש של הארץ

שבעים ומרוצים מרוחים על הערסל נחים לפני לעוד ערב לא ידוע , אך מסקרן.

שיהיה לכולם שבת שלום וסוף שבוע מדהים. אוהבים ומתגעגעים המון מאוד הרבה והמון.

אהה ובסוף מצאתי את הארנק שלי בכיס של מכנס אחר,אם זה עונה לכם על השאלה. 🙂 

טמטום כזה אני עוד לא ראיתי….. לילה טוב :

יום שני 21 נובמבר 2011

22:10

זיקטלה של היום זה לא זיקטלה של הלילה.

אז אחרי שחגגנו יום הולדת לקזה , ואחרי שחגגנו יום הולדת לבת של בעלת הבית , שדרך אגב היא לא נכחה בחגיגה כי היה הרבה אלכוהול והרגשנו רע לשתף ילדה בת 12 בחגיגה כזאת.

ביומיים האחרונים אנחנו חוגגים יום הולדת 30 לזיקטלה.

אנשים ממלאים את הרחוב הראשי בכל שעות היום , מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה.

לפני שבוע החוף היה נראה ריק , נקי , בתולי.

עכשיו הוא מזכיר לי את חוף גורדון בימי שבת , לא בתולי ולא נעליים , בתול באוזן אולי.

בכל מקרה כל השבוע היו גלים קטנים , אין הרבה גולשים במים ,ממש תענוג.

הים עלה קצת מאתמול וכנראה ימשיך לעלות לקראת יום רביעי .

עם החגיגות והגלים הגיעו גם הגולשים והאנשים , כל היום וכל הלילה מוזיקה מתנגנת ברקע, הופעות של כל מיני אמנים מקומיים ומסיבות גדולות עם הרבה אנשים.

תחרויות אקסטרים ואורבן , כולם בשיגעון ,ממש עיר ללא הפסקה.

אני וקזה יוצאים כל יום , אי אפשר לשבת בבית ולשמוע את כל החגיגות האלה ולהיות רגועים.

השבוע של החגיגות התלבש פצצה עם הגלים , גלים די נמוכים, בלי רוח כל היום מה שמאפשר גלישה כמה שרק רוצים , ככה שאפשר לצאת עד מאוחר בלילה , קמים מתי שקמים והולכים לגלוש.

החוויות שאנחנו עוברים פה בימים האחרונים לא מפסיקות לשבור שיאים.

לפני שלושה ימים נרדמנו אני וקזה על הערסל , פתאום אני מרגיש שמעירים אותי בכאפה , אני פותח את העניים ואני  רואה את קזה עומד כמו לולב שהעירו אותו לפני חצי דקה ואני יודע שיש לו תוכניות על הפרק.

גירדתי את עצמי מהערסל ויצאנו כמו שני אנשים שקמו בבוקר וגילו שהם מאחרים לעבודה.

ככה פריסטייל ,סחים בלאטה , הלכנו בזיגזגים עד המסיבה הגדולה שהייתה ב"קבלה" , שם פגשנו את השכנה מלמטה שעבדה כברמנית , בתוך דקות ספורות השוונו את הטשטוש עם כל הנוכחים במסיבה.

זה היה ערב  אדיר , הרבה אנשים ומוזיקה טובה ,

קזה סיים את הערב עם הבחורה שכולם הסתכלו עליה במסיבה כמו החלום הרטוב שלהם.

אני לא ארחיב לכם מה קרה מאוחר יותר באותו לילה אבל תנו לי להנחות את הדמיון שלכם ולספר לכם שהיום בבוקר קיבלנו זיקוק לתוך המרפסת עם מכתב שאומר "תישאר איתי עד היום הולדת שלי, סול".

העניין הוא שהיא לא מדברת כל כך אנגלית ככה שרמת התקשורת בניהם לא מי יודע מה עובד בפאן המילולי.

ובכל זאת הבחורה לא יכולה לשחרר , כבר שלושה ימים שאני רואה אותה כל בוקר מתעוררת במלון שלנו , כאילו מישהו כישף אותה , כולה זוהרת מבסוטית על החיים , אין ספק שקזה הוא המכשף מזיקטלה.

אתמול בערב בדיוק איך שהאוכל היה מוכן , הגיעו שלושה אוסטרלים שהכרנו מוקדם יותר באותו יום באו לשבת קצת אצלנו בגג , אחריהם הגיעו הבנות מהקומה מתחת  ולא עבר הרבה זמן עד שהגיעו עוד שתי אנשים דוברי ספרדית שלא יצא לנו להכיר כל כך.

העלנו את כל הכיסאות מכל הקומות כדי שיהיה לכולם איפה לשבת , היינו שניים ונהינו עשרה בחמש דקות.

זה היה מצחיק לראות את כולם יושבים מסביב לאותו שולחן כל אחד הביא איתו משהו וכולם מדברים עם כולם ב80 שפות . זה היה נראה כמו הסצנה ממגדל בבל שאלוהים בדיוק החליט לבלבל את כל השפות.

בערך כולם יצאנו ביחד לחגוג , חוץ מקזה המכשף , לו כבר לא היה מניע לצאת , הוא הלך להתאמן על הכישופים שלו.

חזרתי הביתה מפורק , היה שגעות אתמול קמתי בבוקר מהמיטה ועברתי לערסל , הגלים עלו אבל הרוח נשבה כל הבוקר ככה שניצלתי את המצב כדי להתאושש קצת.

מה שטוב במקום שלנו הוא שאנחנו שניים בקומה עם שני חדרים , שאחד מהם ננעל על ידי בעלת הבית , אבל המרפסת מחוברת , בקיצור המצב הוא כזה שאני וקזה חולקים חדר אחד משותף , אבל כשקזה רוצה לכשף הוא מתגנב לחדר השני וככה אני יכול לישון בשקט.

רק שהבוקר הזה היה קצת שונה מכל בוקר אחר.

כשהמנקה עלתה לקומה שלנו וראתה רק אותי על הערסל והחדר ריק , היא כנראה חיברה אחד ועוד אחד והבינה שקזה משתמש בחדר השני.

היא הלשינה לבעלת הבית , ותוך כמה דקות אני רואה את קזה יוצא עם המכושפת שלו מהחדר השני ובעלת הבית צורחת עליו , כועסת על זה שהיא ישנה אצלנו ועוד בחדר אחר.

זאת הייתה סצנה מצחיקה , אם אני מתוך שינה לא ידעתי איפה לקבור את עצמי אני  לא רוצה לחשוב מה המכשף הרגיש באותו רגע.

בכל מקרה זאת הייתה סיטואציה מצחיקה , בעלת הבית רצתה שנשלם לה על לילה בעוד חדר אבל הצלחנו לערבב אותה קצת והיא התרככה.

אפילו אחרי זמן קצר בעלת הבית עלתה יחד עם שכנות חדשות , ולא סתם שכנות, אלא שלוש פצצות מארגנטינה שבאו לחופשה קצרה כדי להירגע טיפה. מה שאני מניח שמרחיק אותנו בעוד מספר ימים מריו נקספה ומהחבר'ה.

עכשיו המרפסת לא כולה שלנו , למכשף אין איפה לכשף יותר ובינתיים מסתובבות לנו פה בחדר לידנו שלוש פצצות עם ביקיני כאילו יצאו מאיזה מגזין…  אני רק מקווה שאני לא צריך לישון על הערסל היום בלילה.

בקיצור , חוויות פה במקסיקו , מה אומר ומה אספר אין תלונות בינתיים הכל דבש , אין תלונות.

בריאים ושלמים , חיים ובועטים בכל הכוח. 

ת'אמת שאני עוד גמור מת מאתמול.

בכל מקרה עד לפעם הבאה …. אוהבים ומתגעגעים המון.

דור והמכשף.

יום שלישי 29 נובמבר 2011

03:39

כמה שאני התגעגעתי לכתוב את היומן הזה. הרבה זמן שלא פתחתי את המחשב, איך אפשר כשאתה נמצא במקום כזה….קראתי קצת את היומן שלנו כדי להיזכר בחוויות מפעם , ושמתי לב להרבה עדכונים שלא שמו את סיפורי הגלישה במרכז העניינים.

ב SURFER MAGAZINE   יש הרבה סיפורים ששמים את הגלישה במרכז העניינים , במיוחד זה שקראנו היום בבוקר על חבורה של גולשי גלים גבוהים, שעושים סיבוב בעולם בחיפוש אחר הגל הגבוה, ואת התחנה הראשונה שלהם הם עשו יחד איתנו בזיקטלה ובספוטים הקרובים .

אז נכון שהם המשיכו למאווריקס (מקום אלים וברוטאלי עם גלי ענק וסיכויים טובים לטביעה) ואנחנו לריו נקספה (מקום עם גלים דיי רכים וידידותיים למשתמש , באמת אבל , אשכרה ראינו פה גולשים נכים בלי ידיים נותנים ביצועים ענקיים.) , אבל בחיאאאתת , מה ההבדל?

אז תישארו איתנו במסע של הצוות, חוץ מזה סרפר מגזין גם ככה עולה הרבה כסף בחנויות והסיפור שלנו זה פריסטייל.. 🙂

אז יאללה שוט :  

ברוכים הבאים לריו נקספה , הגן עדן של מקסיקו.

המיקום המדויק שלו על המפה הוא בערך שום מקום.

אני וקזה עשינו דרך ארוכה של 15 שעות נסיעה כדי לראות על מה כל החבר'ה מדברים , ולמה הם כל כך מתלהבים ממקום שכביכול אין בו כלום , חוץ מגלים ויתושים כמובן.

הגענו בחושך , אחרי שעתיים נסיעה באוטובוס ישן , כמו האוטובוסים בישראל לפני 20 שנה, אחרי שעברנו ב  – LAZARO CARDENAS , ששם המחשבות על זה שישדדו אותך באות בצרורות , נכנסנו לברה דה נקספה , חושך מוחלט , אין טיפה של אור , מבולבלים מהנסיעה ולא כל כך זוכרים לאיפה אנחנו צריכים להגיע.

התעוררנו בבוקר עם הפרצופים המוכרים , עם פנטהאוס על הים שני חתולים , כלב , ומלא יתושים.

הדבקנו חוויות קצת עם החבר'ה בלילה , והתעוררנו בבוקר לגן עדן שקשה לתאר במילים.

אבל אני אנסה בכל מקרה : אתם נמצאים על החוף , עם ים ענק שמתחבר לנהר יפיפה , עם עצי קוקוס גבוהים באופק והרים ירוקים ממש כמו בטהיטי, הכל פסטורלי ובתולי. אין כמעט אנשים ורוב היום אתה גולש לבד.

הגלים פה הם כמו בחלומות הכי רטובים שלכם, גל מושלם שמגיע בצורה של פסים ארוכים , גלים סלחניים שבכל טעות מחזירים אותך לגל , כל גל מהתחלה ועד הסוף.

פה אין חוכמות , אם אתה לא גולש זה כנראה שנגמר לך הכוח , או שעברת פציעה.

אפשר לגלוש פה כל יום , כל היום. אין רוח ברוב היום, וכשאין רוח זה פשוט מושלם.

גם אם קרתה טעות ונכנסו עוד כמה אנשים למים , הגלים באים בסטים של 12 , ככה שאין מצב שתשב בשקט כמה דקות שלמות.

גם גולש שלא ממש בכושר יכול לספור לעצמו 20 – 30 גלים בשעה.

אם כבר עשיתם את החישוב בראש , אז ההשתפרות פה היא מהירה ואנחנו עפים פה באוויר.

מיטב ורוי באמצע השבוע החליטו שהם רוצים קצת הפסקה מהגלים , אז הם נסעו לאזור התיירותי יותר בקנקון לחגוג קצת.

אני לא יודע לכמה מכם זה ישמע מוזר , אבל באמת שאפשר לבלות פה שנים , למרות שאין פה כל כך תחלופה של אנשים ואם אתה לא גולש אז אין פה כל כך מה לעשות , עדין לא חוויתי צורך אחר מהרגע שהגעתי לפה , ואז הבנתי , רק תתנו לגולש לגלוש על גלים מושלמים והוא ישכח מחיי חברה או חיי לילה  או חיי היום.

גלישה גלישה , אוכל גלישה , שינה גלישה, גלישה גלישה, ועוד פעם גלישה. ככה מעבירים את היום כמו שצריך.

כולם פה בטירוף, שחר תפס פה את הגלים הכי מושלמים שהוא תפס בחיים, כנ"ל לגבי יגאל וקזה.

המקום פה מכניס  אותך לשלווה: שקט מאוד , ציפורים וגלים זה הסאונד הבסיסי , רוח שמלטפת ומרגיע אותך אחרי סשן ארוך של גלישה , אין יום שלא גולשים לפחות 5 שעות.

חוץ מזה אין פה כמעט כלום , אפשר להגיע לאינטרנט שלפתוח דף לוקח לו 40 דק' אז זה נהיה סיפור יקר כשמשלמים פר שעה.

כביסה עושים ביד בנהר, טלפון אין, חשמל יש , תנור אין , מים יש, חחחח סתם  ,המכולת פה ריקה כמעט מדברים ויקרה מאוד ,  צריך לנסוע 20 דק באוטו כדי להגיע למקום הכי קרוב שיש שם ציוויליזציה כדי לקנות דברים בסיסיים , הרבה חומר נגד יתושים וכילות.

זה גן עדן חברים , מי שאת כל חייו בילה במעשים טובים בציפייה להגיע לגן עדן , אני אומר לכם שזה משתלם.

לא נשאר לנו עוד הרבה זמן פה , אפשר לספור את הימים על האצבעות.

מכאן כנראה שדרכנו במקסיקו מסתיימת ובקרוב נמצא את עצמנו בארץ אחרת.

אני מקווה שבדרך יצא לנו לפגוש עוד כמה צורות של גני עדן כמו שמצאנו פה, מה שבטוח שחוויות יהיה הרבה לספר.

עד אז תוכלו ליהנות מסיפורי גלישה ותמונות חזקות בסרפר מגזין, אפשר להשיג בחינם במרכז טופסי, גם קפה ועוגה לא עולה כסף , אבל החוויה לשבת עם אוריאן עם קפה ועוגה ומגזין גלישה במרכז טופסי שווה הרבה כסף , אז רוצו , רווווווצצצצצצוווווו!!!!

שיהיה המשך שבוע טוב , מתגעגעים מאוד למשפחה וחברים.

דור וצוות טופסי המצומצם (כי ראש החוליה נסע להתפרע בקנקון)..

אסטאלווגו.

יום רביעי 14 דצמבר 2011

07:00

אחחח נקספה נקספה , לא נשכח אותך בחיים , איזה גלים , איזה מקום , איזה תענוג..

חוויות מטורפות , זה היה יום שני , אני קזה שחר יגאל ופוצי בנקספה , רוי ומיטב בדיוק מסיימים את הירח דבש שלהם בקנקון , רוי עוזב לארגנטינה לחפש את אמא , ומיטב למקסיקו סיטי לחפש את קזה כדי להמשיך בחלום.

פוצי מסיים את החופשה שלו בנקספה וחוזר לארץ ממקסיקו.

שחר כבר היה מוכן לעזוב את נקספה , רק אני ויגאל הרגשנו שאולי אנחנו צריכים להישאר במקום המדהים הזה.

נכון שנסענו לטייל ולראות מקומות , וכל מקום שהגענו אליו היה יותר מדהים מהשני. כל פעם מחדש , עצובים לעזוב ומתאהבים מחדש.

ככה זה , גן עדן אחרי גן עדן.

כל כך רצינו להישאר , כי הרי מה זה משנה אם מטיילים או נשארים , השורה התחתונה היא הנאה וכשהיא מלווה אותך כל יום מחדש כהרגשה חדשה ומספקת , אין צורך בלחפש מקום אחר , הסקרנות נעלמת., הצורך בחיפוש אחר משהו חדש ומרענן לא קיימת כבר.

אין מצד אחד ומצד שני , לא חסר כלום , שלמות במלוא מובן המילה , בגוף ובנפש.

אז  עזבנו !!! הלכנו משם , נטשנו את החלום , נטשנו עוד גן עדן בדך אל הלא נודע.

נשאר לנו חודש קצר לפני החזרה הביתה , אני יגאל ושחר נסענו לקטנה של שלושה חודשים בזמן ששאר החבר'ה רוצים לסרוק את  אמריקה מקצה לקצה בשמונה חודשים.

החזרה שלנו ב 14 לינואר מפנמה סיטי והחשבון בנק שלאט לאט התמלא בוואקום גרם לנו לחשוב מה לעשות:

הבנו שתזוזה שווה כסף, אז האפשרויות שלי של יגאל ושל שחר הצטמצמו מאוד.

כל מה שידענו הוא שקזה חייב לנסוע לפגוש את מיטב בתחנה ולהמשיך לטייל דרומה לכיוון אל סאלבדור , ושחר רוצה להתקדם הלאה ואולי לראות עוד גן עדן.

התמונה הייתה כזאת : קזה ושחר מעמיסים תיקים למונית ואני יגאל מריצים תסריט של הרגע האחרון אם להישאר או ללכת , כל אחד אומר: "אני עושה מה שאתה עושה".

יאללה הולכים , אנחנו מרימים את התיקים על הגב , מעמיסים את הקייס על הידיים , נעצרים לקחת נשימה עמוקה וכמעט ביחד בתיאום מושלם זורקים את התיקים על הרצפה ומחליטים להישאר.

אבל זה לא היה כזה פשוט מסתבר , כי קזה ומיטב כנראה ימשיכו במסלול משלהם , ואני יגאל ושחר די קשורים אחד בשני כי אנחנו חוזרים באותו זמן ומקום הביתה .

שחר היה כל כך נעול לעזוב שלבסוף השתכנענו והעמסנו את התיקים על המונית והתחלנו את הדרך אל ארץ חדשה.

התזמון היה גרוע , הנסיעה הייתה נסיעת יום ארוכה וזה אומר שאנחנו נגיע לשדה מאוחר מידי בשביל לקחת טיסה וכנראה שנצטרך לעשות לילה בשדה.

הגענו לתחנה המרכזית שם פגשנו את מיטב , שמחים לראות אותו שמח לראות אותנו , ישבנו לאכול משהו , משתפים אחד את השני בשבוע הגלים הנדיר שתפסנו בנקספה ובירח דבש הרומנטי בקנקון.

שם בתחנה, התברר לנו שמיטב וקזה מתכננים לתפוס נסיעת לילה לטאפאצ'ולה , גבול מקסיקו וגואטמאלה , שלוקחת 16 שעות , ומשם עוד אוטובוס של 9 שעות לאל סאלבדור . זה היה נשמע די חולני אחרי הנסיעה הארוכה מנקספה למקסיקו סיטי .

בשל הנסיבות של הכסף והזמן , לי , ליגאל ולשחר לא היה הרבה ברירות אלה להיפרד מקזה ומיטב ולחתוך ישר לפנמה , שם נעשה חודש שיסיים לנו את הטיול.

בשדה , כמו שציפינו לא היו טיסות והיינו צריכים לישון לילה של 0 מעלות בשדה.

קפאנו מקור , לא כל כך הצלחנו לישון , מקפה לקפה העברנו את הלילה מנסים למצוא מקום עם אינטרנט כדי לברר על טיסות .

באנו לא מוכנים בשיט , זה היה נורא. התברר לנו שהטיסות יקרות מאוד בגלל חג המולד והטיסה שכביכול לוקחת שלוש שעות לפנמה , הגיע ל900 דולר בשקט, מחיר שלא ציפינו לו.

לא ידענו מה לעשות , הגיע חמש בבוקר (זמן הטיסה לפנמה) ואנחנו בלי כרטיסים , לא יכולים להרשות לעצמנו להוציא סכום כזה בידיעה שנגיע לשם בלי שקל על התחת.

התחלנו לחפש כמו חולים באינטרנט , באתרים הכי מוזרים לטיסות זולות , אולי נמצא משהו נורמאלי יותר לכיס שלנו שישאיר לנו סיכוי לסחוב את החודש בכיף, אבל ללא הצלחה , חמש בבוקר והטיסה המריאה בלעדנו.

עברנו לילה גרוע ואנחנו לא רואים תקווה באופק , התחלנו לערב אנשים מבחוץ , לשאול חברים ומשפחה שאולי יודעים איך להוציא אותנו מהסרט הזה.

בסופו של דבר נפלנו לידיים טובות , אחות של שחר, אורנית וסרמן שתזכה לחיים ארוכים ומאושרים , הוציאה אותנו מהבוץ וסידרה לנו טיסה ב 550 דולר ביום למחרת ב 11 בבוקר .

תבינו את הסיטואציה , רק 6 בבוקר אצלנו בשדה אחרי לילה מגעיל מצד אחד מאושרים שיש לנו כרטיסים מצד שני רוצים למות מזה שיש לנו עוד לילה בשדה. ( לא חשבנו על מלון כי… נמאס לי כבר להגיד את זה, ואנחנו לא נלך לטייל עם 12 גלשנים ברחובות מקסיקו).

דפקנו שינה של החיים באמצע השדה כשהוא מפוצץ באנשים , 10 בבוקר ושחר התעורר עם הארה , שאולי אנחנו נוכל לתפוס מקומות פנויים בטיסה של 11 בבוקר היום במקום המקומות על הטיסה של מחר.

אחרי חצי שעה של דיבורים וכסיסת ציפורניים קיבלנו את החדשות הטובות שיש מקום בטיסה הבאה לפנמה סיטי.

היינו מאושרים עד הגג , הקלה , כנראה ננחת בפנמה ב 4 בצהריים ואולי נספיק להסתדר על מקום להיזרק לפני שמחשיך.

אחרי שהתעכבנו קצת בשדה ,תפסנו מונית ויצאנו על קצה החשיכה לעיר הגדולה . פעם ראשונה בפנמה סיטי שנראית כאילו דחפו את ניו יורק בתוך תאילנד , עם שם של מלון זול שקיבלנו מאיזה בחורה ישראלית בשדה.

שם המלון : סנטנה , מי שהיה בפנמה סיטי ומכיר את השם הזה כבר הבין את הפאנץ' , מי שלא שימשיך לקרוא…

הנסיעה מהשדה לעיר לוקחת בערך רבע שעה , נכנסים לעיר והראשים למעלה מנסים לתפוס את התמונה השלמה של גורדי השחקים.

כשהגענו לעיר הנהג שאל לאיזה מלון אנחנו הולכים , וכששמע את השם של המלון הוא אמר לנו כמה משפטים בספרדית שלא היה לי מושג מה הם אומרים , מה שכן הבנתי מילה אחת , והמילה הייתה : "מסוכן".

מי מסוכן ? … מה מסוכן ? .. "יא בן אדם , וואלק אנחנו באנו מפורטו אסקונדידו , שם גלים של חצי שוברים אותך לחצי איפה אתה ואיפה סכנה , סע סע יא נהגוס! … תן לי לישון מהר , ובזול!" ככה אמרתי לו.

אבל הוא לא הבין כי אני לא יודע ספרדית.

בדרך הוא עצר לנו במלון אחר , זה היה ברור שהוא מנסה לגזור עלינו קופון ולדחוף אותנו למלון הזה.

הוא אמר לאישה בקבלה להסביר לי שהאזור שאנחנו רוצים להגיע אליו מסוכן מאוד ושאנשים מתים שם.

אבל בחיאת דינאק זה די צפוי שהוא יעשה מהלך כזה לא ?  להפחיד אותנו כדי שנשתכנע לעצור שם.

" סע סע יא נהגוס , שאני לא יפיל עליך את כל החרא שעברנו בדרך לפה" … ככה אמרתי לו , אבל הוא לא הבין כי אני לא מדבר ספרדית.

הוא הבין שאין לו ברירה ושאנחנו עומדים על שלנו , אז הוא נסע.

ימינה , שמאלה , ימינה , שמאלה לאט לאט נהיה חשוך יותר וחשוך יותר , מגעיל יותר ומגעיל יותר .

ממגדלים לגטאות , מהאווירה של העיר הגדולה לאווירה של חלום בלהות.

היינו בטוחים שאולי הוא התעצבן שלא הלכנו למלון שהוא כיוון אותנו והוא לוקח אותנו לאיזה פינה חשוכה לאנוס אותנו או משהו… סתם , אבל זה היה מלחיץ.

מתישהו הוא הגיע לאזור שהוא אפילו לא רצה להיכנס אליו , אז הוא פשוט התחיל לנסוע במעגלים , ממלמל לנו בספרדית שאנחנו לא מבינים.

הבנו שאנחנו בבעיה . אם המקום באמת באזור הזה , אז אנחנו לא רוצים להישאר בו.

גם הנהג מונית היה מחשיד , אז הסענו אותו חזרה לאזור מואר ובטוח יותר וירדנו בהזדמנות הראשונה שהייתה לנו.

שחררנו את הנהג , אמצע הרחוב עם התיקים על המדרכה מנסים לקבל כיוון מאנשים איפה להעביר את הלילה.

היינו מותשים , לא היה לנו כוח לחשוב בהיגיון כבר , ואנשים לא כל כך עזרו לנו.

כבר לא היה אכפת לנו מכלום , אני ושחר שומרים על התיקים כשיגאל נכנס למלונות לברר מחירים , לא היה אכפת לנו לשלם 1000 דולר ללילה , רק רצינו לישון כמו שצריך על מיטה ולהטעין את המצברים.

בסופו של דבר קיבלנו כיוון מאיזה בן אדם על מלון ב 20 דולר ללילה באזור די טוב ובטוח.

לקחה אותנו מונית וזמברה אותנו ב 20 דולר לנסיעה של חמש דקות.

הגענו לחדר מותשים , מבואסים מהקטע שפנמה יקרה טילים , ושכנראה הכסף שיש לנו לא יספיק לסחוב את החודש .

לא חשוב , סוף סוף מיטה , סוף סוף נוכל לישון קצת כמו שצריך אחרי 3 ימים מפרכים של תזוזה עם ציוד 40 קילו כל אחד.

בבוקר התעוררנו צמאים למידע , רצינו לדעת קצת על העיר , איפה טוב איפה לא טוב , מה יש לראות פה ומה יש לעשות פה.

ידענו מהתחלה שזו רק תחנת עצירה לפני הנסיעה לאיים : בוקאס דל טורו .  אבל הסתקרנו לדעת מה הולך בעיר המגניבה הזאת.

אנחנו כבר יומיים בפנמה סיטי , הבנו שהלינה יקרה אבל שווה , מסתבר שיש לנו אפילו חדר כושר ובריכה בגג של המלון. למרות שהוא היה נראה מצ'וקמק.

המוניות פה לא כל כך יקרות סתם נפלנו על אנשים זבל שכנראה ילחמו על כסף כל החיים שלהם.

וכל מה שיש פה זה קניונים קזינויים מסעדות וברים.

אז הלכנו לעשות קצת window shopping  בקניונים , התלהבנו מהמסעדות אז אכלנו מקדונלדס שלוש פעמים ביום.

ובקזינויים לא הכניסו אותנו עם כפכפים (כן זאת הסיבה שלא נכנסנו) .

הכסף פה הוא בדולרים ולא , לא הכול בדולר פה , פנמה סיטי די יקרה.

אבל אני מאמין שלחיות על הקצה בלי שקל על התחת זה לייפסטייל של עשירים.

אני לא מקנא באנשים שהולכים פה עם חליפות נוצצות ונעליים של הביוקר, כי אולי זה יפה מבחוץ אבל בטוח מסריח מבפנים בחום הזה של פנמה.

אז הכיסים שלנו ריקים אבל הראש מלא בחוויות ששום איש בחליפה לא יוכל לקנות בכסף.

מחר אנחנו כבר נהיה על האוטובוס בדרך לבוקאס , שם נוכל להחזיר את הגופיות לתיקים ולחזור למקורות.

עד אז נתאפק.

אוהבים מתגעגעים בבית , תודה רבה לאורנית וסרמן שעזרה לנו המון בדרך לפה… יצאת מלכה!.

ביי בינתיים עד העדכון הבא.

דור וצוות טופסי – חוליית העוני.

יום חמישי 22 דצמבר 2011

10:20

המטרה האמיתית שלנו בפנמה הייתה בוקאס דל טורו , במקום הזה הבנו שהרבה גולשים מגיעים לכאן כדי לגלוש בגלים מושלמים.

בין היתר הצלחנו להבין מהסיפורים שזה גם מקום תיירותי מאוד עם הרבה מסיבות טובות.

אחרי כמה ימים כיפיים בפנמה סיטי , עלינו על אוטובוס בנסיעת לילה לבוקאס , עשר שעות של ציפייה ועשרות מיילים של פניות חדות על 220 .

אבל אותנו זה כבר לא מרגש , אם ישראל מתפרסת על 800 קילומטר מקצה לקצה,  אז פנמה היא 78 אלף קילומטר ונסיעה של עשר שעות כבר לא מדגדגת לנו , אחרי כמה נסיעות כאלה כבר מתרגלים לישון בתנוחה של עובר , 6 שעות שהגוף שוכח מעצמו, וכשהוא נזכר שוב אתה חווה זרמים בגוף כאילו הזריקו לך 4 ליטר של חומר הרדמה לעורק הראשי של הצוואר. אבל בקטנה. 

הקטע המצחיק פה בכל הסיפור הוא שככל שתישן יותר זמן בנסיעה ככה תרגיש אחר כך כאילו לא ישנת בכלל.

התמונה שלנו על המקום הייתה כזאת:  הרבה שמש , חופים עם עצי קוקוס וקבינות על החוף.

ידענו שהגלים הם במרחק של 4 דולר שייט אבל עדין החולצות נשארות בתיק והכפות רגליים צוברות פז"ם על החול החם.

אבל איפה זה ואיפה מה שקיבלנו , עננים שחורים מלאים גשם כבר קיבלו את פנינו כשהגענו עם האוטובוס לבוקאס. לא הפתיע אותנו לגלות שככה זה בערך כל יום בתקופה הזאת.

המקום עצמו נמצא אולי על אי , אבל לא חול ולא נעליים, טוב נעליים אולי כן , המקום נראה כמו רחוב בן יהודה בת"א , רק עם חנויות והוסטלים מלפני מתאים שנה, שלוליות בכל פינה ברחוב, ואם ככה המקום נראה ביום אז לא רצינו לחשוב בכלל איך הוא נראה בלילה.

אם מהחוויות והסיפורים ששמענו מכל כך הרבה אנשים על בוקאס דל טורו גרמו לנו לעזוב מהר את פנמה סיטי כדי לא לפספס עוד יום מהפאקינג קרחנה פה , אז מה שקיבלנו כמציאות חייה באותו בוקר מבוקאס גרמו לנו לחשוב שאולי עלינו על האוטובוס הלא נכון. או שכל ה20 איש שסיפרו לנו על המקום הריצו עלינו דחקה בלי להתבייש.

עוד לא הספקנו לשים את הדברים שלנו באיזה חדר קטן בהוסטל וכבר קפץ עלינו בן אדם שרצה לקחת אותנו עם הסירה שלו לגלוש ולא, לא בזכות הפרצוף היפה שלנו , 4 דולר הלוך , 4 דולר חזור.

רוצה לגלוש? … תוציא כסף כניסה לים ,  רוצה לראות חופים עם חול ?! …תוציא תוציא!.

אבל אין מה לעשות תזוזה שווה כסף ופה זה בדולרים. ובחוליית העוני בשלב הזה של הטיול בדיוק נכנסה העונה היבשה בחשבון של העובר ושב.

7 בבוקר , עוד מבולבלים על המקום, ארגנו את הגלשנים כדי ללכת לגלוש קצת להרטיב את הגוף בים הקאריבי , לפרק קצת אנרגיות בכחול הגדול ולטעום עוד קצת גלים של חו"ל.

בתמונות הגלים נראים טוב , והתרגשנו בדרך לשם. הדיבור היה 7 וחצי פיט , שזה לא צחוק בסלנג של מקסיקו.

אבל מסתבר שהסלנג פה קצת שונה ולמרות שהמצוף מדד 7 פיט קיבלנו גל של 2 פיט ובשלב הזה כבר אחרי שהבנו שלא התבלבלנו עם האוטובוס היינו ממש בטוחים שמדובר פה בדחקה קבוצתית.

אבל גלים זה גלים , והגלים האלה, כמה שהם היו מאכזבים יחסית לחו"ל הם עדין ניקו אותנו קצת ואיפסו אותנו למצב טרנקילו.

כול מה שנשאר זה לחכות למסיבה בערב ולראות 20 גברים מקומיים רוקדים למוזיקה מקסיקנית אוטנטית בבר חשוך ואז אני חותם על זה שכולם בארץ הריצו עלינו דחקה ניידת.

אבל זה לא היה ככה, מקום טוב אוירה ומוזיקה טובה , ואנשים , מלא תיירים מכול העולם יצאו מהמחילות שלהם לפרק את המועדון.  אין ספק שהחיי לילה פה יותר טובים מהיום ,בימים הקודרים. אבל איפה לא?

לאט לאט אחרי כמה ימים שאכלנו את המקום ואחרי שהתערבבנו קצת עם כל העולם ואחותו. התחלנו להבין קצת יותר מה הולך פה.

אם אתה בא קצר בכסף קצת קשה יותר להסתדר פה אבל אפשרי , ישנים בהוסטל במחיר טוב, גולשים פעם ביום כמה שיותר שעות , ואין פה מטבח בשביל לבשל אז אוכלים את הלב בעיקר. וזה די משביעה.

הזמן עובר והגלים עולים , מקבלים צורה ועוצמה חזקה יותר. השמש יוצאת החוצה מפתיעה בעוצמה שלה. המסיבות בלילה נהיות יותר ויותר טובות והמקום שאנחנו נמצאים בו מתחיל לתת לטיול שלנו כיוון לסיפור עם סוף טוב.

אבל בדיוק בכמה העמודים האחרונים של הספר , קיבלנו טוויסט בעלילה…

אנחנו צריכים לעזוב את ההוסטל ב26 לחודש ! , חג המולד והשנה החדשה מבשרת על כניסתה של ההיי סיזן והודיעו לנו שהמלון מלא כבר משנה שעברה לתאריכים האלה.

בתאריכים האלה מפוצצים את האי מלא תיירים ומקומיים מכל הסביבה כדי לחגוג את השנה החדשה .

מה נעשה עכשיו?! , נעבור למקום אחר?! … אז זהו שלא.

האי שאנחנו נמצאים בו מפוצץ בתאריכים האלה באנשים וכולם כבר הזמינו את כל החדרים והדירות על האי.

האי מלא עד אפס מקום, אפילו בעלי הדירות כבר התחילו לקחת פר יום במקום פר חודש.

ואם תשאלו אותי מה עושים מטיילים שמסתובבים בעולם ומחליטים לקפוץ לבוקאס כדי לחגוג את השנה החדשה.

אז אני אגיד לכם שיש להם שלוש אפשריות , או לעשות יו-טרן ולחזור באוטובוס הראשון חזרה או לישון לילה בחוץ או לנסות למצוא מקום על אי אחר וגם שם לא בטוח ימצאו. ככה או ככה או ככה זה לאכול את כול הצינור.

תפסו אותנו מחשבות בכמה ימים האלה על הצינור שקרב ובא. אבל באמת שהיינו בכל מקום אפשרי ואף אחד לא רואה אותך ממטר כי הכיסים שלו כבר מלאים.

מה נעשה?! , תזוזה שווה כסף ולנו כבר לא נשאר לאן לזוז מפה. אם נישן על אי אחר, רק הכסף שנבזבז כדי לבוא לחגוג בקרחנה באי הזה תשאיר אותנו ריקים ביומיים הראשונים של החג.

ולישון בחוץ ?! … אין בעיה.

 טוב אולי קטנה בגלל הגשם ששותף פה את הרחובות כל חמש דקות והגנבים שיוצאים רק בלילה כי ביום בטח הם ישנים.

אבל חוץ מזה הכול טוב.

בקיצור שקלנו לשלוח מכתב לאלון גל שייעץ לנו מה לעשות עם הבעיה הזאת, אבל זה יקר פצצות לשלוח פה דואר לחו"ל.

בהכי גרוע , מקדימים טיסה לתאריכים הבעייתיים האלה ומסיימים בצער רב את הטיול המופלא במרכז אמריקה עם טעם של מרור בפה. לחזור בגלל דבר כזה הביתה ולסיים ככה טיול זה אשכרה כמו למות מטביעה.

אבל זה עוד כלום , אלוהים לא רוצה שנחזור הביתה הוא רוצה שנישן ברחוב. כי כשביררנו פרטים לגבי תוכנית ב' למצב הגרוע ביותר, גם שם מסתבר שאכלנו את הצינור , אמרו לנו שאין טיסות כל ינואר ושנצטרך לחכות ככה או ככה לטיסה שלנו ב 14.

למזלנו, .ליפני שעזבנו את ההוסטל הראשון שהיינו בו , יגאל רשם את השם שלו לתאריכים האלה בלי התחייבות לכלום למצב שבאמת נצטרך איזה מקום ככה בזריז.

ומסתבר שזה תפס!, היה לנו חדר פנוי לתאריכים האלה במיוחד ולא האמנו כשהוא אמר שנוכל להיכנס לחדר הזה בתאריכים האלה.

היינו מאושרים עד הגג.

אז אחרי שירדה אבן מהלב , אני יכול ללכת לישון בשקט ולקוות לקום מחר לבוקר של שמש יוקדת וגלים מושלמים. אבל למה לחכות למחר אם אפשר לחלום על זה כבר מעכשיו.

אז שיהיה לילה טוב והמשך שבוע מדהים לכולם.

דור וצוות טופסי שנשארים עם קורת גג בערב חג המולד.

28.12

שבת 24 דצמבר 2011

23:01

 עברנו פה שבוע בבוקאס עניינים הסתדרו , חברויות נוצרו, ולאט לאט אנחנו מתחילים להבין את הקטע של המקום : בוקר ,אם יש שמש, הכול טוב ,כולם בחוץ , המטיילים הולכים לשבת בטן גב בחופים , והגולשים הולכים לגלוש.

אם אין שמש , תקלה , אין כלב ברחובות המטיילים כבר לא מטיילים יותר והגולשים הולכים לגלוש.

בערב  אם יש שמש זה יוצר פאק במישור הפילוסופי, ואם אין אז יוצאים לחגוג.

ככה זה בערך כל יום פה , יש אנשים שיכולים לחיות ככה שנים ויש כאלה שמספיק להם כמה ימים כדי לסמן וי ולהמשיך הלאה.

מהיום הראשון שהגענו ניסינו להתערבב כמה שיותר מהר כדי להכיר את המקום ולהסתגל למציאות פה.

אולי היא לא הייתה איך שדמיינו אותה , אבל קיבלנו אותה באהבה וכשמתחילים להתרגל , הכול נראה יותר טוב.

הפרטנרים העיקריים שלנו פה לגלישה היו חבורת ישראלים שהכרנו ביום הראשון שהגענו לפה.

אמיר , בן ורז שהתרחבו בשלב יותר מאוחר גם לאופק ואור.

היינו נפגשים כל החבורה הזאת בבוקר והולכים לגלוש יחד כמה שעות, חוץ מאור שהוא חיי את הים אבל מזווית ראיה קצת אחרת משלנו , ומהזווית הזאת לא קמים מוקדם בבוקר.

בערב כולם נפגשים אצל החבר'ה הטובים, תחנת עצירה ראשונה לפני היציאה למסיבה.  החדר שלהם היה מרכז המבקרים של כל האי. במרכז הרחוב הראשי איפה שאפשר להסתכל על כולם מלמעלה .

משם אפשר לראות לאן כולם יוצאים , אפשר לראות את המקומיים מסתובבים בלי סוף אוספים תיירים כדי לסדר אותם על האי תרתי משמע.

אם היית צריך משהו , אפילו לא היית צריך לצאת מהחדר. פשוט צועקים "סבבה" וכבר 4 מקומיים רבים ביניהם מי יעזור לך.

לא יודע למה ואיך , אבל אור הביא את המקומיים פה למצב שהם מבינים את המילה סבבה כמו שריקה לכלב. לפעמים סתם היינו צועקים "סבבה" ומהמרים כמה סבבות יגיעו למקום. אחרי לא הרבה זמן פתחנו שם קזינו סבבה.

סתם , עכשיו ברצינות ,נחזור לעניינו.

בדרך כלל אחרי הישיבה בבית של פיסטוק היינו יוצאים לקרוע את העיר. אההה את הרחוב , סליחה.

אחרי כמה ימים שיוצאים בלילה וקמים מוקדם לגלוש בבוקר זה כבר נהיה קשה , מה שגרם לנו להעביר את שעות המנוחה לצהריים. לאמיר לא הייתה בעיה ם  זה , כי הוא לא ישן אף פעם… הוא מחכה. אם תזריקו לו חומר הרדמה לסוסים אולי תוכלו לראות אותו ממצמץ.

חג המולד עמד בפתח והמזג אויר לא נראה מבטיח לסנטה. אני הייתי ממליץ לו לעזוב את הרעיון של האיילים המעופפים ושיעבור למשהו יותר פרקטי כמו טנדר או איזה משאית הובלה.

חיכיתי לו שיבוא כל הלילה , אבל הוא לא בא. ואז נזכרתי שאין לי ערובה בחדר ושהחלון היה נעול.

אבל עדין , זה סנטה של שנות האלפיים ובדוק יש לו שיטה להיכנס דרך המזגן או משהו אבל לא! , הוא דפק לי פארטייה עם המתנות.

ואז התחלתי לחשוב שאולי כל העניין עם הסנטה הזה הוא חרטה. והיה לי עצוב שמסתלבטים פה על הילדים.

לגדול כילד בבית נוצרי זה נראה לי באסה עם כל החרטות האלה. חשבתי שנצרות זאת דת יותר מודרנית ומגניבה משלנו.  אבל לא טעיתי , הדמות הכי קרובה לסנטה ביהדות זה אליהו הנביא שפעם בשנה הוא נכנס בית בית ושותה ים אלכוהול.

לא רק שהוא לא משאיר מתנות , הוא בא לדפוק תראש וללכת.

פה כשילד שומע רעשים בבית בליל חג המולד הוא מתרגש , כי הוא יודע שכשהוא יקום בבוקר הוא יגלה מליון מתנות.

אצלנו כשילד שומע רעשים בבית בליל חג הפסח הוא מקווה שאליהו לא בא מתודלק מידי שלא ידפוק לו את הפלייסטיישן.

אבל אין על היהודים , שולטים בכל העולם. איפה שתפגוש עסק מצליח זה או של ישראלי או של יהודי.

המסיבה של ערב חג המולד הייתה נדירה,  מועדון על המים יפיפה.

ככה זה בוקאס , ביום נחים או גולשים, בלילה חוגגים או נחים ובין לבין חוגגים. ערב חג המולד היה שמח , הרחובות היו מלאים באנשים עם כובעים כמו של סנטה , דוהרים לכיוון המסיבות בשיגעון. אני הגעתי קצת אחרי  , איך שאני נכנס למועדון אני קולט את סנטה קלאוס דופק ברייקדאנס על הרצפה, משפריץ מתנות לכל כיוון כאילו זה ערב חג המולד.

באנו עם בגדי ים למרות כל אווירת החג , כי ידענו שברגע שנתחמם יותר מידי מהריקודים נרצה לשבור את האווירה ולהתרענן קצת. אפילו עשו שם עמדה של נדנדות שכיוון הקפיצה הוא לתוך המים.

מהיום הראשון שהגענו לפה הים לא הפסיק לעבוד , נותן גלים כמו מכונה , לא יורד מה שש פיט , כל יום גולשים ללא יוצא מן הכלל.

מפלס התיירים שהיו פה כשאנחנו הגענו היה במגמה די נמוכה , היה עוד אפשר להתמקח על מחירים עם המלונות והסירות .. ודי היה קל לזכור את כולן , באיזה מלון היא , עם מי היא מסתובבת ומה היא לבשה אתמול בלילה.

ביום אחד הכול השתנה , אנחנו ישבנו לאכול אחרי הגלישה ופשוט ראינו עדר של אנשים דוהרים למלונות  בלי סוף. זה נמשך ככה כל היום וכבר באותו יום בערב היה אפשר לראות את הרחוב הראשי מלא באנשים , כל יום מגיע מישהו חדש , לאט לאט כל החבורות הישנות עזבו והתחלפו באנשים חדשים.

למחרת קמנו ליום של שמש , זה היה היום האחרון של החבר'ה הטובים , עשינו גלישה אחרונה ליפני שהם יעלו על טיסה לפנמה סיטי ומשם יטוסו לחגוג את הסילבסטר במיאמי. ניסיתי לשכנע אותם להישאר לחגוג איתנו את השנה החדשה כאן , אבל לא היה לי סיכוי . הם רק אמרו , אחי , מיאמי! ,, וכבר לא היה לי מה להגיד.

מקווה שהם עושים חיים שם במיאמי.

השנה החדשה מתקרבת , אפשר להריח את החגיגה באוויר , אתמול בערב זה היה השיא.

אחרי כמה חודשים של טיולים אין סיכוי שתדע איזה יום היום או מה השעה , זה תמיד מתקיל אותך כשהשאלה הזאת עולה.  זמן הוא לא פקטור בטיולים , אנשים באים לטייל כדי להשתחרר מהזמן.

ולמה אני אומר לכם את כל זה ? , כי אתמול שישבתי על המחשב קפץ לי התאריך של היום וקלטתי שבאותו יום בערב יש לי יום הולדת, וכנראה שאם לא הייתי פותח את המחשב הייתי מפספס את היום הולדת של עצמי.

וזה רק בגלל שאין לנו פה תחושת זמן , ולא משום סיבה אחרת!!!! שלא יעלו לכם רעיונות לראש.

אני אף פעם לא חוגג ימי הולדת ביוזמה עצמית , כי אז אני צריך לוודא שכולם נהנים במקום לחגוג. אז אני מסתפק במזל טוב של החברים הקרובים וביציאה ספונטנית לאיזה מסיבה.

אבל פה זה היה שונה , מפה לשם מצאתי את עצמי מוקף ב30 אנשים שבאו לחגוג לי יום הולדת , חצי שאני מכיר וחצי שהכרתי באותו יום, אחרי ערב מצחיק ביותר יצאנו למסיבה , זה היה כל כך כיף לראות כמה אנשים באו לחגוג איתי , זה שימח אותי מאוד. חוץ מזה אני לא זוכר כלום.

היום בבוקר קמתי כמו חדש ויצאתי לרחוב לשתות קפה. הרחוב היה מפוצץ באנשים שהתארגנו על יציאה לאיזה חוף יפה על אחד האיים , הגולשים הלכו לגלוש , אני החלטתי להישאר בסתלבט בבית ולנוח קצת.

אני מתגעגע למרכז טופסי , ולכל האנשים שם.  מת כבר לעלות עם כל הצוות על 9 טופסי וללכת לפרק את הגלים שאין. פספסתי את חג החנוכה בטופסי , אני  בטוח שהיה חגיגה והרבה אנשים חדשים הצטרפו למשפחה שלנו.

עוד יומיים השנה החדשה והאחרונה נכנסת , הספירה לאחור מתחילה וכולנו הולכים למות, אבל הכי חשוב זה להישאר אופטימים.

עד כאן להיום , דור וצוות טופסי שכבר קנו חלקה על הירח.

נשיקות לכל האהובים בבית מתגעגעים ואוהבים!.

יום שישי 30 דצמבר 2011

01:53

אז נגמרה עוד שנה , התחלף עוד מספר בלוח הלועזי ותעשיית לוחות השנה כנראה נמצאות בשיא.

חוץ מזה שום דבר לא השתנה , השמש עדין תזרח ביום והירח יאיר בלילה.

הספירה לאחור כנראה תשמע בקולי קולות , זיקוקים יעופו באוויר והרבה זוגות שפתיים יפגשו.

חוץ מזה שום דבר לא ישתנה , אנשים עדין יקומו לעבודה בבוקר והצעירים עדין יצאו לחגוג כל הלילה.

עוד שמועה תפלה שהעולם הולך להתפוצץ ועוד אנשים שקונים חלקות על הירח באמונה שאולי שם הם ינצלו מהמוות..

אבל חוץ מזה שום דבר לא ישתנה , עדין כולם יודעים שהדבר היחיד שיקרה ב100 אחוז הוא זמננו לעזוב את עולם , ושאין דרך לברוח מזה.

אנחנו נכנסים לשנה חדשה שבטח גם בה אנו נחזיק באמונה שזמן שווה כסף , ושאולי הכסף יביא את ה"אושר" בתקווה  שאנחנו לא שוגים באיות של המילה.

אבל חוץ מזה שום דבר לא ישתנה , עדין זה יהיה הישג לחיות 2400 חודשים (80 שנה) , ששליש מתוכם אנו נבלה בשינה.בתקווה שהזמן שנשאר יעבור באושר ללא חרטות,בהבנה שאין כל כך הרבה מקום לטעויות.

תשוקות ורצונות חדשים ימלאו אותנו עם כניסתה של השנה החדשה , בניסיון לתקן את עבר ולשפר את עתיד, בתקווה שיום אחד נפסיק להתנגד למה שקיים ושכבר לא נצטרך לרדוף אחרי משהו גדול יותר.

אבל חוץ מזה שום דבר לא ישתנה , כולם ימשיכו להשתתף במרוץ החיים , מנסים לעקוף ולהגיע ראשונים.

אין לעצור ואין לנוח , מזיעים עד הטיפה האחרונה כדי לא להישאר מאחור , וכל זה בידיעה שאף פעם הם לא יראה את קו הסיום ושתמיד יוכלו לרוץ רחוק יותר ומהר יותר.

אז אם אתם בעבודה במשרד , או בחופשה בקריביים (כמוני) , עצרו לרגע ונסו לשאול את עצמכם האם אתם מאושרים ממה שאתם וממה שיש לכם כרגע. 

אולי אני נשמע חכם בלילה שאני מדבר איתכם על אושר בזמן שאתם בעבודה סגורים במשרד ואני מול ים קריבי כחול מסתכל על סירות באופק עם מים שמדגדגים לי את כפות הרגליים ורוח שמלטפת לי את הפנים, מוזיקה של רגאי שמתנגנת ברקע וקוקוס קר בצד שמחכה שישתו אותו.

אבל אין מה לעשות , החיים זה כמו מנה פלאפל איפה  שלא תשים הטחינה תמיד יינזל.

החיים הטובים בבוקאס ממשיכים לשבור שיאים. ואם אתם מרגישים שהחיים שלכם בזבל אז צר לי.

פה כול היום שמש , כול הלילה מסיבות  וכול היום גלים וכול הלילה מסיבות! ומסיבות.

מי שלא פראייר שיבוא , הספירה לאחור מתחילה ב23:59:50 בדיוק , ולא מחכים פה לאף אחד! .

אל תחפשו פאנץ' או מוסר השכל בסיפור הזה כי אין , יש כאלה שיודעים לחיות את החיים ויש כאלה שלא.

ואחרי קצת זמן פה בחו"ל אני מרגיש כאילו נולדתי לזה.

אני סתם צוחק , החיים יפים למי שמסתכל עליהם כיפים , מי שיודע ליהנות ולהעריך את מה שיש לו ברגע הזה ללא הסתייגויות או חרטות.

לכו בלב שלם אחרי התשוקות והרצונות שלכם , גם אם זה כרוך בסיכונים , זכרו שחיים רק פעם אחת.

זכרו שמי שמתבייש מתייבש , ושגם כדי לזכות בכל הקופא צריך להכניס מטבע ולסובב את הגלגל.

אז אל תחשבו יותר מידי על מה שהיה או מה שיהיה , לכו "אול אין" על איפה שהלב מצביע כי רק הוא יודע את הדרך.

הפיקו את המיטב מהשנה החדשה , שברו שיאים ונסו להפיק את הטוב ביותר ממה שיש כרגע.

אל תרימו ידיים בירידות החדות כי זה עושה דיגדוגים בביצים , ואל תעצמו עניים בעליות החזקות כי אז תיבהלו יותר מהירידה הבאה.

אולי זה סוף העולם ואולי לא, אבל כל עוד אתם שלמים עם מה שיש לכם עכשיו אתם בדרך הנכונה

KEEP IT COOL!

בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה לאחל לכולם שנה חדשה מוצלחת וטובה , שיתגשמו כל משאלותיכם ומי ייתן ותגיעו למקום שממנו כבר לא תרצו לזוז.

שתתמלאו אושר ועושר בכל דקה בחייכם ותגיעו לשלמות בעולם ללא גבולות.

ותזכרו שמי שעוזב לירח בגלל סוף העולם, שיוריש לי את כול מה שיש לו כי אני נשאר פה בטוח.

עד כאן להיום , אהבה , געגועים וכיסופים למשפחות ולחברים.

דור וצוות טופסי – בית הספר לחיים הטובים בע"מ.

HAPPY NEW YEAR!

יום חמישי 05 ינואר 2012

23:01

"Storms comes and go but my waves stay eternal" – 2pac

לפי מה שהבנתי , ארץ ישראל פורחת בגלים בימים האלו , ואנשים בשיגעון של החורף ממלאים את הפיקים בכל הארץ.

זאת יכולה להיות אחלה דחקה אם תזרקו אוסטרלי בפיק של הארץ עם 200 ישראלים רעבים שלא ראו גלים הרבה זמן שמראים לו יפה איך החוקים עובדים באזור הזה של הכדור.

אוסטרלים וכל שאר הגולשים בעולם לא ממש אוהבים אותנו במים , אנחנו מציקים להם בעין.

מהרגע שהגענו למקסיקו עד עכשיו  אנחנו נדהמים כל פעם מחדש עד כמה אין חוקים ואין משטרה במדינות האלה. כמה זה לא מעניין אותם ושכל אחד יעשה מה בזזז שלו.

ונראה לי שכל פעם מחדש האוסטרלים חווים את אותה חוויה כשהם נכנסים לגלוש עם רוב ישראלים במים.

אני חושב שבמדינת פנמה , במיוחד בבוקאס דל טורו המצב הביטחוני טוב לנו מאוד , למרות שאין חוקים ומשטרה , אם אתה ישראלי אתה תמיד תהיה רוב.  זה עניין של כמה שנים עד שהם יהפכו את השפה העברית לשפה הלואמית שלהם.

אתם צוחקים ? , זה הגיוני , לפי מה שהבנתי בפנמה מדברים ספרדית ועוד 45 שפות שונות , אני פה שבועיים ושמעתי כבר יותר מחמישים..

בגלל זה הם גם כאלה מטומטמים , יכול להיות מצב שיעלה נשיא לרשות הממשלה שידבר בשפה ששליש מהמדינה לא מבינה בכלל. שזה נראה לי גם המצב הנוכחי אבל לא משנה נחליק. הם גם בלי שום קשר נראים כאילו הם סובלים מבעיות תקשורת. אבל אין מה לעשות ,ככה או ככה חברים יקרים , אם אתם רוצים לעשות טיול זול בחו"ל לכו אחרי קו הטימטום – האזור של המדינות שעוטפות את קו המשווה, תמיד יותר זול.

או שאני סתם עף עליהם וזה לא קשור בכלל לקו המשווה , אולי האטמוספרה פה שונה ופחות חמצן מגיע להם למוח. זה נותן גם הסבר יותר הגיוני לפרצופים המצומקים שלהם. 

ותאכלס זה לא יפה לצחוק עליהם , אני מתארח במדינה שלהם , גולש להם על הגלים , עושה להם רעש , לא יפה.

אבל ארגנטינאים זה בהמות מסוג אחר לגמרי. כמו ישראלים , רק על סטרואידים.

כולם חיים על הסרט הזה שהם יצאו מהסדרה קטנטנות, כל אחד זה טלנובלה אחרת.

עכשיו… כל היום הם הולכים מכות , כל אחד נראה יותר פצוע מהשני ואני לא מופתע , הם מדברים כל כך מהר שנראה לי אחרי המילה הראשונה, הם צריכים להרכיב את ההמשך בעצמם , וזה ידוע שאיפה שיש אי הבנות יש כאפות לפנים, זה החוק.

אבל הבנות פה זה משהו משהו, רבבות של בחורות ארגנטינאיות מכל הצבעים ומכל הסוגים, מוכיחות כל פעם מחדש שהבשר הארגנטינאי הוא הטוב בעולם.

זה כאילו שהן כל היום בתחרות מי נראית יותר טוב מהשנייה , ואני אגיד לכם את האמת ? … אני חושב שכולן יפות , רק מה , יש בחורות שתופסות את העניין ויש כאלה שלא.

זה סקסי מאוד שבחורה יודעת לשרוק , אבל זה מאבד את הטעם כשהיא שורקת ומתרחבות לה הנחיריים.

זה סקסי מאוד בחורה על עקבים , אבל אם כשהיא מתחילה ללכת , היא צולעת כאילו רונאלדיניו בעט לה שפיץ לרגל זה כבר מאבד מהקסם.

זה סקסי מאוד בחורה בלונדינית עם עניים כחולות , אבל אין תמורה לאגרה אם כשהיא פותחת את הפה יוצא לה קול של פלאטו שרון בתוכנית בוקר בדיוק אחרי שהוא נפל על פקט סיגריות.

זה סקסי בחורה שיודעת לירוק כמו גבר, אבל זה כבר לא כל כך סקסי אם היא סוחבת שמוכטה מהגרון ליפני.

וזה הכי סקסי לראות בחורה סקסית ארגנטינאית מדברת ספרדית , אבל זה מאבד את האיכות כשנודע לך פתאום שהבחורה מקללת כמו זהבי עצבני בכל מילה שנייה שיוצאת לה מהפה.

בקיצור הסחורה בבוקאס לא מאכזבת , רק צריך לבדוק טוב טוב שלא קונים חתול בשק.

הימים שלנו מתקצרים פה , בעוד שלושה ימים אנחנו כבר מתחילים תזוזה לכיוון תעופה חזרה הביתה.

יגאל עזב אותנו מוקדם מהצפוי , הוא כבר לעס את המקום הזה מספיק ובתאכלס אין כמו ישראל.

שחר התרכז בלעשות חיים: גלישה , הדר , ולישון.   היום הדר עוזבת יחד עם השמש שהביאה כשהגיעה.

 מה שמשאיר את שחר עם גלישה ולישון, עם פוטנציאל לאיזה נטשה או מריה בהמשך.

אני שנשארתי די לבד רוב הזמן , החלטתי למנף את העניין ולטרוף את בוקאס מכל הכיוונים , התערבבתי עם כל מה שזז פה ועכשיו אני מרגיש כמו בבית .

אחרי זמן לא מבוטל פה הייתי נותן לגלישה 3 כוכבים מתוך 50 , אבל המקומות יפים בטירוף.

אנחנו נמצאים על בוקאס דל טורו שהוא חצי מזבאללה חצי חוף , יש עליו כמה פויינטים מגניבים עם נופים יפים.

ליידינו יש את האי קרינרו , אי קטן ויפייפה עם פויינט גלישה אחד, טוב יחסית לאזור , נשבר על ריף די רדוד.

ואת כל השאר אתם יכולים לקרוא בגרינגו.

החזרה לארץ מתקרבת במהירות שיא , עוד מעט כבר לא יהיה עצי קוקוס ואיים יפים בנוף של הבוקר.

עוד מעט אנחנו חוזרים לארץ המובטחת , לטילים בדרום ולזיהום בים , לדלק ב8 שקל לליטר ולערוץ של האח הגדול. והכי חשוב , חוזרים לחורף הקר , לחליפות הארוכות ולגלים הקצרים.

יופי , אז אחרי שגיריתי את עצמי טוב טוב טוב לחזור לארץ , ברשותכם אני אחזור למציאות שלי כרגע וילך לראות את השקיעה מול האי שממול.

להתראות בינתיים עד הפעם הבאה שכנראה תהיה הפעם האחרונה לטיול הזה.

דור וצמד טופסי ( הצוות התפזר ) .

יום חמישי – 11\12\21

אז חלף לו כבר שבוע מאז ההגעה של מיטב ושלי לאל סלבדור. התכנון היה להישאר פה באזור העשרה ימים ואז לרדת לניקרגוואה. מה שמהר מאוד הבנו שזה בלתי אפשרי. למה ?? התאהבנו במקום חדש !!האמת שמהרגע שהגענו הנה מיטב ואני ידענו שאנחנו הולכים לבלות פה יפה את התקופה הבאה. הרגשנו משוחררים, רק שנינו לבד, הכל שקט, הכל בסתלבט, התערבבנו פה עם מי שצריך והכי חשוב שהים עובד כל יום.

קודם כל שלושה ימים אחרי ההגעה השתלטנו בצעד ממזרי ומהיר על החדר הענק שהיה לידנו עם הסלון, המרפסות וכל הפסיליטיס, כל זה במחיר זעום של 5 דולר כל אחד !! אין מה לעשות, בשביל להמשיך לטייל למשך הרבה זמן, צריך לדעת איפה לחסוך ואיפה לתת בפינוקים.

אז אולי אין לנו בריכה במלון, שולחן סנוקר, פינג פונג וחדר שנראה יותר כמו במלון הילטון, אבל בהחלט יש לנו את הקרבה לחוף ולנהר ואת השקט והרוגע של שנינו לבד שמצאנו לנו פה. וחוץ מזה מי אמר שאנחנו לא נהנים מהמתקנים של המקומות האחרים ?? אנחנו מכירים את נלי, שתיכף אספר לכם עליה, שהיא מתגוררת במלון כזה שנמצא בדיוק מולנו, ומתי שבא לנו אפשר לקפוץ אליה ולהרגיש עוד יותר בפרדייס עם הבריכה, הסנוקר וכל המסביב ועדיין לחסוך את ה-5 דולר הנוספים ללינה.

 אנשים פה לא מאמינים שהסתדרנו בחדר כזה ועוד משלמים מחיר כזה. מה שנקרא דופקים את המערכת אבל בקטע טוב. ארגנו לנו בפינת המרפסת הגדולה מטבח משובצר בכלים אישיים, פלטה חשמלית, סיר ומחבת חדשה ב6 דולר שהשקענו ככה עם הטפלון המקצועי בשביל חווית הבישול הקולינרית  שאנחנו רוצים לקבל.

אחרי שלושה ימים שהתפנקנו באוכל נדיר במסעדות הטובות פה, לקחנו את ה"צ'יקן בס" שזה אוטובוס ענק, ישן נושן שלא החליפו לו את הבלמים לפחות 50 שנה, צפוף, מלא עד אפס מקום. הנהג כנראה אף פעם לא מסתפק בנוסעים המרובים שישנם על האוטובוס והוא לא מפסיק לעלות אנשים ולמלא את האוטובוס עד אפס מקום.

הגענו לסופר שבדיעבד היה הסופר הפחות טוב, עשינו קנייה גדולה שתשמש אותנו לשבועיים הבאים, מילאנו את המקרר וחזרנו לשגרת הבישולים היומיומית. האמת שאחד הדברים הכייפים בטיול זה הבישולים. במיוחד שאנחנו שני אנשים שאוהבים לבשל. הכל קל, זריז, כל אחד נותן מהבסטים שלו בארוחות השונות.

קמים מוקדם בבוקר, מתפנקים עם קערת קורנפלקס ויוצאים לסשן בוקר ארוך עד שנגמר האוויר. חוזרים הביתה, מכינים ארוחת בוקר של מלכים הכוללת בתוכה: חביתה מקושקשת על מחבת הטפלון המקצועית עם בצל חתוך דק דק עם עגבניות וגבינה צהובה, ירקות חתוכים, מחממים לחם על המחבת, גבינת פילדלפיה והאפגרייד הרציני: טחינה !! כן מצאנו פה טחינה וזה משנה את כל התמונה.

עושים  קערת טחינה גדולה עם החתיכות הגדולות של הבצל ומנסים לקבל את ההרגשה כמו אצל הסורי בכרם אחרי גלישה חוויתית שאנחנו הולכים לאכול עם הבוס וכל הצוות.

אז אני לא מבין למה אתם מחכים ?? אם אתם קוראים את היומן לפני 14:00 בצהריים עוד תספיקו לתפוס לכם איזה קומפלט אחד ככה עם הבצל כמו שאנחנו אוהבים אחרי גלישה… סתם תשארו ותמשיכו לקרוא….

חוויה להתעורר פה כל בוקר!! לצאת למרפסת לתת את השתינה הלחוצה של הבוקר מכל הבירות  של אמש בצורה קשתית ישר אל תוך הנהר, לתת מבט אל עבר הפיק ולראות מה מצב הגלים. והופ למים.

אחרי הגלישה יצאנו לסיבוב קצר בעיר לראות מה חדש פה ומה השתנה פה ולפגוש את החבר'ה המקומיים שאנחנו נוהגים לפגוש מידי יום, גילינו דברים מעניינים וחדשים על המקום. קודם כל הגולשים המקומיים ברובם חבר'ה נחמדים וחמודים שאם הם לא גולשים אז הם סתם מסתובבים הלוך ושוב ומחפשים תעסוקה והרפתקאות חדשות ברחבי אל טונקו הקטנה.

כל המקום הזה בעצם בנוי ממשפחה אחת גדולה ולכולם יש איזשהו קשר  כזה או אחר אחד עם השני. ההוא דוד של ההוא, זה סבא של זה, זה אחיין של בעלת המסעדה, המתקן גלשנים אח של זה, בקיצור בלגן שלם.

למשל יש מסעדה שממש אהבנו לאכול שם, השייכת לבעל ואישה, שהוא ממלצר ואישתו עומדת כל היום ומוציאה מנות משובחות. אחרי זה שמנו לב שהם גרים בדיוק מעלינו והם ההורים של חבר מקומי שהכרנו פה.

תתארו לכם איזה כיף זה שאתם חיים במקום קטן שכזה, כל היום גולשים בגלים מושלמים !! ולא משנה לאיזה חנות, מסעדה או מה שזה לא יהיה אתה לא תשלם שקל אחד כי בעצם בעל המקום הוא קרוב שלך בדרך כלשהי, אז אתה יושב ואוכל על יום במסעדה אחרת.

המסיבות וכל העניינים פה מתחילים מיום רביעי ועד שבת. ראשון עד שלישי – מנוחה. יש בר אחד שעובד רק ביום רביעי, הממוקם על הרחוב עם במה קטנה, גיטרה, תופים ומיקרופון וכל מי שרוצה עולה לבמה, אוסף לו כמה נגנים ונותן כמה שירים פריסטייל. חוץ מזה ישנם עוד שני מקומות לצאת אליהם כך שאין יותר מידי מבחר, ואז יוצא לך לפגוש את כל העיירה במקום אחד.

אז ביום שבת האחרון הייתה מסיבה גדולה שאליה כבר הגענו בזיגזגים עד שכמעט הלכנו לאיבוד במקום שקשה מאוד להיאבד בו, ישר לרחבת הריקודים אני והרקדן טוסיק ננו מיטב המענטז. מיטב שתה כלכך הרבה עד שהוא אומר לי: " קזה, הבטן שלי נפוכה ונהייתה לי כרס מכל הבירות האלה ועכשיו אני באמת מרגיש כמו אמור". ומי שלא יודע עד עכשיו מיטב שמר על פיגורה ודאג שהבטן שלו תיהיה שטוחה כמו פלס עד שהוא הגיע לכאן והוא מרגיש שהבירה מנפחת אותו.

בוקר למחרת מיטב מתעורר עם גב תפוס. מה קשור מיטב וגב תפוס תגידו לי ??? אני רואה את מיטב עוד לפני שהוא קם מהמיטה שמשהו לא בסדר איתו. עד שהוא אומר לי : "קזה, נתפס לי הגב חזק" .

מיטב גורר את עצמו באיטיות ובזהירות מהמיטה ומהר מאוד מצא את עצמו במצב סימן שאלה, הולך לאט לאט כדי לא לעשות תנועה נוספת לא במקום. אני חייב לציין לזה היה מאוד מצחיק לראות את מיטב במצב הזה כי הוא לא היה במצב הזה בחיים!! אחרי שראיתי אותו במשך יומיים שלמים הולך בצורת סימן שאלה, אמרתי לו: "בימים האחרונים אתה מתחיל לגדל כרס יפה בולטת לה החוצה, עכשיו אתה גם עם גב תפוס בדיוק כמו הדודים שלך …מה יהיה ?? מחר תכנס למים עם לונגבורד ?!

האמת שאחרי כל הגלישות המרובות שיוצא לנו לגלוש כל יום ואז המסיבות והקרחנות שעוברות פה בעיר מידי ערב, מגיע איזשהו שלב אחרי 3 חודשים כאלה שהגוף מרגיש עייף. לפחות קצת. אז אתמול לקחנו לנו יום מנוחה, לא הלכנו לגלוש והעברנו את כל היום בבית נזרקים על הספות. עוברים ממיטה למיטה ומספה לערסל ומהערסל לכיסא מהכיסא אחד על השני.

אתם מכירים את הימים האלה שיש לכם בבי"ס, במיוחד בחורף, שלא בא לכם לקום כל היום מהמיטה ואתם מעדיפים להשאר מתחת לפוך בצפייה מול הטלוויזיה מזפזפים בערוצים. אז ככה העברנו יום שלם, צפייה בפרקים האחרונים של עספור שמיטב הדביק אותי בסדרה, כמה סרטי גלישה מעניינים שהכינו אותנו כבר לגלישה של מחרת בבוקר ואיך לא, כמו כל ערב צפייה בקטעים החזקים של הסרט "מציצים".

אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה קורה פה עם חנוכה ?!

טוב אז את חג החנוכה כמעט ששכחנו, אבל לא אל תדאגו ! הברכות והמזמורים זורמים פה מידי ערב בקבוע, מיטב, אני וחברתנו החדשה לצוות: נלי.

בעודנו מסתובבים הלוך ושוב בצהריים פגשנו בישראלית שהכרתי טיפה מהארץ העובדת באחד ממועדוני הגלישה בת"א אבל תוך זמן קצר מאוד הצטרפה והפכה לחלק בלתי נפרד מצוות טופסי ומהחוויות הלא פוסקות של שנינו.

בנר הראשון שהיה לפני כמה ימים שכמעט שכחנו אותו, בגלל שהעברנו את כל היום בגלישה. וזה באמת ייזכר לאחד הימים הכייפים שהיו לנו עד כה. 80 % מהמזמן גלשנו לבד במים, שרפנו את הים לבד, עולים יורדים, עולים יורדים עד שרואים כבר שחור בעיניים, מיטב ואני בחוף la bocana שזה היה החוף עם כל הבעיתיים המקומיים, שהאמת מאז היום הראשון, גלשנו שם כל יום ללא מפרע של אף אחד מהמקומיים. כנראה שביום הראשון שגלשנו שם הגענו בזמן הלא נכון ולמקום הלא נכון ובמצב רוח לא טוב של המקומיים וזה אחרי שגילינו שיצאנו מהמים שישנה בכניסה לחוף כתובת גרפיטי ענקית: "la bocana – ONLY LOCALS" . .היום הזה באמת פירק אותנו, הגענו הביתה אכלנו משהו קטן וחזרנו לעוד כמה שעות מהנות במים ונהנו מהיום המושלם הזה שהיה ללא טיפה של רוח עד הערב.

כשיצאנו מהסשן פגשנו שוב את נלי. אמרתי לכם שבמקום כזה קטן קשה לך לפספס את כל האנשים פה  ובמיוחד בשעת השקיעה, שאותה אף אחד פה לא מפספס. היא הזכירה לנו שהיום זה נר ראשון של חנוכה.

מיטב ואני מסתכלים אחד על השני במבט המום ודבילי, מבט כזה של עייפים וגמורים אחרי 8 שעות במים עם ארוחה אחת קטנה של נשנושים שחלפה לה לפני 4 שעות ובלי טיפת מים שנכנסה לגוף שלנו מהיום הזה.

חילקנו לנו תפקידים, אמרנו לנלי שתגיע עוד שעה אלינו לארוחת ערב מפנקת לצד הדלקת הנרות.    היא אחראית להביא את החזה עוף שהיה לה, כי אנחנו עוד לא הגענו לרמות הפינוק האלה, ואנחנו התחלנו להכין את הסלטים ואת האורז והירקות למוקפץ שכל כך פינטזנו עליו אחרי היום הארוך הזה.

את החנוכייה אלתרנו עם חלוקי נחל שאפשר למצוא פה בשפע. 8 חלוקי נחל קטנים לנרות ועוד אבן גדולה יותר עבור השמש. מיקמנו את החנוכייה החדשה והמאולתרת על עדן החלון של המרפסת שלנו, ישר לכיוון הרחוב, שכל הגויים ייראו שיש פה בית יהודי שחוגג את חג החנוכה.

מאז, מידי ערב, שלושתינו מכינים לנו ארוחת ערב מפנקת המלווה בחוויה קולינרית מסחררת ומבלבלת, מלאה בטעמים טובים המתרוצצים  לנו בפה, ובקבוק בירה של ליטר לכל אחד לצד החנוכייה היפה שלנו, עם כל הברכות, כל השירים וכל המסביב.

ופה צוות טופסי מוסר לכל קוראי הבלוג שמלווים אותנו עד כה ברכת חג שמח !! שבוע טוב ומבורך!! מקווה שלא שכחתם לקבל את דמי החנוכה שלכם מהמשפחה…

מי שמעוניין לפנק את מיטב ואותי בקצבה קטנה של דמי חנוכה שתאפשר לנו לעלות במותרות, אני מוכן לשלוח לו את פרטי הבנק שלנו …

ולכל החבר'ה הצעירים והשוחטים ממרכז טופסי שמבלים את ימי חופשת החנוכה בקורס גלישה הקבוע שלנו, תמשיכו להשקיע, לשחוט ולהינות מהרגעים הבלתי נשכחים של הילדות במרכז טופסי עם התה והנענע של אחרי הגלישה !!

השארו עמנו בפרק הבא של הרפתקאותיהם של מיטב וקזה ברחבי אל טונקו אשר ינסו לסיים את סוף השבוע הזה על הרגליים ולא על הידיים …. 🙂

בפרק הבא :   מיטב וקזה מגדלים ילד

שבוע טוב ! אוהבים המון !

11\12\29

שני גברים וחצי

אז בטח אתם שואלים את עצמכם מה העניין עם הילד? ואיך בדיוק הגענו למצב שאנחנו מגדלים ילד?

קודם כל אל תדאגי אמא לא הכנסתי פה אף אחת להריון ואת לא עומדת להיות סבתא צעירה.. לפחות לא לפי התוכניות …

אבל מה שכן ילד אנחנו כן מגדלים ילד, ולא סתם ילד, ילד בעייתי מאוד !! אם אני חשבתי שהייתי בעייתי שהייתי קטן אז טעיתי, ואם אתם גם חשבתם אז בכלל טעיתם.

בזמן שאני יושב וכותב לכם את הפרק הנוכחי, כמובן שהילד יושב מולי ולא מפסיק להציק לי. ועכשיו תבינו על מה אני מדבר …. 
כמו שספרתי לכם בעדכון הקודם, אל טונקו זה מקום מאוד קטן ומשפחתי שכולם מכירים את כולם, וכולם פה כמו משפחה אחת גדולה. כך שכל הילדים מסתובבים כל היום יחד עם חבריהם לגיל וחבר'ה גדולים יותר . המקום בנוי סך הכל משני רחובות קטנים ועוד כמה סמטאות נסתרות כך שאין להם כלכך לאן ללכת חוץ מהבית, מתחת לבית וכמובן לחוף.

זה התחיל ביום השני שהגענו מיטב ואני לאל סלבדור. בין סשן לסשן היינו יורדים לסיבוב בחוף לשתות איזה בירה על החוף וסתם להסתכל על הים. לפתע פגשנו המון ילדים בערך בני 5 עד 10 מסתובבים על החוף ומוכרים שרשראות לתיירים העוברים ושבים. אז כמובן שקפצו עלינו מהר וניסו למכור לנו את סחורתם.

עד שהגיע ילד קטן וצנום,  שגם מתפרנס ממכירת שרשראות על החוף, שמהרגע הראשון הבחנו שמדובר בבעייתי לא קטן ושמו אתגר. אתגר הוא רק בן 9 שנראה יותר כמו בן 6. אתגר הוא בהחלט כמו דמות מסרט, מזכיר את אלטמן הקטן החרמן הקטן, אבל רק בקטן. אם כמה שהוא חמוד, הוא פלספן לא קטן וגם תתפלאו גם דיפלומט ממש לא קטן.  ועל האתגר הזה אתם תשמעו עוד הרבה..

 אתגר רצה גם הוא למכור לנו שרשרת, והוא ראה שאני מתעניין וניסה למכור לי אותה בכח. לא היה עליי כסף אז אמרתי לו שיותר מאוחר אמצא אותו באיזור ואקנה אותה ממנו.

עלינו הביתה, ישבנו לנו קצת במרפסת, פותחים עוד בקבוק של בירה קרה, עד שהבחנו באתגר מתרוצץ עם כל חבריו הבעייתיים בקומה למטה ובקומה אצלינו. ישר הוא הגיע אליי וביקש שתי דולר על השרשרת. אז קניתי אותה, למרות שלא אהבתי אותה כלכך אבל לא נורא נשמח את הילד וניתן לו להרוויח, כי איפשהו הרגשנו צורך לפנק אותו.

מאז, אם מישהו מחפש את אתגר, יהיה אפשר למצוא אותו בביתם של מיטב וקזה. למה ??

קודם כל במקום שאנחנו גרים מתגוררת משפחה מדהימה שנותנת לנו להרגיש ממש חלק מהם והם מאוד אוהבים אותנו. לזוג שגר פה יש שני ילדים, אחד בן שלוש, שהוא יהיה הבעייתי הבא של אל טונקו העונה לשם ג'ייסון. ג'ייסון הוא רק בן שלוש שבין המילים שהוא מלמל בספרדית אפשר להבין- " hey gringo" , "puta" ו- " "gringa puta rica שאת זה הוא אומר לבנות.. זה בערך כל הברכות שהוא יודע ואני מזכיר לכם שהוא בן שלוש. תנסו להיזכר מה היה אוצר המילים שלכם כשהייתם בני שלוש …  אשכרה אנחנו מפחדים מהילד הזה… מיטב תמיד אומר לי שהוא מסוגל לרוץ אליך, לשחרר איזה בעיטה בוובוס, להוריד אותך לרצפה ולבעוט בך.. ולסיום הוא גם נותן איזו שליכטה בריאה הצידה וכמובן אומר : " "puta!!!

הילד השני העונה לשם בריאן, בן 9, סימפטי יותר ומקלל פחות מאחיו הפצפון שגם מבלה שעות נוספות אצלינו בקומה.

למעט שלושתם יש גם את הבני דודים שלהם שגרים פה באיזור שגם הם מגיעים אלינו מידי פעם להראות נוכחות.

ממש יש לנו עסק עם מלא בעייתים שבראשם עומד אתגר ולכן הם זכו לכינוי: "אתגר והמקקים"

למרות הכל, אתגר הוא הסופר סטאר פה בשבילנו. אנחנו אוהבים אותו מאוד, למרות כל הבעיות שהוא עושה לנו כאן ותאמינו לי זה לא קל ! מידי ערב הוא נרדם על הספה שלנו בחוץ, מתעורר מוקדם בבוקר ויוצא אל חוף הים והסביבה ליום עבודה נוסף על מנת למכור ולהציע את מבחר מוצריו. תתפלאו, אבל לפעמים אנחנו גם רואים אותו במסיבות פה עובר עם השרשראות ושוב מנסה להרחיב את היומית. בסיום הערב כמובן שחוזר אלינו לזולה, שם את הראש ללילה ושוב יוצא לחוף  תחילה לגלוש ואז לעבוד ושוב חוזר אלינו. מידי ערב כשאנחנו מבשלים, הוא מגיע, מתיישב איתנו ונהנה מהארוחות. נראה לי שבשבועיים האחרונים הוא העלה לפחות שני קילו. את חלק מהדלקת הנרות שבצענו פה מידי ערב כמובן שהוא הצטרף אלינו תוך כדי זה שהוא לפחות 20 פעמים נושף לכיוון החנוכייה ומכבה לנו את כל הנרות. לך תסביר עכשיו בספרדית לילד למה משמשות הנרות ולמה מדליקים אותן בכלל ולמה אסור לכבות את הנרות…   אמרתי לכם בעייתי לא קטן. שלא נדבר על ההשקמות שהוא עושה לנו מידי בוקר ללא סיבה. הוא מחליט שאנחנו  צריכים להתעורר יחד איתו סתם ככה וכשאנחנו חוזרים מבילוי ומסתלבטים לנו עם איזה פרק של עספור, הוא מחליט פתאום שבא לו לדפוק 100 פעמים על הדלת סתם בשביל להציק לנו או כי מתחשק לו לשחק באייפון שלי במשחק גלישה. 

יותר מאוחר הבנו שאתגר גר בעיירה מאוד קטנה הנמצאת במרחק של כחצי שעה נסיעה מפה והוא הולך ובא, הולך ובא ממש כמו פרי לאנסר,ממש אדון לעצמו. לא יודע כלכך מה אמא שלו אומרת על זה שהילד שלה נעלם לכמה ימים וחוזר מתי שבא לו, אבל מה שכן, אפשר להגיד שהילד מסתדר היטב ברחבי העיר ומשליט סדר היכן שצריך …

ומה עם בית ספר ?? הילדים באל טונקו שלהוריהם יש כסף לשלוח את ילדיהם לבי"ס עושים זאת, ואלה שלהוריהם אין כמו אתגר, יוצאים להסתובב, להרוויח את לחמם ולהתמודד לבד בחיי היומיום.

שלא תבינו לא נכון, הילדים פה ממש לא מסכנים אם זה נשמע ככה, הם נהנים מכל רגע בחיים שלהם ובמקום שהם חיים. העבודה בקרב המבוגרים והילדים היא אינה הדבר המרכזי בחייהם. הם מסתפקים במועט ומהאווירה הנהדרת והמשפחתית השוררת פה בעיירה. שזו נקודה חשובה לכולנו לחשוב עליה ובעצם להבין שכל אחד מאיתנו זקוק לזמן האיכות שלו עם עצמו, עם משפחתו, חברתו או מה שזה לא יהיה… 

בין לבין מיטב ואני מנסים לשפר את הספרדית שלנו. עד כה טיילנו לפחות 6 אנשים מה שהקשה הרבה יותר בלימוד השפה. ובינתיים מה שיוצא מזה שלמיטב ולי יוצא ל"שבור את השיניים" לא מעט בניהול שיחה בספרדית וזה נשמע יותר כמו "ספנגליש". יוצא לנו לפעמים להגיד מילים שלא קיימות בכלל, מילים שרק שנינו המצאנו, למשל למיטב נדבקה מילה : " אסטרה באחו ". אל תשאלו אותי איך הוא הגיע לזה, אבל מצאנו את עצמנו אומרים את המילה הזו בכל רגע נתון, אם אנחנו גולשים, מבשלים, מתחילים עם בחורה או שיכורים שאז אנחנו בכלל צועקים את המילה הזו לכל עבר. חיכינו לרגע שבו נוכל לתת משמעות חדשה למילה שאין לה משמעות כלל וכלל. מצאנו לה משמעות, ומי אם לא אתגר קשור אליה. הפירוש הוא : בעייתי . אחרי כל שטות שאתגר עושה אנחנו אומרים : "אייי אייי אייי זה אסטרה באחו זה…

בינתיים, חג החנוכה בביתנו בעיצומו ואיתו הגיע גם יחד חג הקריסמס שכל התושבים כאן חגגו אותו. החנויות מהודרות בקישוטים, עצי קריסמס קטנים והמקומיים מהעיר הגדולה מגיעים לכאן בכדי להינות מאווירת החג והחוף היפה. אפשר היה להבין שקריסמס הגיע מקולות הנפצים שפוצצו פה. מילד בן 3 ועד המבוגרים שבינהם כולם עם נפצים. אין שנייה שאין איזה נפץ הנשמע כמו פצצה או זיקוק ענק שנורה לאוויר. כל הילדים מתחמשים בכל סוגי הנפצים הקיימים וביניהם אתגר שקיבל מאיתנו קצבה קטנה לחג על מנת שירשה לעצמו לרכוש עוד נפצים.

אז אחרי שכל הילדים פתחו את המתנות שקיבלו לכבוד החג, יצאו כולם בבגדי חג לרחוב ולחוף שמחים, רוקדים, שותים, שרים וכמובן מפוצצים נפצים ונהנו כולם יחד מאווירת החג הנפלאה הזו. מיטב ואני החלטנו לערב אחד להחליף את השורטס והגופייה המסורתיים של הטיול בג'ינס יפה וטי שירט מהודרת שלא יצא לנו ללבוש עד כה ויצאנו לחגוג.

הערב התחיל במדורה על החוף שארגנו הגולשים המקומיים עם ציידניות מלאות בבירה שאותן קיבלו החבר'ה הקרובים יותר. יותר מאוחר המסיבה עברה למקום שבעצם הייעוד שלו ביומיום משמש כמסעדה, אך בגלל  שבערב הקריסמס אף בעל עסק לא רצה לפתוח את מקומו, הקימו המקומיים מסיבה מאולתרת ברחבת המסעדה על החוף.

השבוע האחרון לא היה טוב מבחינת הגלים. בתחילת השבוע הייתה סערה ומצב הים לא כלכך אפשר גלישה. כמה ימים אח"כ הים היה נמוך עם רוח שממש הזכיר לנו גלישה בארץ. זהו השבוע הראשון בטיול שהגלים אינם משחקים לטובתינו אבל עם זאת עדיין אפשר לגלוש ולהינות מים נמוך.

אך לרע מזלי, אתמול כשאני מתעורר לי מוקדם בבוקר בכדי לתפוס את הים ללא רוח, מיטב נשאר לו עוד טיפה במיטה להרוויח עוד זמן של שינת בוקר, יצאתי לגלוש לבד ומצאתי את עצמי יוצא מהמים אחרי הגל השני שתפסתי. נחתתי לא טוב מביצוע עם בית השחי על החרבות של הגלשן. הרגשתי בכאבים מבית השחי עד ששמתי לב שנוזל לי מלא דם מהאיזור. תפסתי גל החוצה וראיתי שיש לי בור קטן בקצה התחתון של בית השחי. הגעתי הביתה, מיטב התעורר ולקח אותנו חבר מקומי באוטו לאיזה בי"ח שתאמינו לי לא תרצו להכנס לשם אפילו למדוד חום. בבי"ח אנחנו רואים מלא אנשים פצועים שנראים כמו אללה איסטור, ילדים קטנים חולים, מסריח, בקושי יש להם שם מיטות חולים שגם הן כולן אכולות ומגעילות ואני צריך תפרים. איך ומי ייתפור לי את היד אני באמת לא יודע רק יש לי לקוות לטוב.

למזלי הגדול היה איתנו החבר המקומי שניהל עימם את כל  שיחה בספרדית, כי מילה אחת הרופאים לא יודעים באנגלית. לא יודע מה היה קורה אם הוא לא היה איתנו. מה שכן היינו אומרים " אסטרה באחו".

אני מוצא את עצמי נכנס לחדר  שנראה יותר כמו חדר חקירות ולא חדר של רופא, על המיטה לידי שוכבת בחורה מונשמת עם גוף ורגליים מנופחות כאילו דרסה אותה המשאית הכי גדולה באל סלבדור ואני בינתיים מחכה בקוצר רוח לתפירה…

מהרגע שהגיע אליי הרופאה היא הסתחבקה איתי ועם החבר המקומי. הם מריצים להם דחקות בספרדית והיא לא מפסיקה לצחוק בזמן שהיא מכוונת את המחט ליד שלי.

לבסוף, התפירה נעשתה בהצלחה, יצאתי מהמקום הזה שאני לא יודע איך לקרוא לו… אבל מה שכן יצאתי מרוצה עם שלושה תפרים.

מלא חוויות עוברות פה עלי ועל מיטב בין אם זה בלילות המשוגעים שלנו ואם זה סתם ככה בצחוקים שלנו…. קשה מאוד להסביר מה קורה פה… הכל מהכל… מלא דברים … אין ערב שלא נגמר בצחוקים שמיטב ואני לא יוצאים עם כאב בצד מרוב צחוק…  יש פה אווירה אחרת באוויר.. חופש אמיתי…  גם כשהגלים לא היו טובים מצאנו את עצמנו בתעסוקה אחרת .. פוגשים אנשים מוזרים.. יורדים לרחוץ בנהר… מקפיצים בכדור על החוף עם הילדים בזמן שבבר מעלינו מתנגנים מלא שירים שאנחנו אוהבים..

בקיצור, התענוגות פה לא נגמרות ואנחנו רק מלקקים דבש !!

בעדכון הבא נביא לכם קצת יותר טעימות על מה שדברתי, אני בטוח שיתוספו עווד מלא סיפורים מצחיקים כי הם פשוט לא נגמממרים !!

מכאן אנחנו שולחים ברכת מזל טוב לשניים מהצוות שלנו שאנחנו אוהבים מאוד מאוד,  אחד נמצא לו בפנמה "בבוק דל טורו" העונה לשם דור דמרי. והשני בארץ מחזיק את צוות המדריכים של טופסי היטב העונה לשם טוהר הגדול !!! שיהיה לשניכם המון מזל טוב !! אוהבים אתכם מאוד מאוד !! שיהיה המון אושר, בריאות והנאה מרובה !! ותמשיכו לקרוע את הים בכל מקום אשר תיהיו!!

ד"ש מאל סלבדור מיטב וקזה

עדכון אל סלבדור – קזה ומיטב                          12\1\5

 אז מה קורה איתנו ?? מה קורה איתכם ?? ומה קורה בשנה החדשה ??

בשבוע האחרון אני לא נכנסתי למים בגלל התפרים שהיו לי עד אתמול אחרי שמיטב הפרופסור המדופלם זכה להוריד לי אותם. האמת שלא היה בא לנו לנסוע בבוקר שוב למקום הזה שהם קוראים לו בי"ח ומיטב ישר בבוקר קפץ עליי עם מחט ופינצטה בכדי להוריד לי אותם כך שלא הייתה לי יותר מידי ברירה, אך למרבה מזלי הוא עשה זאת בהצלחה ואני שוב יכול לחזור למים.

בשבוע האחרון היו לנו יומיים בלבד של גלים טובים. קבלנו יומיים מפנקים של גל  גדול גבוה וחזק ומיטב זכה לקבל סשן צילומים מכיוון שלא יכלתי להכנס למים. לקחתי את אתגר יחד איתי וירדנו מוקדם בבוקר עם מצלמה, כיסא ושמשייה חדשה שנלי קנתה לנו אחרי שהיא ראתה שאנחנו מצלמים כמו חורנים עם איזה חתיכת בד שאין כל כך איפה למקם אותה על החוף ואז הצלם לא יכול לשרוד יותר מ20 דקות תחת השמש הקופחת.

בכל יום אחרי הגלישה בשקיעה, או אם אין גלים אז אנחנו סתם יושבים עם כל החבר'ה על הטריבונה של הבר הממוקמת בדיוק על החוף שותים בירה, מקיפיצים בכדור כמו בימי הקיץ היפים בחוף גורדון ונהנים מעוד שקיעה מלאה בצבעים מסחררים.

מלבד היומיים האלו בעיקר עשינו "חמוצים". הגלים לא היו טובים, ים נמוך ומעצבן שהזכיר לנו את הימים המעצבנים בארץ. זה בהחלט השבוע הראשון בטיול שהגלים לא היו טובים אז מה נשאר לעשות ??? לחגוג !!!

מגיעים הביתה לפנטהאוז שלנו, למרפסת הקטנה, כל אחד מתפנק עם בקבוק ליטר של בירה, שומעים מוסיקה שכל העוברים ושבים מתחתינו נהנים גם הם לשמוע ואז אנחנו מחכים להרפתקאה הבאה. אין ספק שמגיע הלילה מיטב ואני הופכים לאריות לילה, פתאום מתעוררים מחדש, אין לילה שלא נגמר בכמה שעות של קרקורים עד שכואבת כבר הבטן מרוב צחוק.

אנשים מסתכלים עלינו ולא מבינים מאיפה נחתו שני הליצנים האלה, לא מבינים מה כלכך מצחיק לנו אבל גם אנחנו לא כלכך… כל הצחוקים שבינינו רק אבל רק שנינו מבינים . יש מצבים שמיטב צוחק כל כך הרבה עד שהוא תופס אותי חזק ואומר לי : "קזה סתום כבר ! תפסיק להצחיק אותי כבר, פשוט על תדבר " . כל לילה כשאנחנו חוזרים חזרה הביתה אנחנו אומרים שחייבים לזכור את כל הצחוקים, השטויות, הבחורות והברדק שאנחנו עושים פה …  אבל איפה ? ? ?

קמים בבוקר ובשעה הראשונה עם הקפה אנחנו מנסים ללקט כל פיסת מידע קטנה מהלילה האחרון ומנסים לחבר את כל הפזל מחדש מההתחלה ועד הסוף בכדי לשתף אתכם גם. בגלל זה אני החלטתי שכל ערב כשאנחנו יוצאים, לקחת איתי את הפנקס הקטן ולכתוב כל דבר אבל לא כלכך הצלחתי לעמוד במשימה.

הגיע ליל הסילבסטר, שמענו שזו חגיגה גדולה פה באל טונקו וכך באמת היה.

מהבוקר עד הערב קולות של נפצים שאי אפשר להאמין. מג'ייסון  הקטן שהוא רק בן 3 ועד אחרון המבוגרים. כווולם עם נפצים. למי שאין נפצים בכיסים – הוא לא חבר. לרדת לחוף בערב היה כמו לשמוע מטווח רימונים וזיקוקי דינור.

אחרי שהסתדרנו בכמה בירות ואחרי שכולם סיימו את ארוחת החג שלהם, הגיע הזמן לחגוג את הסילבסטר באל טונקו. אין ספק שזו הייתה חוויה מיוחדת.

לקחנו איתנו את הילד – אתגר אם שכחתם לרגע , ונכנסו למסיבה היחידה שיש פה. מיטב אני וילד בן 9 יוצאים לחגוג סילבסטר !

ציידנו את הילד בבקבוק קולה ואותנו בבירה. לא עברו חמש דקות ואנחנו כבר רואים את הילד הבעייתי במרכז רחבת הריקודים, מרביץ ריקודים של ג'יגולו ומסביבו רוקדות 10 בחורות שמבסוטות מהילד שלנו. גם אנחנו מבסוטים !! ישר הרים לנו להכנה, עוד לא נכנסנו למסיבה לא ראינו מה קורה ויש כבר בחורות בחכה. 

הרגשתי כאילו אני יוצא לסיבוב בחוף גורדון עם אחד מהילדים היפים של אוריאן ונותן לו " לעשות את העבודה ".

בינתיים נהנים מהמסיבה עם הבעייתי, מרגישים כבר את הטשטוש בעיניים, הגיע השעה 12 בלילה כל אחד תופס לו נשיקה כנהוג, ממשיך ללכת עוד קצת ונותן לעוד מישהי שהוא לא מכיר נשיקה, בינתיים בחוף מתחתינו הדליקו שלל זיקוקי דינור, אתגר מסתובב כמו שועל במסיבה ואני ומיטב מחפשים אחד את השני.

בערך שעה שכל אחד מסתובב לבד לא מבין לאן הוא הולך, מדבר עם זו ואז עם זו, הולך חוזר בא הולך עד שפתאום אני רואה אותו עומד ומדבר עם איזה זוג או יותר נכון מנסה לדבר ולהיות מפוקס ולא יודע למה פשוט המשכתי ללכת  כאילו לא ראיתי אותו. האמת שאני יכול להבין למה…          הרגשתי את זה טוב טוב בבוקר למחרת .

אתה יכול ללכת לך סתם פה ברחוב או בחוף ולמצוא את עצמך מהר מאוד באיזו הרפתקאה משונה.

לפני כמה ימים גלשנו קצת בבוקר, חזרנו הביתה להכין לנו אוכל ולנוח קצת. מיטב אומר לי קזה, בוא נסתלבט עוד קצת, נעשה סיבוב קטן למטה להוריד את האוכל וב4 ככה נלך לעוד סשן קצר.

זה אחד מהפעמים שאני אומר למיטב שאסור לתכנן פה כלום כי אפשר לדעת מה ייצא מזה. בהתחלה תכננו להשאר פה בין שבוע ל10 ימים ואנחנו מוצאים את עצמנו כבר שבועיים וקצת פה ועומדים להשאר עוד שבועיים נוספים.

אז יצאנו לסיבוב קטן להוריד את האוכל וכשהגענו לקצה הרחוב צעק לנו איזה בחור מתוך הבר,  שהוא בעצם הבעלים של המקום והזמין אותנו לשבת איתו ולהינות מהמקום היפה שלו ולהתכונן לשעת השקיעה.

מהר מאוד הבנו שהבחור, אדוארד שמו, לקח איזה כדור לא נכון, מה שגרם לו להיות לכמה שעות בעולם משלו מלא בהזיות.

אדוארד קיבל את פנינו מאוד יפה, אמר לנו שהוא מאוד אוהב ישראלים והם הכי משוגעים שהוא פגש. אנחנו עוד משוגעים ??? הבנאדם עומד הכיסא וצועק אל העולם ואנחנו עוד משוגעים ?! הושיב אותנו בשולחן וי איי פי וישר הוציא לנו בירות קרות מהבר.

אנחנו בכלל ירדנו לסיבוב להוריד את האוכל ומוצאים את עצמנו יושבים ומנסים לשתות עוד בירה ועוד בירה אחרי הארוחה הענקית שאכלנו. לא נעים הבנאדם הזמין מה לא נשתה?

אחרי שישבנו, צחקנו ודברנו אדוארד לקח אותנו לפגוש את ביתה  של חברתו שהיא לא פחות משוגעת ממנו. תוך הליכה בסמטאות הקטנים של אל טונקו, הגענו לביתה. בית ענק שאבא שלה עיצב ובנה לפני 30 שנה היושב וצופה על הנהר ומול הים ושטחו עצום !! ממש וילה ענקית ומפוארת בטוב טעם. לא האמנו איפה אנחנו נמצאים ! כל הזמן אנחנו רואים את הבית הזה מהים כשאנחנו גולשים ועכשיו יוצא לנו לבקר בו. 

שכבנו על כר הדשא לצד הבריכה המפנקת שלה, התכבדנו בעוד בירות וכמובן נהנו מאדוארד השטויות, השאגות והצחוקים שהוא מריץ. כל שנייה שאנחנו שם, אנחנו צוחקים כמו שלא צחקנו בחיים ולא מבינים איך לא הבנו את המצלמה יחד איתנו לתעד את הסצינות הכי מצחיקות בעולם שקורות לנו באותו רגע !!

יצאנו מביתה ב8 בערב, שמתם לב כבר שלא יצא לנו לגלוש וללכת לפי התוכניות ואמרנו שמפה אין מה לעשות אלא להמשיך אל תוך חגיגות הלילה …

מכאן אתם מבינים שאסור ואין בכלל מה לתכנן, מה שקורה קורה ומה שלא קורה יקרה והכל טוב !!!

אנחנו בינתיים כאן לשבועיים הבאים, מתקשים מאוד לעזוב את המקום ואת הבית הזה בו אנחנו נמצאים יחד עם משפחה מדהימה מרובת ילדים בעייתים וחמודים.

אתגר והמקקים מבלים את מרבית זמנם איתנו. ככה זה שהילדים האלה  מגלים את העולם האייפון והמשחקים שבו. הם מסוגלים לבוא בכל רגע נתון לא משנה מה אנחנו עושים, עם  מי אנחנו נמצאים בחדר זה פשוט לא מעניין אותם, אם הדלת נעולה הם יכולים לדפוק עליה שעות, אם זה בבוקר הם מעירים אותנו,  נכנסים כל המקקים ומתנפלים על האייפון שלי ושל מיטב ותתפלאו גם אנחנו בזמן איכות בחדר עם בחורה . . .

בפרק הבא :  סצינת " מציצים " נוסח אל טונקו 🙂

מכאן אנחנו שולחים לכם ברכת שנה אזרחית טובה ובתקווה שננסה לזכור את כל מעללינו בלילות ולכתוב לכם ביומן . . .

עדכון אל סלבדור מיטב וקזה                     12\1\17

אז עבר כבר זמן מה מאז העדכון האחרון שלנו פה באל סלבדור. יגאל, שחר ודור חזרו בשלום הביתה חזרה לארץ (באסה להם), סיימנו אחרי צער רב את שתי העונות של עספור ועכשיו קשה יותר להעביר את הזמן המת. אין מה לעשות עספור הייתה חלק נכבד מהחוויה של אל סלבדור ומהחדר קולנוע הלוקסוס שלנו עם הרמקולים החזקים ומאוורר לכל אחד.                                                         איינשטיין חגג יומולדת והקפיץ את המועדונים בעיר וגם לקח אחריו את החצי השני של בנות ת"א שהוא עוד לא פינק, ארקין הגדול חגג יומולדת במרכז טופסי והתבאסנו שפספסנו את העוגת ביסקוויטים הידועה, מאיה סורק אישתו של הבוס חגגה גם כן היא יומולדת ולפי דיווחים יצאה לה עם אהוב ליבה ליערות הכרמל ולהינות מקצת טרנקילו מחוץ לעיר וגם להראות לאוריאן שגם בארץ הקטנה שלנו ישנם נופים ירוקים והרבה טבע שיכול להזכיר לך את קוסטה ריקה 😉  ואתה מבין מה אני אומר 🙂 אוריאן אתה בטופ – שיא כרגע. אז מזל טוב לכל החוגגים והחוגגות תעשו חיים.

אצלנו באל סלבדור די רגוע ונחמד, הגלים עדיין נמוכים ברוב הזמן, מחכים לימים הקרובים שהים יתחיל לעבוד בתדירות גבוהה ורציפה יותר.

אתגר כמובן דואג להופיע אצלנו בבית מידי יום. כל שלושה ימים בערך הוא חוזר הביתה לאמא שלו בכדי להביא לה את הכסף שהוא הצליח להרוויח מהימים שלו פה בחוף טונקו ואז למחרת הוא שוב חוזר ומתחילות הבעיות.
האמת שבזמן שהוא לא פה אנחנו די מתגעגעים אליו ולצחוקים איתו, מרגישים שמשהו חסר באווירה אבל כשהוא מגיע זה מהר מאוד משתנה. הוא יכול להטריף את מיטב ואותי בשנייה ומהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו רודפים אחרי ילד פצפון או חוזרים לשחק ולהזיע כמו ילדים בגן חובה.

אבל יש לנו את קלף המיקוח שלנו וזה האייפון !! הילדים פה מטורפים על המשחקים באייפון  כמו שכבר הזכרתי והם יעשו הכל רק שלא ניקח מהם את האייפון. אתגר כבר הוריד באייפון של מיטב חצי מהאפל סטור. אבל ברגע שאחד הילדים מעצבן אותנו אנחנו ישר אומרים לו: "נו אייפון טודו סמנה!!" שזה אומר אין אייפון כל השבוע !! וכשאנחנו אומרים את זה לאתגר מהר מאוד יורדים לו חזרה הטורים והוא נכבה.

אבל זה לא הסוף עם עניין האייפון. הילדים פה פשוט באים מתי שמתחשק להם לא משנה מה אני ומיטב עושים או לא משנה מה השעה. הם פשוט מגיעים וגילינו גם שהם ניהיו מציצנים !! לא סתם אמרתי לכם לפני כמה עדכונים שאתגר הזה זו הגרסה של אלטמן הקטן מהסרט מציצים . אני פשוט קלטתי את הדמות שלו עוד מהפעמים הראשונות שראיתי אותו, וכך מתחילה סצינת "מציצים" נוסח אל טונקו:

לפני כמה ימים יצאנו לרחובות אל טונקו לבלות קצת (לא חדש), שמנו לב גם שהעיר הייתה רעננה כזו, פתאום שוב פעם התחלפו כל התיירות בתיירות חדשות, יפות ורעננות אז יצאנו לטייל ברחוב ולשתות בירה, עברנו אצל הרבה חברים, יושבים פה שותים קצת, עוברים לשם להחליף קצת אווירה אצל חבר'ה אחרים, פה בירה שם בירה והבה נגילה.

אחרי כל הסיור הגדול במקום הקטן, אני מתעורר בבוקר בחדר הקטן עם החלון לים שישנו שם בימים הראשונים, ליד אוסטרלית יפהפייה שלא זכרתי בדיוק איך הגעתי אליה לחדר, אבל מה זה משנה לפחות הבחירה שלי הייתה טובה עם הבחורה … 

בקיצור שנינו מתעוררים בבוקר, ליום חדש ויפה, כיף להסתכל שוב מהחלון של החדר הקטן ישר אל הים וברגע שאתה מתעורר לעבור ישר לתענוג בוקר כייפי לפתוח את היום עוד יותר טוב.

רק חבל שהחלון הזה גורם גם לבעיות. לא עוברות שתי דקות ואחד הילדים (דייגו) מופיע לנו מהחלון ובשיא הנונשלנטיות  שואל אותי : איפה האייפון ?? איפה האייפון ??  הוא לא מחייך ולא מעניין אותו כלום גם שהוא הספיק לראות לרגע בחורה עירומה. רק מעניין אותו איפה האייפון .

אנחנו בינתיים מסתתרים בתוך השמיכה בעוד שדייגו עדיין שואל אותי איפה האייפון כי הוא רוצה לשחק. אני אומר לו איזה אייפון תגיד לי ? מה אייפון עכשיו בראש שלך ?? עד לפה אתה רודף אחרי בשביל כמה משחקים …  עוד הוא היה כלכך נחוש שהוא היה צריך לטפס על המעקה ולעלות על גגון קטן בשביל לדבר איתי דרך החלון.

 אז אחרי דקה שתיים בערך הוא הלך וחזר אחרי חמש דקות עם אתגר וכל המקקים וזה כבר היה סרט אחר יותר קשה. כמובן שהחלון עדיין לא נסגר כי האמת  לא חשבתי שהוא יופיע שוב אבל טעיתי. פתאום אני רואה את כל המקקים ובראשם רב מקק אתגר, עומדים מסתכלים עלינו וכמובן צוחקים להם ומתחילים ממש לנהל איתנו שיחה כאילו פגשתי אותם ברחוב והם סתם עצרו לדבר איתי… ממש מקצועיים.. אך את אתגר לא עניין שום דבר, הוא פשוט התסיס את כל המקקים להשאר ולהציץ דרך החלון.

אחריי כמה שעות מיטב ואני יושבים במרפסת, נלי נכנסת ואומרת לנו תקשיבו טוב טוב אני עושה חרם על כל המקקים!! אל תתנו להם את האייפון יותר. מסתבר שנלי והחבר המקומי שלה קרלוס שגר בדיוק מעלינו, שמעו את הילדים מדברים, בראשם רב מציצן אתגר, על זה שהם הציצו גם להם יום לפנינו בבית של קרלוס.

יותר מאוחר אחרי הארוחת ערב, ישבנו מיטב, אני, האוסטרלית השכנה ועוד קנדי שהיה חדר לידנו במרפסת, יושבים שותים ומעבירים צחוקים עם אתגר הבעייתי וצוחקים על זה שהוא עבר להצצות תוך כדי זה שהוא בכלל לא רגוע והוא על מצב קפיץ כבר כל היום. אפילו האוסטרלית שהיא רק יומיים פה כבר התייאשה מהילד, ההצצות שלו וההצקות שלו  אבל רק אנחנו יכולים להרגיע אותו …

פתאום אתגר אומר לקנדי בספרדית בלי שום קשר שהוא ראה בחורה איתו בחדר לפני יומיים בלילה. הוא גם אמר את זה בצורה ממש מצחיקה בספרדית עילגת בכדי שהוא יבין: "טו בוונה צ'יקה" (לך בחורה טובה … ) . כולנו התחלנו לצחוק, לא מבינים מה זו הייתה היציאה הזו? הקנדי בכלל לא מבין מה קורה עם הילד הזה כי הוא בקושי מכיר אותו ולא מבין איך זה שילד בן 9 מציץ לו בלילות, מה הוא עושה ער בשעות כאלו ? ומה הוא עושה פה בכלל ? אתגר המשיך בפירוט אשר ראו עיניו וגם שאל אותו מתי הבחורה הבאה שתגיע ?? אולי אתגר רוצה שנעשה לו גם חור הצצה בדלת בדיוק בגובה שלו ?? 

עד שלבסוף אתגר הבין את חומרת המעשים שנעשו בבקרים ובלילות האחרונים, עצר את כל הבלגן והדיבורים ואמר : " אני עם הצצות גמרתי "  !

הימים באל סלבדור חולפים מהר ומסתבר שאנחנו פה כבר חודש ושבוע כמעט. ככה זה, הבנאדם מתכנן תוכניות ואלוהים מצחקק צחוקיות … 

כל יום אנחנו דוחים את קניית כרטיס האוטובוס לניקרגוואה ומושכים פה עוד יום ועוד יום, מתקשים לעזוב את המקום הכל כך כייפי הזה.  אך הדרך שלנו תתחיל מחדש בעוד כמה ימים אל מקום חדש        והרפתקאות חדשות.  אבל בינתיים נמשיך להינות בימים האחרונים מהתענוגות פה, מכל האנשים הטובים והחמודים שגרים פה שיצא לנו להתחבר אליהם, החבורה הקטנה שהתווצרה לנו פה וגם לא נשכח את אתגר והמקקים המציצנים שלמרות הבעיות שהם עושים אנחנו נהנים איתם.   

בינתיים אמרנו לעצמנו שביום ראשון או שני נתחיל את דרכנו החדשה לכיוון ניקרגוואה …

נראה מה ייצא מזה..  האם באמת נצליח בשבוע הבא לעזוב את אל סלבדור היפה או שנמרח אותה פה בעוד כמה ימים 🙂

אדיאוס אמיגוס עד העדכון הבא  מקזה ומיטב – אל סלבדור

סוף של התחלה חדשה – עדכון אחרון מאל סלבדור   12\1\25

אחרי דחיות לא מעטות הגיע היום שאנחנו עוזבים את אל סלבדור – אל טונקו.

אז ככה חלפו להם 6 שבועות בעיירה הקטנה והנעימה אחרי דחיות לא מעטות ואחרי מחשבות אם להשאר יותר זמן או פחות זמן. אבל מה שבטוח שהלכנו עם ההרגשות והתחושות הנכונות שלנו לגבי המקום ואספנו איתנו שלל חוויות מטורפות, אנשים מיוחדים, גלים טובים מרבית מהזמן ואפילו גידלנו איתנו ילד שהייתי אומר שזכינו להיות בחברתו ולהיפך.

אחד הדברים הכייפים בטיול לפי דעתי זה ברגע שאתה מגיע למקום שאתה אוהב ומתחבר, להשאר תקופה לא קצרה ולחיות את המקום. ושאני אומר לחיות את המקום אני לא מתכוון ללכת עם גיגית על הראש על קו החוף ולמכור איזה מאכל מקומי, אלא, לחיות בתוך התרבות של המקום, להתערבב עם מקומיים וככה להרגיש את חווית בצורה המושלמת ביותר, כמו כן החוכמה היא גם לא לעבור בין מדינות ולסמן עליהן "וי"  או לקבל עוד חותמת בדרכון ולהגיד הייתי פה והייתי שם.

הצורה והדרך בה חיינו באל טונקו הייתה מיוחדת מאוד. גרנו במבנה משותף יחד עם משפחה מדהימה שבעצם המשפחה הזו מחזיקה ב80 % מהנכסים באל טונקו כך שהרגשנו הכי בעניינים והכי מוגנים אפשר להגיד. לא הייתי אומר שחסר להם כסף, אבל בהחלט זה לא הנושא המרכזי בחייהם. הם חיים להם בחדר קטן 4 נפשות, משכירים את מספר חדריהם במחיר הזול ביותר שאפשר והכי חשוב נתנו לנו להרגיש חלק ממשפחתם וחלק מהמקום.

בכלל לא קל לעזוב מקום אחרי שאתה נקשר לכל כך הרבה אנשים. המקומיים ראו בנו כמקומיים והתיירים שהלכו או באו חשבו שאנחנו גרים במקום.

אבל למען האמת אנחנו בהחלט מרגישים ששווענו מהמקום והגיע הזמן להמשיך אל היעד הבא.

בהחלט נתגעגע לתקופה המיוחדת הזו באל טונקו, לכל המקומיים המשוגעים שהכרנו, לישיבות במרפסת הצופה אל הרחוב עם בירות ומוסיקה טובה שכל הרחוב שומע ונהנה יחד איתנו, לצעוק למלצר מהדוכן של ההמבורגר :  "דוס המבורגסס קון פאפס אי קולה "  (שני המבורגרים עם צ'יפס וקולה) ואחרי 10 דקות לקבל את המנה עד השולחן, ללילות המשוגעים, לבקרים הקשים, למקומיות היפות שאפשר למצוא פה ושם, למוסיקה הטובה הנשמעת בברים שתמיד מתלבשת לך בטוב, לסתלבט וכמובן לאתגר הקטן החרמן הקטן.

כשאמרנו לכולם שאנחנו עוזבים אף אחד לא האמין. חשבו שנשאר לנצח. אף אחד לא האמין ששני הישראלים המשוגעים כפי שכינו אותנו יעזבו. אך למרות הצער לעזוב את המקום, אין מה לעשות חייבים להתקדם הלאה. קנינו כרטיס לאוטובוס לניקרגוואה ליום רביעי ב6 בבוקר ובשרנו לכל החברים שהפעם אנחנו באמת עוזבים. הפעם אין דחיות ואין עיקובים ממשיכים קדימה.

החלטנו לעזוב יום קודם לכן בצהריים ולעשות יום כיף וקצת סיבובים בעיר בירה – סאן סלבדור.

מיטב הכיר בחורה מקומית מהעיר באחד מהערבים שהיא הכירה לי את אחותה והן הקפיצו אותנו מאל טונקו לעיר. תוך כדי שאנחנו מתארגנים לתזוזה הגיעו כל החברים והילדים הקטנים לומר שלום ותוך כמה דקות מצאנו את עצמנו מובילים שיירה שלמה של אנשים לכיוון האוטו. חיבוקים ונשיקות לכולם, חלקנו קצת מדבקות של טופסי וגם קבלנו בתמורה מספר מזכרות מהחברים.

כמובן שאתגר ליווה אותנו עד ליציאה מאל טונקו. אתגר היה עצוב וגם אנחנו. לא היה קל להגיד שלום בפעם האחרונה לילד החמוד הזה. באמת נתגעגע אליו ונרגיש בחסרונו. אתגר אוהבים אותך !

המלון הכי זול וקרוב לתחנת האוטובוס שמצאנו עלה 60 דולר ללילה. יאללה נו מה לא נפנק את עצמנו אחרי 4 חודשים באיזה חדר מפנק ? נפנק ! לקחנו!

הורדנו את הציוד בחדר והחברה לקחה אותנו לקניון לשנות קצת אווירה ולהמשיך את היום בעוד קצת בזבוזים. עוברים בין חנויות גלישה ומחפשים איפה לבזבז קצת. היה נחמד לראות פתאום עולם אחר, צוויליזציה,אנשים לבושים יפה, לנעול נעליים, ללבוש חולצה וללכת בקניון. האמת שסיבוב של שעה וחצי הספיק לנו במיוחד אחרי הכניסה לחנות של קוויקסילבר שעשתה לי חור בכיס של מאה דולר.  למה לא ? אמרנו יום פינוק מה לא ככה?

מאוחר יותר הבנות באו לאסוף אותנו עם האוטו ונסענו לאחד מהרי הגעש באיזור. פסגת ההר היא 1800 מטר מעל פני הים, הגענו לפסגה, הסתכלנו על הנוף המדהים הצופה אל כל העיר, שתינו קפה אכלנו עוגת גבינה מהביוקר קשקשנו קצת עם הבנות והן החזירו אותנו חזרה למלון. במלון נהנו בפעם הראשונה בטיול ממקלחת חמה. וואלה זה היה חוויה. סוף סוף מקלחת חמה עם זרם חזק של מים ! תענוגות.

קבענו עם הבנות שיקחו אותנו לאיזו מסעדה. בד"כ אנחנו מבשלים ולפעמים נהגנו להתפנק גם באוכל בחוץ שבערך ארוחה עולה בין 2 ל- 4 דולר. אמרנו להן שבא לנו לאכול סטייק טוב אבל כנראה הן שכחו שאנחנו לא במצב כספי של מסעדות יוקרה וכאלה. הלו בנות אנחנו צריכים לחסוך יש לנו לפחות עוד 4 חודשים !! אבל מה נעשה זה יום פינוק מה לא נתפנק ?? נתפנק !

התלבשנו חגיגי, הרגשתי כמו בנאדם חדש. אחרי מקלחת חמה, כמה שפריצים של בושם וכמובן אחרי הבגדים החדשים מהקניון.  הרגשה פרש.

הגענו למסעדת עד העצם נוסח סאן סלבדור, מרגישים שהולכים לבזבז עוד קצת והפעם על בשר איכותי כמו שאנחנו אוהבים, שתי בחורות מקומיות יפהפיות !! חשוב לציין אחיות !! הולכות לצידנו בקיצור תפסנו אמריקה.

אמריקה מה אמריקה, ברגע שפתחנו את התפריט ישר הסתכלנו על המחירים וקבלנו חום . מה זה חום, הסתכלנו אחד על השני והתחלנו להזיע, מה זה להזיע, נמסנו. אמרנו טוב נו,  יום פינוק לא ?  יום אחד של בזבוזים זה מותר ומפה אין דרך חזרה,  אז יאללה פנק אותה.

תוך 10 דקות זמן מקומי התיישב לנו בצלחת סטייק 300 גרם מדיום וול עם כל הקשקושים מסביב, סלטים מלטים, בירות, נאצ'וס, גוואקמולי,  לחמים מיוחדים כאלה … בקיצור כל המי ומי וכל הטעמים נמצאים לנו על השולחן . אלק גן עדן אבל עם חור עמוק בכיס.

אחרי המסעדה המשכנו ארבעתנו לאיזה בר באיזור לקנח בכמה דרינקים של רום וקולה כמו שאנחנו אוהבים וחזרנו חזרה למלון שוועים, שתויים, מרוששים אבל מבסוטים 🙂 מתכוננים לשינוי נוסף בטיול, אווירה חדשה, מקום חדש. בזמן הקרוב התזוזה שלנו תיהיה יותר מהירה.

צמד החמד מיטב וקזה עכשיו בדרכו לניקרגוואה, האמת שאנחנו כבר פה אבל העדכון יצא באיחור קצת, אז עוד מעט תקבלו תמונת מצב על העניינים פה. אבל מה שאני יכול להגיד לכם בינתיים על ניקרגוואה זה שלא ניהיה יותר מעשרה ימים מכיוון שאח"כ אנחנו ממשיכים לקוסטה ריקה לפגוש את המשפחות שלנו ולעשות איתם שבועיים של גוד טיים.

אז חכו בסבלנות לפרק הבא ביומן כי מתחיל להיות מעניין גם פה 🙂

יאללה מוצ'אצ'וס תעשו חיים גם בשבילנו 😉

עדכון ניקרגוואה                                           12\2\5

אחרי חודש וחצי באל סלבדור התחלנו לנוע דרומה לכיוון ניקרגוואה. ראינו בתחזית הגלים שלא הולך להיות גלים במשך שבוע לפחות, לא רק בניקרגוואה אלא מחלק מסוים בקוסטה ריקה ועד מקסיקו,  אך ידענו כי זמננו קצר בניקרגוואה מכיוון שעשרה ימים לאחר מכן אנחנו פוגשים בקוסטה את אוריאן ורוי וינטרופ ולאחר כמה ימים נפגוש גם את המשפחות שלנו גם כן שבאים להינות, לחגוג וכמובן לגלוש בסנטה תרזה שבקוסטה ריקה. ולכן עומד להיות מאוד מאוד מעניין …

אחרי 12 שעות נסיעה מאל סלבדור הגענו למנגוואה. מנגוואה היא עיר קטנה ולא  ידידותית במיוחד. עיר שנראית כמו "עיר רפאים" במיוחד שאתה מגיע בלילה. המון פשע יש בעיר והבנו גם שלא רצוי ללכת הרבה ברגל, אלא להתנייד במונית בלבד. כל החנויות והבתים מסורגים סביב על מנת למנוע פריצות וגניבות.

מצאנו מקום לישון נחמד להעביר את הלילה, האמת לא כלכך נחמד, יותר מסריח ומג'וייף אפשר לומר, אבל לא נורא זה גם ככה ללילה אחד. למחרת בבוקר תפסנו את "הצ'יקן בס" שזה אוטובוס מקומי עתיק במיוחד,זול מאוד ודחוס בעשרות מקומיים שיושבים ועומדים אחד על השני ונסענו לכיוון ריבס.

מריבס לקחנו מונית לעיירה קטנה הנקראת "סאן חואן דל סור". מכיוון שלא היה אמור להכנס סוול בימים הקרובים, נסענו למקום הזה שהוא יותר תיירותי,ישנם חיי לילה, חגיגות, בחורות בקיצור כל העניינים. אך במידה והיה נכנס סוול, אז התכנון היה להגיע לחוף מסוים ולהתיישב בו את העשרה ימים שיש לנו  ולגלוש כל היום. אך למרבה הצער, בניקרגוואה לא קיבלנו את מבוקשנו והגלים אכזבו, למעט היומיים האחרונים.

אין ספק שהגענו למקום שונה. קודם כל הדבר שהכי התעצבנו מממנו זה ההגעה לחוף הים. עד כה היינו רגילים (גם בארץ) שחוף הים נמצא מתחת לאף ואתה יכול ללכת ולבוא מתי שבא לך. אדון לעצמך. אך ספציפי בעיירה זו, זה לא כך. שני החופים הקרובים לעיירה הנקראים – מדרס והרמוסה נמצאים כ- 20 דקות נסיעה בג'יפ הלוקח קבוצות קטנות מההוסטלים בעיר והתענוג עולה 5 דולר.

האמת ששני החופים האלו מדהימים !! ואם היה גלים כל יום אז לא באמת היה משנה לנו יותר מידי. אל שני החופים האלה מגיעים כולם כולל כולם. רובם מטיילים המתחילים לגלוש או סתם באים להסתלבט על החוף הבתולי מהבוקר ועד הערב. ואנחנו, מכיוון שאין גלים, מגיעים גם להסתלבט.

כלל חשוב מאוד שעל כל אחד לדעת: שאין גלים – עושים סקי,  ושגם אין סקי –  מסתלבטים.

אז הגענו מידי יום לחוף מדרס, פתחנו עמדה על החוף היפהפה כמו שרק אנחנו יודעים, שמשייה, סדין, מוסיקה, נשנושים ומה שנקרא  עברנו למצב טרנקילו. עכשיו מה שנותר לעשות זה להכיר את כל הבנות היפות שמשתזפות פה בחוף ולהכין את הקרקע לשעות מאוחרות יותר בברים ובמסיבות בעיר.

רק לא הבנו דבר אחד עם הבחורות פה ?! יש פה כלכך הרבה בנות יפות וחתיכות מכל העולם, מכל הסוגים והמינים, אבל כשהן מגיעות לחוף הים זה סיפור אחר לגמרי.

לא ראיתי בחורה אחת שלבשה בגד ים כמו שצריך. כאילו כולן לובשות וילון ישן ומצ'וקמק וזורקות על עצמן בתור תחתון. ואז הן יוצאות מהמים וזה נראה כאילו הן שלשלו כל הדרך החוצה. מה זה?? זה נראה שכל בחורה פה לפני הנסיעה שלה לחו"ל עברה בבית של סבתא שלה ובקשה ממנה את התחתון הכי מכוער שלה שהיא נהגה ללבוש בילדותה אי שם בשנות ה- 50 . אני חייב לציין שהעניין הזה העסיק אותנו רבות בימים שבילינו בים. אי אפשר להבין את הבחורות האלה…  את חתיכה, את יפה עם ישבן עגלגל וחמוד מגיעה לתפוס קצת צבע תחת השמש הקופחת של מרכז אמריקה, אחרי שכל החיים שלך בילית עם משפחתך מסביב לאחו באחת מארצות סקנדינביה שהגעת.  מה הבעיה להכנס לחנות של בילבונג ולקנות איזה תחתון צמוד ויפה שמתלבש לך יפה על הישבן כמו שאנחנו אוהבים ככה בגזרה הקומפקטית.
בכל אופן הרי הבנות האלו לא יקראו את היומן שלנו כי עברית שפה קשה וכנראה שהבעיה הזו לא תפתר, אז מה שנותר לי להגיד בנושא לבנות ארצנו שלא תחשבו לעבור במקרה אצל הסבתא לפני שאתן טסות לחו"ל 🙂
אבל למזלנו אתן בהחלט יודעות איזה בגד ים ללבוש ולתפוס לנו את העיניים 🙂
נורא התבאסנו שלא תפסנו גלים כמו שצריך בניקרגוואה.

אפשר היה לראות לפי מבנה החופים שכאשר ויש גלים, אלו בטח גלים מעולים. מה עוד שרוב הזמן נושבת בניקרגוואה רוח "אופ שור", שזו הרוח הטובה ביותר לגלים בחופי האוקיינוס כל עוד היא לא חזקה מידי. ה"אופ שור " נושבת לכיוון הפנים של הגל ובכך היא משאירה את הגל "עומד" וכך גם הגל צינורי יותר.  המים פה קרים ממש, בערך 22 מעלות מה שמאוד מקשה על הגלישה ללא ציוד נלווה. למרבה מזלנו, הצטיידנו ממש במקרה באל סלבדור בוסט טוב שמצאנו בזול, מה שעזר לנו רק טיפה להתמודד עם הקור במים והרוח הנושבת.

סוף סוף צפי לגלים. אחרי שבוע של סטלבט והרבה אלכוהול ראינו שביום שישי האחרון עומד להכנס סוול. החלטנו להשכיר אוטו ולבדוק את החופים על רצועה צפונה מאיתנו. מאוד נח לטייל בניקרגוואה עם רכב ואנחנו ממליצים על כך.  היה לנו רק יומיים של גלישה לתפוס כי ביום ראשון בצהריים קנינו כרטיס לקוסטה.

יצאנו ביום שישי בבוקר, מצויידים בטויוטה ספורט לוקסורי, גלשנים, אוכל, מפה של האיזור ומחכים כבר לטרוף את הים אחרי כמעט שבועיים ללא גלישה. תחילה נסענו לחוף קולורדו. בחוף זה מספר וילות פרטיות ממש על קו החוף. זו רצועה של 2 ק"מ, חול לבן, ג'ונגל ומצוקים. הכניסה לחוף עם רכב אסורה אלא אם כן השכרת לך איזה וילה בכפר. את זה הבנו כשניסינו להכנס עם הרכב מהכניסה הראשית. אמרנו להם שאנחנו מעוניינים לשכור וילה, אמרנו שננסה להתפלח לים, אך הם הכניסו אותנו בליווי אחד מהשומרים לכל מקום שהלכנו. טוב, מסתבר שזה לא עבד לנו.  כן בטח, רק אנחנו באים לשכור וילה לשנינו ב200 דולר ללילה. אך ידענו שחייבת להיות איזו פירצה  ולהכנס בלי הרכב עד החוף, אך אמרנו ששנבדוק עוד חוף לפני כן שנמצא לא רחוק ושמו : פופויו.

נסענו צפונה עדיין בכביש העפר עם הטויוטה המפנקת שלנו, קורעים את השטח ובעיקר את הצמיגים, לא נורא יש לנו ביטוח מקיף אפשר לעשות הרבה ניסויים על האוטו.

הגענו לכביש הגישה לחוף פופויו ובדרך ראינו בחור שמאחור היה נראה לנו מוכר, הולך לכיוון החוף עם קייס של הגלשן מולבש עליו, תיק גב קטן עם היד מושטת לכיוון הכביש והאגודל למעלה מחכה שאיזה רכב יאסוף אותו לחוף וימנע ממנו את ההליכה המתישה.

אבל כמו שאנחנו יודעים העולם קטן, וזיהינו שזה חבר אוסטרלי טוב מאוד שלנו שקראנו לו "אוזי" שהכרנו באל סלבדור שבילה איתנו ימים ולילות רבים בכל התקופה שם. הייתם חייבים לראות את הפנים שלו עד כמה הוא היה שמח לראות אותנו !! ממש התגעגענו אליו. עוד שאנחנו אלה שעוצרים לו לטרמפ באמצע הדרך. שמחנו גם אנחנו לראות אותו מאוד ומאותו רגע הוא המשיך איתנו בכל היומיים שנותרו לנו.

נסענו לכיוון פופויו והגל עדיין היה נמוך. החלטנו לחזור חזרה אחורה לכיוון כפר קרוב לקולורדו, להשאיר שם את הרכב ומשם ללכת לכיוון החוף. הגענו ל- gigante שנמצאת שני ק"מ דרומית לקולורדו ומשם באמת נאלצנו ללכת ברגל עם מים, תיק עם קצת אוכל שיהיה בין הסשנים, מצלמות ובדרך לחצות שני מפרצים, כמה חופים וההופ פלשנו לטריטוריה הנקראת חוף קולורדו של ה 200 דולר ללילה מבלי לשלם להם סנט אחד . לללללליגה !!

החוף הזה דווקא קיבל גל טוב יותר וגבוה יותר, אך הוא מאוד מאוד מהיר ולא תמיד מספיקים לצאת מהצינור או אפילו לסיים את הגל. אחרי כמה שעות גלישה בקולורדו המשכנו בהליכה על החוף אל עבר הפויינט השני שנקרא penga drops . גם ביצ' ברייק טוב קצת שונה מקולורדו במבנה הגל.

חזרנו חזרה לחדר, לסתלבט ולרוגע אחרי יום הגלישה במים הקפואים. התפנקנו בדג על הגריל לארוחת הערב, סרט גלישה טוב לסיום היום שיכין לנו כבר את האדרנלין למחר, כיבוי אורות ב 21:00 וכבר מוכנים להשקמה למחרת ב6 בבוקר, גלישה של 3 שעות אחרונות בניקרגוואה ומהצהריים להתחיל את דרכנו החדשה לקוסטה ריקקקקה !!!

העדכון הבא יהיה מקוסטה ריקה ביחד עם הפרטנרים החדשים אוריאן הבוס  ורוי וינטרוב החולה הגדול

adiosssss   ונתראה בעונת הרחצה 🙂

Hola costa rica !!!

אחרי גיחה קצרה בניקרגוואה ומעט גלים מהצפוי, פנינו מועדות לכיוון קוסטה ריקה לחלק חדש בטיול ושונה מעט עד כה.

חצינו את הגבול בין ניקרגוואה לקוסטה באוטובוס והגענו לעיר הסמוכה לגבול הנקראת ליבריה. העברנו שם את הלילה על מנת לצבור כוחות מחודשים ולהמשיך את הדרך הלא פשוטה לסנטה תרזה. מליבריה המשכנו בנסיעה ארוכה ומתישה לפונטה רנס, אשר משם לקחנו את המעבורת לעיירה הנמצאת שעה וחצי נסיעה לסנטה. בירידה מהמעבורת נפגשנו בשני גולשים שגם היו בדרכם לסנטה ועוד שתי בנות שעדיין לא החליטו אם הן נוסעות לסנטה או לעיירה אחרת ליד. את הנסיעה האחרונה העדפנו לעשות במונית עם כמה שיותר אנשים כדי שיהיה לנו הכי זול. לא לקח יותר משנייה לשכנע את הבנות להצטרף איתנו לג'יפ שייקח אותנו ישר לסנטה וכך גם נגיע לפני החשיכה למצוא לנו מקום לינה ללילה.

שמנו את הציוד בחנות גלישה של עמית, חבר שלנו מהארץ שחי בסנטה בכמה שנים האחרונות. באותו רגע עמית לא נכח בחנות אז יצאנו לסיבוב ברחוב הראשי ולמצוא לנו זולה ללילה. מכל הסיבוב אחר מקום פשוט וקטן לישון בו קיבלנו בעיקר סחרחורת ואני לא מתכוון לסחרחורת מהחום ומהדרך המתישה שעברנו, אלא מכל המחירים ששמענו במהלך החיפוש, מספרים שעדיין לא שמענו עליהם. אין ספק שקוסטה ריקה מאוד יקרה ולא קל במיוחד עכשיו בשיא העונה למצוא מקום זול.

עם רדת החשיכה חזרנו לחנות של עמית שעכשיו גם פגשנו אותו, עייפים ומותשים מהסיבובים בחום הרב של קוסטה ועדיין ללא מקום שינה. שמחנו לראות אותו ושמחנו לשמוע את הבשורות ממנו שאוריאן ורוי כבר הגיעו לפני מספר שעות והם אמורים לצאת כל רגע מהמים. עמית הוביל אותנו אל חדרם שנמצא ממש בקרבת החנות שלו וחיכינו מבסוטים רגל על רגל במרפסת עד שיופיעו.

הצמד הגיעו. המפגש היה משמח. שמחנו לראות את רוי והבוס בעוד טיול גלישה והפעם בצורה שונה. צוות טופסי שינה רוטציה שנית ומוכן להמשיך בחיפוש אחר הגלים המושלמים במרכז אמריקה ועכשיו בקוסטה ריקה עוד עם ג'יפ צמוד שהצמד שכר. העברנו את שני הלילות יחד איתם בחדר המפנק שהיה ליומיים בלבד ועקבנו אחר הסוול הבא שעמד להיכנס בדיוק כשאנחנו צריכים לעזוב את החדר. יש צוות חדש, אווירה של קיץ אינסופי, ג'יפ להגיע לכל מקום אשר נרצה ואת זה אנחנו רוצים להספיק לפני שהמשפחות מגיעות בשבוע הבא.

קבלנו הוראות מפורשות מהבוס לימים הקרובים להכנס לפוקוס מלא של גלישה ופוקוס מלא אומר שבחורות זה כמו נרות חנוכה –  לא לגעת, אלא לראותן בלבד ובמקרים מיוחדים גם אסור להסתכל, יחד עם זאת אוריאן ורוי שהם מהצמחוניים החזקים  הכניסו לנו משטר ארוחות בריאות בלבד, הארוחות כללו דברים שלא ראינו זמן רב מיטב ואני, תפוחים, יוגורטים בטעמים, פפיה, אננס, ברוקולי ועוד כל מיני כאלה בקיצור ניהיה לנו בבטן סמטוחה שלמה שהיינו צריכים להתרגל אליה, מה עוד שמיטב ואני חובבי בשר גדולים ובוא נגיד שהרבה פרות יושבות אצלנו בבטן מתחילת הטיול.

היעד היה פבונס. חוף פבונס נמצא בקצה הדרומי ביותר בקוסטה הנושק לגבול פנמה. פבונס הינו יעד מוכר לגולשים בארץ ובחו"ל. בחוף זה ניתן למצוא את הגל שמאלה השני הארוך ביותר בעולם הנמשך כ1 ק"מ.

למחרת אחרי הסשן בוקר הקצר בסנטה, העמסנו לג'יפ את הגלשנים, ציוד הבישול שהולך איתנו לכל מקום הכולל בין היתר את הפלטה החשמלית העובדת בקצב כה איטי, שבכדי להרתיח מים לקפה לבוקר צריך להתחיל לחמם מהלילה שלפני, ויצאנו מסנטה תרזה שבמרכז קוסטה אל החלק הדרומי ביותר. תכננו לעשות את הנסיעה במשך יומיים ובאמצע לבדוק עוד כמה חופים ומקומות יפים.

עם תחילת הנסיעה ובכלל בהגעה לקוסטה ריקה, ניתן להבחין שזו ארץ מדהימה, וכשמה כן היא – "החוף העשיר" של מרכז אמריקה והפנינה הייחודית של איזור המרכז עם נופים עוצרי נשימה.
קוסטה ריקה הינה המובילה העולמית של התיירות הירוקה והאקולוגית, כאשר כשליש משטחה של המדינה הוקדש לשמורות טבע מוגנות ומרהיבות שניתן לטייל בהן בגובה הגזעים או על גבי גשרים. כמו כן קוסטה ריקה עשירה ביערות גשם רבים ובמגוון עצום של צמחים ובעלי חיים מרהיבים ומיוחדים במינם. חופים זהובים ומים צלולים, המושכים אליהם אותנו הגולשים והמון מטיילים מרחבי העולם. הרי געש פעילים שלמרגלותיהם מפלים ומעיינות חמים. זוהי קוסטה ריקה על קצה המזלג.

ועכשיו בחזרה לנסיעה הארוכה. מצאנו תחנה טובה ברדיו שנגנה כל הדרך את כל הבסטים של שנות ה-80. שמחים ומאושרים ומתים כבר לגלוש. אוריאן הצב, רוי ויינטרוב חולה בהכחשה, מיטבי טוסיק ננו ואנוכי סניור קזה.

עברנו שוב את המעבורת יחד עם האוטו וחצינו את המפרץ הגדול והתחלנו בנסיעה לכיוון חוף הרמוסה, הנמצא בעיר חאקו. הגענו לרצועת חוף יפה וארוכה מאוד עם שבירת חוף חזקה, אך גלים טובים לא מצאנו ונאלצנו להמשיך דרומה כי גם ככה אין לנו לחץ, מכיוון שהגלים ייכנסו רק למחרת. הפעם הגענו לחוף אחד מהיפים והמרהיבים בקוסטה ריקה ללא גלישה, בעיירה הנקראת "מנואל אנטוניו".  הגענו להתרשם מהחוף בעל הצבעים העשירים והנופים הירוקים. היינו בשעה הכי יפה של היום, שעת השקיעה. נכנסנו קצת למים הצלולים של החוף, טיילנו על רצועת החוף המדהימה ושטפנו את עינינו בתיירות המשתזפות על החוף. וינטרוב ואני התחלנו להתפזר קצת ולחפש עניין על החוף, מה שנקרא יציאה חדה ומהירה מפוקוס.

היה כבר מאוחר, והחלטנו להשאר את הלילה באחד מההוסטלים במקום, מה גם שראינו שזה מקום טוב שאפשר לצאת מפוקוס.

רוב ההוסטלים היו מלאים בגלל כמות התיירים שנכחו, ולבסוף מצאנו לנו מקום נחמד לישון אך ללא מטבח, אז יצאנו לאכול את ארוחת הערב בהוסטל מגניב שכל המטיילים מגיעים לשם עם בר נחמד תחתיו שמאפשר לנו יותר אינטרקציה עם הבנות מהחוף ולהרגיש יותר את היציאה מפוקוס ללילה אחד.

למחרת מוקדם בבוקר, המשכנו את הדרך לפבונס. בדרך עצרנו בחוף דומיניקל, שהיה שם גל שלא גירה אותנו במיוחד בכדי שנוותר על כמה שעות גלישה בפבונס. נכנסנו לאוטו והמשכנו את ה4 שעות הנותרות עד לפבונס. סוף סוף מתקרבים לחוף המדהים ששמענו עליו רבות. את ה40 ק"מ האחרונים בדרך לחוף עוברים בדרך אפר מפותלת בתוך ג'ונגל שנראה שהוא לא יכול להגמר לעולם, צבעים וגוונים של ירוק שעדיין לא ראינו, המון טרופי ואין סוף נופים מרהיבים שראינו לכל אורך הנסיעה. נראה שהולכים להגיע לגן עדן.

סוף קוסטה פונים שמאלה ומגיעים לפבונס. כולם בהתרגשות אדירה מתים כבר לגלוש על אחד מהגלים הארוכים והיפים בעולם, במיוחד אוריאן שחזר לעיירה אחרי כמעט 20 שנה שעוד לא היה כלום במקום. הגענו בשעות הצהריים המאוחרות מה שלא אפשר לנו לגלוש כל כך בגלל הרוח החזקה.  בכדי לתפוס גלישה טובה, צריך להכנס למים מוקדם בבוקר ולגלוש עד השעה 11 בערך עד שהרוח נכנסת ומשטחת את הים. הלכנו לדייגים היושבים על החוף עם כל הסירות שלהם, קנינו מהם 4 דגים, הוצאנו מהאוטו את הגזייה, מחבת וכל התבלינים ונהנו מארוחת צהריים מעודנת עם הדייגים על החוף.

התעוררנו למחרת ב5 בבוקר עוד לפני שהציפורים והתוכים על העצים התעוררו לקפה וסלט פירות עם יוגורט שנכנס לנוהל מידי בוקר, וב6 בבוקר כבר היינו במים הצלולים של פבונס גולשים בגל שמאלה גבוה ומהיר עם כמה שבירות שמאפשרות לגולשים להתפזר לכל אורכו של החוף. התפרקנו כולנו על הגלים בסשן חזק מאוד של כולם, סשן של 4 שעות ואח"כ יצאנו לחצי שעה הפסקה להכניס משהו קטן לבטן ולהמשיך לעוד שעתיים של גלישה. יצאנו לאכול את ארוחת הצהריים שהתחלנו לחמם אותה על הפלטה האיטית מליל אמש בכדי שתיהיה לנו ארוחה מוכנה כבר לאחר הגלישה. נחים ומסתלבטים ומחכים לשעה שתפסק הרוח ונוכל לחזור שוב למים.

21:00 בערב וארבעת התינוקות עייפים ומרוסקים אחרי הרבה שעות במים כבר מכוסים ועטופים כל אחד על מיטתו בחדרנו הממוזג ומוכנים לשינה מתוקה ולהשקמה המוקדמת שלמחרת.

05:00 בבוקר. השקמה. סלט בריאות. יוגורט. קפה שחור. חירבון בוקר והיידה למים.

אין כמו הבקרים בים . פשוט תענוג להתעורר מוקדם, לנשום אוויר טהור של ים וחופש, ללכת הליכה קצרה לים והדבר הראשון שאתה רואה זה שלמות של גלים בלתי נתנת להבנה.

עוד בוקר מושלם של גלים מושלמים, ארוכים וגבוהים. תענוג פשוט תענוג.

רק לשבת במים ולהסתכל על המראות המדהימים שרואים מתוך המים לכיוון החוף, ממלא את כל הגוף בהרגשה הכי טובה שיש והמספקת ביותר במיוחד שזה משולב עם הגלים המדהימים שאנחנו גולשים עליהם. מקום כזה באמת מעניק המון עוצמות ואושר עילאי לגוף ולנפש.

את שעות הצהריים החלטנו להעביר בטיול קטן עם הג'יפ בשבילים ובמדרונים שבקרבת פבונס.  נסענו בשבילים דרומית לעיירה  במטרה לחקור את האיזור מקרוב וגילינו שישנם בהמשך עוד כמה זולות מעניינות ופוינט נוסף לגלוש בו. טיפסנו עם הג'יפ במעלה ההרים, עולים יורדים תוך כדי נסיעה בג'ונגל מדהים למראה של אין ספור עצים, צמחים מיוחדים ושלל סוגי ציפורים ותוכים מזמרים. נשארנו לראות את השקיעה היפה בפסגת ההר וחזרנו חזרה לארוחת ערב שכבר מתבשלת במשך כמה ימים על הפלטה האיטית. קראנו לארוחות ערב – "סיר ההפתעות". וזאת משום שהסיר לא ירד לרגע מהפלטה החשמלית ובסיר היו תערובות מיוחדות. היינו זורקים לתוכו כל מה שהיה לנו והיה נוצר לנו מרק מגוון מאוד עם כל סוגי הירקות, אורז, עדשים וכל מיני כאלה. כל פעם כשהבחנו שהתכולה שבסיר הולכת ואוזלת, היינו זורקים לתוכו עוד ועוד מההמצאות שלנו.

למחרת בבוקר שלמנו לקבוצת דייגים שישיטו אותנו בסירתם אל הצד השני של המפרץ במרחק של 20 ק"מ, למקום שנקרא "מטפלו".

במטפלו ישנם 4 פיקים לצד ימין. הלכנו לטוב מביניהם בהמלצת הדייג ונשארנו שם לסשן ארוך מאוד, אוריאן ואני נהנו מגלישת פרונט סייד מפנקת.

מטפלו מקום מדהים גם כן. מעט מאוד אנשים מתגוררים ומעט מאוד בתים למגורים כך שהרבה גולשים לא מצאנו ואפשר לגלוש שם בשקט.

אז ככה פחות או יותר העברנו כמה ימים במקום המדהים הזה, נהנו מגלישה מפנקת ושעות גלישה מרובות וטובות, אך להמשך דרכנו תוכניות מעטות מה שמאלץ אותנו לחזור ולחכות בסנטה למשפחות שלנו…

הגענו לסנטה תרזה בערב יום שלישי האחרון. אמור אח של אוריאן הגיע כבר לסנטה בזמן שהיינו בפבונס, עם אישתו והילדים. ישר הגענו אליהם ברגע שהגענו לסנטה. האמת שזה לא היה כל כך מהר, כי לא היה לנו איך לתקשר עם אמור והבנו שהוא נמצא בוילה מטורפת באחד ההרים שמעל לשביל המרכזי, והשאלה הנשאלת זה איך אנחנו בדיוק אמורים למצוא את הבית.

אך לבסוף תמיד מסתדרים ואם מעט קשרים מצאנו את שביל הגישה לביתו הנמצא המעלה ההר.

אכלנו כולם ארוחת ערב מפנקת והפעם בלי סיר ההפתעות ובלי פלטה בסגנון צב, נכנסנו לבריכה המפנקת והתפעלנו מהנוף העוצר נשימה המשקיף על כל החוף וההרים ומהבית המטורף הזה.

מיטב ראה את הבני דודים הקטנים שלו אלים, שלו ואגם, אחרי הרבה זמן שהם לא התראו ובילה איתם את המשך הערב, אוריאן הלך לישון כמו תינוק, רוי ואני החלטנו לעכל את החזרה לעיירה המשוגעת הזו והחלטנו לעשות סיבוב יציאה מפוקוס בברים ובמסיבות של סנטה תרזה.

בקיצור מהימים הבאים מתחילה חגיגה שאין כמותה !!

בפרק הבא :

משפחת קסביאן ומשפחת קנצפולסקי מתחילים את החגיגה בסנטה תרזה !!

היי חברים יקרים

קוסטריקה, סנטה תרזה, איזה עולם, איזה מקום בא לי לצעוקקקק אהההההההההההההה אז צעקתי, מקווה ששמעתם בארץ,עוד נחזור לספר על הטיול בהמשך, לא לפני שניגע בכמה נקודות התחלתיות של המסע הנפלא והמיוחד שהתחיל עם בן – קזה בני האהוב שבהמשך אני אקרא לו רק קזה, וחבריו המדהימים והמיוחדים שלכל אחד ואחד מהם יש לי מלא הערכה ואהבה , ואלו הם !!! דור , מיטב , שחר , יגאל ורוי כולם יחד שיקראו צוות טופסי המהווים דור המשך לאגדה שסופר בה רבות שגדלתי עליה מילדותי .

זה המקום  להגיד שמשהו שהתחיל כטיול גלישה של חברים ,הפך למסע כתוב ומתועד בצורה מדהימה שמעורר תאבון לקרוא כל פעם פרק נוסף וזאת בהשראתו של יקירנו דור שהפתיע בדרכו שלו בכתיבה שמעוררת כיף וחוויה כאילו ממש היינו איתם בטיול , דור יא תותח יצאת שפיץ אחי אוהב אותך.

וכמובן גם לקזה שהמשיך את כתיבת היומן המדהים הזה בשלב מאוחר יותר בטיול – אוהבים הרבה.

אני מקווה שגם אני אצליח להעביר לכם קצת את התחושות שלי ולשתף אתכם בהרגשות האבהיות שלי.

אז נתחיל !!!!! לאחר מספר חודשים החבורה החליטה להתפצל כמובן שהכל ברוח חברית וטובה. מיטב וקזה החליטו לנסוע לעוד מקומות במקסיקו, ניקרגוואה ועוד ברדיפה להגיע לגל המושלם, ואז עלה הראיון שבהמשך ניפגש בקוסטריקה יחד עם הבנה, חברתי הטובה שהיא אמא של מיטב ולצרף את בני היקר עומר, שלו הייתי חייב טיול בר מצווה שהיה אמור להיות בסרילנקה שנה שעברה ובשל נסיבות מסוימות לא יצא הטיול.

תחושות ההתרגשות של הבנה ושלי רצו לנו במשך חודשים !!!! כדי להגיע, לראות, להרגיש ולחבק את הילדים המקסימים שלנו שלא ראינו כמעט חמישה חודשים. הרעיון והשילוב היה ממש מושלםם .

אחרי טיסה דיי ארוכה נחתנו בסאן חוזה ,הלו סניוריטה איזה כיף השפה, ההרגשה פשוט לעוף. משם היתה לנו טיסה פנימית במטוס קטן, הגענו לשדה והסניוריטה אומרת לי תשמע סניור יש מצב שאתם טסים והמזוודות שלכם יגיעו אחריכם לסנטה תרזה , אמרתי סליחה אבל מה נסגר איתך למה ? והסניוריטה ענתה לי:  "כי אתה לא רוצה שהמטוס יפול" אמאאא תחושת הפחד התחילה לעבוד , טוב אין ברירה צריך לעבור את זה, עלינו לפייפר הקטן עומר ואני התיישבנו ממש על הטייס, הרגשה כאילו אנחנו צריכים להטיס את המטוס. תאמת מפחיד כל כך שרציתי לתת כאפה לטייס מאחורה ושהסתובב לעשות בזזזזזזזזזז מכירים את זה חחחחחחח .

עם כל הפחד היינו סך הכל חמישה אנשים במטוס. האמת חוויה. הנופים המרהיבים מלמעלה ולאחר טיסה של בערך חצי שעה ראינו את מסלול הנחיתה שמגיעים אליו מהים אל תוך ג'ונגל מרהיב עוצר נשימה. וווואווו נחתנו בשלום וקזה חיכה לנו שם עם רכב לקחת אותנו לסנטה והמפגש כמובן היה מרגש מאד.

פ ו ר ה  ו י ד ה  –  הח י י ם  ט ה ו ר י ם ! !

קוסטריקה סנטה תרזה, מי המציא את המקום המקסים הזה, איזה כייף כמו שאני אוהב , הרבה ים !! הרבה ירוק !! פשוט ומיוחד. לכל אורכה של סנטה תרזה ישנו כביש, אלק כביש, דרך עפר שמשני צידיה חנויות, בתי קפה, מסעדות והרבה בתים קטנים, חלקם מתפרקים אבל ביפה וישנם כאלה שלא מביישים אף רוזן. פשוט התאהבתי קשות במקום , ואיך לא כמובן ישראל הקטנה. יותר ישראלים מאשר מקומיים כמה ישראלים מי אמר שאנחנו עם קטן, אנחנו כל העולם .

עוד מהארץ שכרנו פה בית על הים כדי שנבלה בו כולנו , אני פשוט לא יודע איך להעביר לכם את ההרגשה הנפלאה של הבית ששכרנו באמת עם כל הפינוק שנוכל לתת לילדים אחרי מסע ארוך שהם עברו וימשיכו לעבור אחרי שנעזוב בקיצור אנרגיות מטורפות לפנים.

מצאנו פה הרבה חברים חדשים, ממש אחרי יום הרגשנו כאילו אנחנו חיים פה כבר חודשים, כולם מקסימים רגועים וגם סטלנים, אפילו הכלבים כל כך חברותיים. בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה אמסטפים שמתנהגים כמו פודלים, זה ממש לא מובן כמה האווירה והרוגע עושים את העניין והניתוק מחיי היום יום .

מסר קטן להורים !!!!!! תתפסו יוזמה ותתחברו לילדים שלכם לזמן קצר בטיול שלהם , זו חוייה הכי יפה בעולם !! זה מחזק, ממלא ומקרב ומעיף את כולם למעלה , אזזז יאלה תתחילו לארוז .

ללא כל תכנון וכוונה שלנו יצא שבזמן הזה שהבנה, עומר ואני תכננו להיות פה, הגיעו עוד חברים משותפים ויתר המשפחה של מיטב ובמסע הזה הפכנו לשבט גדול ומוצלח שכלל את אמור וימית ואיתם ילדיהם: שלו, אל ים ואגם. וכמובן אוריאן ואחריו אשתו וילדיו נטוראל, תבל ותאם הקטן ואיך לא גם רוי וינטרוב המקסים אז יאללה אנחנו כבר חבילה גדולה, אז גם יונה חברנו המשותף משכבר הימים יחד עם בנו שון וטל חברו, בקיצור דפקנו פה שכונה לפנים מה שהפך את הטיול למרגש עוד יותר . תודה לך שם למעלה אלהינו אוהבים אותך הרבה.

נחזור קצת לפורה וידה קמים בבוקר אלו שהשקימו יצאו לגלוש, חוזרים,מיטב וקזה השפים הרציניים מפנקים בארוחת בוקר מהסרטים לכל השבט, כמובן שאתה מגיע לפה הכל יורד מהמאה קמ"ש של הארץ לשתי קמ"ש סגנון קוסטריקה. הכל ברגוע לא ממהרים לכלום, פורה וידה חברים פורה וידה.

נחים, מסטלבטים, צוחקים כלהזמן חחחחחחחחח  חחחחחחח לוקחים את הטרקטרון דופקים סיבוב דאויין, קצת בזאזא קפה שותים איזה קפה קטן עם החבר'ה, קצת בפסטה בסטה קצת בשייקים, הכל טעיםםםם טעים באמת ברמות, מסעדות טובות אפילו אלו שמתגעגעים יכולים לדפוק שווארמה בפיתה וחומוס לא חסר, ממש קרנבל.

למרות שסנטה קטנה הבילויים פה מתחילים מאוחר משהו כמו שתיים עשרה וחצי בלילה תלוי בימים, יש שתי מקומות לבלות יום חמישי בקיקה עם המון סניוריטות בצבעים ועוד מקום שעובד יותר חזק שנקרא קוקו לוקו , איך לא, הפכנו להיות בני בית ,הבעלים ישראלים וחמודים והאווירה סוף, מלא יפות, מוסיקה טובה וריקודים וזה לא יגמר בלי שיונה ואני נדפוק איזה ריקוד משותף של המסיבות מהארץ, בקיצור היו לנו אחלה ערבים מלאים בצחוקים וצוות של משוגעים שאין כמוהו: דניאל, מיכאל, יצקן, נדב, עזר, שלטי, אלעד ולכל הבנות שגם כן איתנו בשגעת וכמובן הבנה שחגגה איתי והיה כל כך כיף, יחד עם אמור, יונה והילדים שלנו.

לסיום חברים וילדים מקסימים אני צריך למהר כי הגיע הזמן לארוז ולחזור , נהנו מאד התחושה להיות עם קזה ומיטב היתה מרגשת אני כבר מתגעגע אליהם, כל כך כיף לראות חברים שזורמים אחד עם השני בצורה מושלמת , הם ממשיכים בינתיים בסנטה לעוד כמה שבועות ומפה ימשיכו במסע היפה הזה לגל הבא .

אז פורה וידה !!!!!! תמשיכו לטייל ולהנות והעיקר שתשמרו על עצמכם !!!!!!!!!  

שלכם באהבה איתן אבא של קזה

סנטה תרזה – קוסטה ריקה

אז מאיפה להתחיל? איך להתחיל? איך לסיים? אני כבר לא יודע …

חודש וחצי אנחנו כבר בסנטה תרזה, יוצאים לגיחות בדרום ובצפון קוסטה וחוזרים חזרה למשכננו.

זה התחיל שאוריאן ורוי הגיעו, אמור עם אישתו והילדים, אח"כ אבא איתן ואחי עומר, כמה ימים אח"כ הבנה אמא של מיטב, יותר מאוחר מאיה הגיעה במשלחת חדשה עם הילדים הקטנים החמודים ואיתם גם הגיע טוהר לטיול גלישה הראשון שלו בחו"ל.

עכשיו מפה תנסו להכנס לנעליים שלנו ולנסות להבין מה נחת עלינו. איזו הרגשה נפלאה זו להביא עד הצד השני של העולם את משפחתינו היקרה. בזמן שהמשפחות היו כאן הרגשנו במעין חלום, כאילו בעוד רגע הוא עומד להסתיים ואנחנו חוזרים חזרה לשגרה.

האולד סקול פוגש את היאנג סקול !

לא כל יום ולא לכל אחד יוצא לפגוש את משפחתו אחרי 5 חודשים של טיולים בעולם. ולבסוף זה קרה. עם הרבה רצון טוב ושכנועים החליטו כולם לעזוב לזמן מה את ענייניהם בארץ ולבוא לפגוש את מיטב ואותי אלפי ק"מ מארץ ישראל. זה התחיל בכוונה שאבא שלי והבנה יגיעו ולבסוף הגיעו אבא איתן ואיתו עומר וכל שבט קנצפולסקי למעט שתיים שהיו חסרות לנו מאוד מאוד דורייה ומונדה האהובות.

לכל אחד בכפר היה את הזולה המפנקת שלו. אמור גר עם משפחתו בוילה מפוארת על ההר הצופה אל הים, אוריאן, רוי, מאיה והילדים להם הייתה גם וילה מפנקת ליד אמור. למיטב, הבנה, איתן, אחי עומר ואני הייתה את אחת הוילות המפנקות עם חצר ענקית במרחק של דקה מהים בחוף "לוז דה וידה" למי שמכיר.

כל יום רצו בישולים, ארוחות ערב וסתלבטייה אחת גדולה בבית שלנו. כל אחד בא להיזרק באיזה פינה בבית לא משנה באיזו שעה. אפילו לפני היציאות בלילה כולם מגיעים אלינו ואז ממשיכים לדאנס בר השכונתי הנקרא "קוקו לוקו" וממשיכים בחגיגות עד השעות המאוחרת של הלילה כמובן למי שהחזיק.

בהחלט קבלנו שוק בימים הראשונים למצב ולמקום שהגענו. גם לראות את המשפחה פה יחד איתנו היה לא נתפס וגם פתאום איכות החיים עלתה לה בכמה רמות מעל למצופה. יושבים לאכול במסעדות שלא היינו מרשים לעצמנו, טרקטורון צמוד, המקלחות הקרות הוחלפו במקלחות חמות שלא בא לך לצאת מהן, המאוורר הוחלף במזגן לכל חדר, ערסל התחלף בכורסת מסאג'ים מפנקת , חצר מפנקת ושני צעדים ואתה במים.

סנטה תרזה זהו מקום המשלב בו המון דברים, הכל מהכל ! מקום מיוחד מאוד בעייני, אך למי שמחפש את הגל האולטימטבי לא יימצא אותו כאן. האמת שיש כאן גלים כל יום ואפשר לגלוש, אך הגל הוא לא מהדה בסט שגלשנו עד כה. נחמד, יש יציאות.

סנטה זוהי עיירה שקטה (בעיקר ביום) היושבת בין האוקיינוס השקט לבין הג'ונגלים המרהיבים ומרכזת אליה המון תיירים מרחבי העולם שבאים ומתאהבים במקום.

מי שמחפש שקט, טרופי בעיניים, פשטות, גלישה, מסיבות מטורפות, בחורות יפות מכל העולם בקיצור איכות חיים פנטסטית יכול למצוא אותה כאן.

ומי שמחפש קצת לא לקחת כאן את הגלישה לדבר הכי מרכזי ולצאת קצת מפוקוס כמוני J, זהו בדיוק המקום.

הבילויים והאנרגיות של האנשים לא נפסקים כאן. מידי ערב היינו יוצאים כל השבט הגדול למסיבות המוצאות כאן שותים, רוקדים ונהנים יחד עם המון חבר'ה ישראלים שהתחברנו איתם פה וחגגו יחד איתנו.

הבנה בשגעון יוצאת כמו אלופה בלילות, רוקדת, קמה מוקדם בבוקר לשרוף את הים עם הפאן בורד המקצועי, חוזרת מהסשן להתפנק על כורסת המסאג'ים שהיא כלכך אוהבת בקיצור מאושרת מהחיים וחושבת כבר איך לעזוב את העבודה ולהשאר פה איתנו.

אבא איתן מרגיש כבר כמו בעל הבית של סנטה תרזה. מכיר כבר את כולם, נוסע על הטרקטורון ומחלק שלומים לכל עבר. מכיר כבר את כל החבר'ה שלי, יושב איתם לצהריים בקפה. אפשר להגיד שהלילות היו הצד החזק של אבא, כל ערב זו יציאה קרטה איתו. כל הצוות של השגעת כבר מחכה לפגוש את איתן מידי ערב בקוקו לוקו על הבר בפינת הצחוקייה של איתן.

אחי עומריקו בטיול גלישה הראשון שלו כבר בגיל 14. בשקט בשקט כמו שהוא יודע, התיישב לו בפיק יחד איתי ועם המון משוגעים שרעבים לגלים ופירק את הים לחתיכות. עומריקו נתן הרבה שעות גלישה מידי יום ובהחלט ראו זאת בביצועים ובשיפור הענק שלו בגלישה. מת עלייך עומריקו!! כל הכבוד על הגלים שירדת ועל ההתמדה בגלישה !!

ומי שתהה לגבי אוריאן, אני יכול להגיד שהתקופה שלו כאן בקוסטה החזירה אותו 20 שנה אחורה בחזרה לטיולים ולגלישה המרובה. הצב שרף את הים מהרגע שהגיע והרביץ שעות גלישה מרובות אם זה בפבונס או בסנטה והראה שהוא עדיין רוקד על הגלים כמו שרק הוא יודע. עם הגעתו לסנטה ובאווירת היציאות הוא הראה את פרצופו מידי פעם בחגיגות ב"קוקו לוקו" ואחרי כמה ימים נכנס לפוקוס מלא הוריד כמה קילוגרמים יפים ובמקום קוביות בבטן נהיו לו כבר משולשים מברזל. שאפו לצבי הצב !

קבלנו גם את טוהר שזכה גם הוא לטיול גלישה הראשון שלו שהגיע עם המון מרץ, הוסיף לנו המון לטיול ואת ספיריט היאנג יאנג סקול בקוסטה. טוהר שיחק אותה בגדול הטיול, ירד גלים גבוהים בפבונס, נתן הרבה שעות במים כמו גדול קיפץ ורקד איתנו בשעות שגעון ושמחה, אבל יש לציין שהוא לא הכי אהב את השעות המוקדמות שהתעוררנו לגלוש בכל בוקר וניסה לסחוט לו עוד כמה רגעי פינוק במיטה.

מאיה הפתיעה גם כן יחד עם שלושת הטרזנים הקטנים שהיה הכי כיף בעולם לראות אותם אחרי כלכך הרבה זמן, איך שהם גדלו ואפילו גם החלו לדבר יותר (תאם). את שעות הצהריים החמות בילינו אצל מאיה ואוריאן בבית המפנק במיזוג ועם שלושת הקטנים רואים "לוני טונס" ו"דרדסים" בסלון שרועים על גבי המזרון המפנק בדיוק כמו בימים היפים בסטודיו. אני לא יכול להסביר כמה כייף היה לראות שוב את הקטנים משחקים וגולשים איתנו, רק לא בחוף גורדון, אלא בחופי קוסטה ריקה.

הגיע חג הפורים ויחד איתו נכנס סוול מעניין בפבונס. מיטב, רוי וטוהר רצו לתפוס את הסוול בשנית, אוריאן לא חשב על זה בכלל כי לא היה אישור יציאה מסנטה, אין מה לעשות הגיעה האישה עם הילדים, עכשיו זה רק זמן איכות. ואני, אמרתי לעצמי שאת קרנבל פורים אני לא עומד לפספס פה עם כל החבר'ה וכל הבלגן אז נשארתי לחגיגות ואחרי התאוששות של כמה ימים הגעתי שוב לפבונס עם כמה חבר'ה ישראלים.

איך שהיה להם בפבונס אין לי יותר מידי מה לומר… גלים מושלמים, סתלבט ועוד גלים מושלמים.. אבל איך שהיה לי בסנטה בתקופת החג, זו חגיגה אחת גדולה במשך כמה ימים! זה התחיל במסיבת תחפושות בבר ה"קוקו לוקו" יחד עם כל הגרעין הישראלי של סנטה שאת חלקם אני מכיר מחוף הילטון והסביבה. היתה אווירה שאי אפשר לתאר במילים! כולם מחופשים בתחפושות שהכינו בעצמם, כולם שמחים, שתויים ועושים שמח לכל המקום !

רק מי שהיה שם באמת יכול להבין איזו הרגשה נפלאה זו הייתה! איזה שמח! איזו אווירת חג יחד עם כל החבר'ה הטובים של הכפר. כולם בשגעון, רוקדים על הבמות, עושים שמח לכולם. לא היה אחד במסיבה  שלא היה לו איפור על הפנים או איזה אביזר מצחיק והוא לא היה מאולף ואיתו שתי בחורות לפחות רוקדות מכל צד. פשוט לילה של טירוף חושים, אקסטזה וגם עם דברים שנשארים במערכת …

What's happened in santa stay in santa

למחרת התחילה התחרות גלישה של מרכז אמיקה בחוף סנטה תרזה ובה השתתפו הגולשים הטובים ביותר שאפשר למצוא באיזור. פגשתי גם כן את החברים המקומיים של מיטב ושלי מאל סלבדור שהגיעו להתחרות בתחרות ומצאתי את עצמי מבלה גם איתם יחד בלילות כמו הלילות המשוגעים שהיו לנו איתם באל סלבדור. על החוף ניצבו במות, מוסיקה טובה ברקע, כולם מתאספים מידי צהריים בחוף לצפות בתחרות ולשבת כל החבר'ה ביחד.

ביום האחרון של התחרות היה תחרות "מיס ריף" , ולקטנים שבינינו שלא מכירים את העניין תעזבו הכל (אחרי שאתם מסיימים את הפרק) ותכתבו בגוגל מיס ריף ותבינו מה רץ לי מול העיניים. מחזה של המון ישבנים מאוד מאוד יפים, כל ישבן עם הייחוד שלו ולבסוף יש זוכה אחת עם הישבן היפה ביותר התכונה "מיס ריף". חגיגה לא ? נו מה ?

אחרי הפרזנטציה היפה הזו מה אם לא עוד מסיבה. באמת לא הייתה הרבה זמן מסיבה. אנשים פה עדיין בהתאוששויות מהמסיבה הקודמת ומהצגת הישבנים היפה שזה עתה חלפה לנגד עינינו.

עכשיו בגלל שלא הייתה מסיבת הרבה זמן בסנטה ואנשים ממש משתעממים, החליטו להרים עוד מסיבה, והפעם מסיבת "פול מון" על החוף לסיום של הסיומת של התחרות וכל מה שמסביב. הפעם הם הפתיעו עם מופעי אש, מדורה ענקית על החוף ואותה חבורה של ישראלים משוגעים שבאו לעשות עוד קצת בלגן (אבל בקטע טוב).

יפה, הצלחנו כולם לנוח כמה ימים, אני ועוד כמה חבר'ה נסענו לפבונס לתפוס את הסוול השני וגם כן חברתי למיטב, רוי וטוהר שהרגשתי בחסרונם, חזרתי קצת לשקט, למקום הקסום הזה שאני כלכך אוהב, לגלים המושלמים ללא המסיבות והישבנים החצופים.

אחרי שבוע ימים חזרנו לסנטה, אחרי גלישות רבות ונדירות, אחרי המון שעות במים מידי יום, התארגנו על הדירה הקודמת שאוריאן היה גר בה במחיר זעום ליום, ממש דירה של השמנת, הרגשנו הכי בבית שיש ולא רצינו לצאת מהבית בשעות היום לאף מקום. כמו כן גם חזרתי לטוסטוס שלי ששירת אותי לכל התקופה בסנטה ועבר איתי המון.

בקיצור חברים, הייתה לנו תקופה בלתי נשכחת בקוסטריקה במיוחד בסנטה עם המון הרפתקאות, טיולים, בילויים, גלישה וכמובן המפגש ההיסטורי עם המשפחות הנפלאות שלנו שגרמו לנו אושר אדיר בתקופה שלנו יחד איתם, ונתנו לנו להינות מהם לתקופה קצרה ומדהימה באמצע הטיול.

עוד רבות ידובר, יסופר, יתואר ויושר על אותו טיול מדובר בקוסטהריקה של משפחת קנצפולסקי & קסביאן, טיול אשר שינה את פני מדיניות הטיולים בקוסטריקה. אלפי המטיילים מעיפים מרוב שמחה את ארטיקיהם, קרטיביהם ושכניהם אל השמיים הכחולים ומחסים אותם כפתיתי שלג דאשתקד וכאן מיטב וקזה חנוקים מאושר, שמחה וגיל שולחים לכם ברכת שבוע טוב ורגוע …

בפרק הבא: מיטב וקזה מעדכנים מחור יפה וקסום אי שם בפנמה במקום הנקרא סנטה קטלינה באחד מהגלים הטובים ביותר שהיו לנו עד כה !!!

אדיאווווווס פריחולס !!

Welcome to hardcore                            

סנטה קטלינה – סה"כ ימי נסיעה: יומיים. 4 אוטובוסים מקוסטריקה, המון שעות בדרכים בכדי להגיע אל אחד מהחורים הגדולים שקיימים, בתקווה למצוא גל מושלם כמו שהשמועה אומרת. רק מיטב, אני והמוחות הקרימינליים שלנו.

הגענו. אחרי דרך ארוכה ולא קלה בכלל בחום הלוהט של פנמה. עיירה פצפונת עם דרך ראשית אחת המובילה לחוף הים, שלושה פנסי רחוב, מרכול קטן שאפשר לספור את מוצריו על שתי כפות ידיים, מסבאה קטנטנה, מסעדה המציאה ללקוחותיה מנה יחידה ומיוחדת או כמה מנות כמו שבעל המסעדה שהוא במקרה גם המלצר מציג לך: אורז, שעועית, סלט ודג או דג, סלט, אורז ושעועית ושאר הקומבינציות שאתם מבינים מכך. אינטרנט במרחק חצי שעה הליכה שכבר מוציא אותך משולי הכפר ולא בא לך להגיע לשם בכלל, מועדון סנוקר קטן ששם מתרכזים כל החבר'ה המקומיים וסביב העיירה בשטחים הפתוחים הכל הרים, מטעי בננות, מנגו וקוקוסים. ילדים בכפר סביב גיל העשר במקום לרכוב על אופניים, רוכבים על סוסים במורד העליות והירידות של הכפר, החוף היפה וחוזרים אל אמא עם דג טרי שזה עתה הוציאו מהים.. 

ואנחנו …

חיים לנו לבדנו, רק שנינו יחד עם עוד הארד- קוריסט נוסף, גולש מצפון קרולנייה בשנות ה-50 לחייו שעדיין לא הפסיק את טיוליו מגיל 18 יחד עם אישתו, מחוץ ללב העיירה הקטנטנה על גבעה נישאת בין שני המפרצים המשקיפה לאוקיינוס הענק שלא נגמר.

שביל הגישה לביתנו הוא דרך הים בלבד. גרים בחדר קטן ומינימלי מאוד, ישנים יחד על מיטה ברוחב מיטה וחצי, מנסים להתמודד עם האלכסונים אחד של השני במהלך הלילה, מחוץ לחדרנו שטח עם מדשאה ענקית עם נוף של ים בלבד מול העיניים המאפשר מצב סתלבט אולטימטיבי עם קבוצת תרנגולים קטנטנים וכלבים המתרוצצים בין רגלינו במשך היום, עשרות סוגים של תוכים צבעוניים וציפורים מזמרות המקיפות אותנו, מרפסת קטנה עם כל ציוד המטבח והבישול שמלווה אותנו לאורך כל הטיול, יושבים ומשקיפים יום אחרי יום על תנודותיו של הים בשעות היום מתי הזמן הכי טוב בין הגיאות לשפל שמאפשר גלישה בחוף הסלעי.

ישנם עוד מספר חדרים לידנו שנשארו ריקים , אך הגולשים שהיו כאן נעלמו מהר מאוד בעקבות התנאים הלא קלים שתקראו בהמשך. מסיבות ורעש לא תמצאו פה וגם לא בחורות יפהפיות המסיחות את הדעת, רק שקט, שקט ושקט ים, ים ועוד ים מול העיניים. אבל למזלי נפלה לידיי שבדית חמודה שגרמה לי לצאת מפוקוס ללילה אחד שחיפשה הרפתקאות נוספות בסנטה קטלינה.

מים זורמים בצינורות לא תמצאו כאן בכל יום. אולי פעם בשבוע וגם לא, זאת מכיוון שתשתיות המים פה גרועות מאוד על הגבעה ובעל המקום מתקמצן על המים ולכן כל כמה ימים אנחנו סוחבים אל שטח חדרנו גלון ענק של מים מקרבת מקום ובתוכו קערה וכך מתאפשר לנו להשטף טיפה במים מתוקים אחרי גלישה, לפני שינה ולרחוץ את כלינו. אפשר להבין מכך שגם אין מים בשירותים ולכן את צרכינו אנחנו עושים בכניסה לים או באיזה נישה בשיחים, לא שזה מפריע לנו אנחנו אפילו אוהבים …

עם הימים שאנו כאן ויחד עם זרם המים, גם זרם החשמל אוהב להפתיע לרעתנו ולהפסק בפתאומיות ותופס אותנו עם התחתון למטה. אך אל דאגה אנו ערוכים גם לזאת עם הפנסים לראשנו להעיר את דרכנו. כשיש הפסקת חשמל בכפר ישנו חושך מוחלט. לא רואים דבר, לא רואים מטר אחד קדימה רק שומעים את קולות החיות המוזרות הסובבות אותנו ואת ביתנו ושומעים את הקונצרטים המתנגנים מרוב השעועית שאנחנו אוכלים. האמת שחושך מוחלט במקום שכזה זה דבר נפלא, מוסיף לאווירה השקטה השוררת כאן ומותיר שלווה על המקום, אך שני הדברים היחידים שמבאסים זה שאי אפשר להטעין את הרמקולים למוסיקה ושהמאוורר לא עובד במהלך הלילה ואז אתה מרגיש שאתה ישן באמצע הג'ונגל במטווח מציצות מהיתושים הנינג'ות האלה.

אז בטח אתם שואלים את עצמכם מה לעזעזל אנחנו עושים פה במשך חודש שלם ??

התשובה היא פשוטה מאוד. יש פה את אחד מהגלים הטובים ביותר במרכז אמריקה אם לא הגל הכי טוב שיש !! ואנחנו נהנים ממנו גם עקב התנאים הלא קלים.

החוף המרכזי בסנטה קטלינה ממוקם בתוך מפרץ כאשר מקצהו האחד אל קצהו השני נישא מצוק המאפשר תצפית על ה"פויינט" – הנקודה בא מתחילה הגל, ותחתיו המון סלעים חדים.

כל קרקעית החוף הינה סלעית וחדה מאוד מה שהופך את הגל למיוחד, צינורי וחזק מאוד. הסלעים בנויים ממערות ענקיות וחדות שנוצצות לך בעיניים ברגע שאתה יורד את הדרופ התלול ואתה מקווה להספיק אותו ולא ליפול חזק בנקודה הקריטית ולפגוש בסלעים המאיימים. גם בזמני הגיאות אתה יכול לפגוש בסלעים מקרוב כי עדיין די רדוד וגם בנקודות מסויימות בduck dive אם אתה עושה אותו ממש עמוק.

גיאות, שפל והרוח הם שלושת המרכיבים החשובים ביותר על מנת שתוכל להתקיים גלישה בחוף זה.

זמני הגיאות והשפל משתנים מידי יום ולכן שעות הגלישה משתנות בהתאם. הזמן הטוב ביותר לגלישה הוא מאמצע השפל לאמצע הגיאות ולהיפך (mid  tide )שזה בערך 5-6 שעות גלישה, אך אם הmid tide מתחיל מהשעות המוקדמות בבוקר, תתאפשר גם כן גלישה נוספת בשעות הצהריים (הפרש של 6 שעות בין שיא הגיאות לשיא השפל) וזה תלוי כמובן גם בכיוון הרוח שכפי שאמרתי זהו תנאי הכרחי לקיום הגלישה.

הגיאות מגיעה לגובה של 17 פיט!! וכשיש שפל המים נסוגים אחורה עד לכדי 400 מטר !! כן, באסה כשאתה יוצא מהמים ללכת 400 מטר על הסלעים המחודדים.  

הכניסה למים לא קלה גם כן ומתחילה בחתירה של כמעט ק"מ 1, דרך ה"צ'אנל" ועד לפיק ובדרך לעבור מאות מדוזות קטנות ומוזרות עם ראש ורדרד שמציקות כל הדרך עם עקיצות חזקות.

אחרי כל זה מגיעים לפיק, הרגשה של חלום. פנטזיה של כל גולש. כמו סרט גלישה בכל יום מול העיניים. כמו יום מושלם בהילטון. סתם לא !! אתה מסתכל כבר מהצ'אנל על הגל המושלם שנשבר צינור בצורה מושלמת כל פעם באותה נקודה, שבירת צינור המזכירה מאוד את חוף teahupoo  שבטהיטי, ממשיך להפתח לקיר מים ענק שמאפשר לך לתת ביצועים ואז עוד איזה צינור לקינוח ופה אפשר להגיד שאתה מקבל את האורגזמה הראשונה בכניסה למים

והחיוך….. לא יורד לרגע.

אך שלא תבינו לא נכון, אם כל השלמות הזו של הגל, יש לדעת גם את כללי המשחק. הגל פה יכול להיות קטלני ומסוכן ולכן נדרש יותר ניסיון, לדעת לקרוא נכון את הגל ולשים לב מאיזה נקודה לקחת אותו ומתי לצאת ממנו במיוחד שמתקרבים לזמני שיא השפל, כי ברגע שנכנסים לשפל כבר מהדרופ אפשר להבחין בראשי הסלעים שיוצאים החוצה ורוצים לתת לך שפיץ בתחת (חוויה לא נעימה בכלל).  

עד כה תפסנו שלושה סוולים יפים, בימים הקרובים ייכנס לנו הסוול הגבוה ביותר שבו נצטרך להתארגן על גלשנים גדולים יותר. למדנו להכיר את הגל המדהים הזה יותר לעומק, הגענו מוכנים לגלוש בגל הזה מבחינת ניסיון שצברנו במהלך החודשים האחרונים וכמו כן הביטחון העצמי עלה בכדי לעשות את הגל בצורה הטובה ביותר מתחילתו ועד סופו ולנסות לשמור על התחת מהסלעים.

במהלך החודש כאן, חגגנו למיטב יומולדת. אפשר להגיד יומולדת בסגנון סנטה קטלינה. אותנטי, שקט, אנטימי. ממש באווירה מיוחדת. בלי קרנבל של המון אנשים, בלי גלונים של בירות כמו שאנחנו רגילים ובלי בחורות שישבו לו על הפרצוף כמו שאנחנו גם רגילים כי אין פה…

בכל זאת היה תענוג ומיוחד מאוד. מיטב נרדם באותו יום מוקדם בזמן שאני הכנתי לו מאננס גדול, מתוק וטעים את אותיות שמו ומספר האביבים שהוא חוגג. עם זה הוספתי לו זר מיוחד שהכנתי לו מעלים ופרחים צבעוניים שקטפתי מהטבע הגדול בו אנו נמצאים והערתי אותו בדיוק ב12 בלילה עם כל מה שהכנתי ומסרטת וידאו ושירי יומולדת לילד. איזו חוויה !!

עכשיו אספר לכם קצת על סדר היום המעניין של מיטב ושלי.

קמים בסביבות 6 בבוקר עם קולות הציפורים והתרנגולים מחוץ לחדר, מכינים ארוחת בוקר. אם יש תנאים לגלישה, הולכים לגלוש ואם אין תנאים מתאימים או שיש הפוגה של כמה ימים בין סוול לסוול ואין גלים אז אנחנו רובצים, רובצים, רובצים ורובצים.

עוברים מכסא אחד לאחר, באמצע מחליפים משפט או שניים ואז שוב מהכסא למיטת שיזוף ומהמיטת שיזוף למיטה בחדר תחת המאוורר בכדי לברוח מהחום הלוהט. יוצאים החוצה למרפסת, בוחרים  בג'אנר נוסף של מוסיקה שתתנגן, נזרקים קצת על הדשא, מחליפים עוד כמה משפטים אחד עם השני, שותים קפה, מסתכלים על הים, על הדשא, ים ודשא מוזגים קערה מהסיר עם התבשיל של הטיול, אח"כ עוד קערה ועוד קערה, שותים עוד איזה קפה קטן ככה איזה זופ לעוד לגימה של טורקי קטן שיש לי עדיין במאגר, נכנסים לחדר שבשעות הצהריים – ערב הופך לרב חן קטלינה, שורפים שעתיים עם סרט ולפעמים עוד אחד אחריו תלוי מה מידת החזירות. מתיישבים שוב כל אחד על הכורסא המשובצרת שלו עם הכרית במיקום של העורף, מסתכלים שוב על הים ושוב על הפרצופים היפים אחד של השני, מוזגים עוד כמה קערות מהתבשיל המפורסם ואז…..

שמים לב שנגמר הסיר. כן נגמר הסיר ! כל יום אנחנו מחסלים סיר גדול ויפה שנינו לבד או 700 גרם פסטה לארוחת צהריים ועוד נשארים רעבים.

הגיעה שעת בין הערביים, מה נעשה ? מה נעשה ? נעשה קצת כושר. עושים קצת כושר ומתיחות על הדשא מול הצבעים היפים של השמיים לקראת שקיעה לאחר מכן נכנסים לז'קוזי המשוכלל עם שמונה מנועים קטנים שמעבירות לך ויברציות וזרמים בכל הגוף, אך זה לא לפני שנעבור בסאונה הרטובה. סתם מה נראה לכם תגידו ?? איזה ג'קוזי ואיזה בטיח. מילא מקלחת ודוש פשוט היה לנו, בקושי גלון עם מים יש לנו בשביל להרגיש טיפה מה זה מים מתוקים.

אחרי כל זה, או שאנחנו הולכים ל"עיר" לקנות כמה דברים ב"מכולת" (דגש בענק על המרכאות) לראות אם יש שם בכלל משהו לקנות או שהמדפים ריקים כמו מרבית הזמן ובדרך עוצרים לכמה משחקי סנוקר. או שאנחנו נשארים בבית מכינים כבר את הסיר למחר, פחית בירה, שוכבים על הגב, מסתכלים על אין ספור הכוכבים הממלאים את השמיים, רק שנינו ללא כל איש בסביבה, חושך מוחלט, שקט מוחלט באיזור חוץ מרשימת השירים המתנגנת ברקע של הרוק הקלאסי מכל הזמנים שנבחרה בקפידה רבה ע"י חברכם הנאמן שכותב לכם, שירים הנבחרו בפינצטה, שיר אחרי שיר, מנגינה אחר מנגינה.  

ואז ……

מגיעה השעה החשובה ביותר ביום ! השעה בערך כבר 21:00 בערב, מתקרבים לקראת סיומו של היום העמוס, המשימות הרבות שנעשו, שעות הרביצה הרבות, שעות השתיקה שעברנו, שעות האכילה, זמני הקפה, והשעות בין לבין.

הכל מתגמד לקראת מה שהולך לקרות בשעתיים הקרבות. אפילו מלכת אנגליה הייתה רוצה להיות פה איתנו. מכבים את כל האורות, מכינים את הכורסאות, את כוס הקפה העשירית ביום, מכינים את המחשב עם הרמקולים בעמדת המרפסת עם הרוח המלטפת, מוכנים לשני פרקי על !! עוצרי נשימה של ה" סופרנוס ", בכיכובו של האחד והיחיד טוני סופרנו.

וכך בעצם אפשר להגיד שעוד יום עבר ומקרב אותנו לסיום התקופה היפה פה בקטלינה, אך מאידך מקרב אותנו ליעד חדש ומיוחד גם כן, הפעם בדרום אמריקה, ארץ נוספת מרובה בגלים מושלמים גם כן – פרו .

התקופה פה באמת הייתה שונה ומיוחדת במינה. חודש ימים של תענוגות. אורח החיים שחיינו כאן היה שונה מכל המקומות האחרים שהיינו עד כה בשל תנאים שונים ופחות קלים, אך זה הדבר הכייף ביותר בטיולים וזה בעצם מה שאנחנו מחפשים, להגיע למקומות האלו שהרבה אתה צריך להסתדר בכוחות עצמך ולהיות חזק גם שהתנאים מקשים עלייך ולא הכל הולך לקראתך.

אך הכי חשוב שזהו סגנון החיים שאנחנו אוהבים וכמובן של גולשים המחפשים לגלוש בגל של החיים.

עוד מעט נדרים לכיוון פרו המרובה באין ספור גלים מושלמים וחופים הנמצאים בשממת מדבר מוחלטת, נתלה את מכנסי הגלישה לזמן מה, נעלה על חליפות ארוכות ונגלה עוד מקומות וספוטים שאתם רק חולמים עליהם.

תיהיו איתנו בפרקים הבאים להמשך טיול "הארד קור" מרובה בגלים ובפנטזיות של כל גולש.

סלאמט J   

Welcome to hardcore 2

Peru

אחרי חרישה של 7 חודשים רק במרכז אמריקה, עלה רעיון שנטוס למקום חדש ומגוון יותר אז החלטנו לטוס לעבר ארץ הלפטים הארוכים ביותר – פרו.

מצאנו כרטיס הכי זול שיש מפנמה לפרו דרך איזה אתר של סטודנטים, רק חבל שלטיסה הראשונה לא העלו אותנו כי אמרו לנו שהכרטיסים שלנו לא מאושרים, אין מה לעשות ככה זה כשמשלמים בזול תמיד יש בעיות. סדרנו את העניין די מהר עם חברת התעופה והופננו לטיסה ביום שלמחרת, אך למרבה הצער נאלצנו לחזור להוסטל "מעבר" בו היינו קודם לכן, הרווי במוצ'ילרים מעצבנים וביניהם המון המון ישראלים מהסוג המעצבן שמסתובב כל היום עם הסנדלי שורש ומצלמים את התמונות הבנאליות שהם מחזיקים את השמש על כף ידם או עושים כיתובי חול מטופשים וחושבים שזה מעניין מישהו. ואז מתחילים הזיוני שכל והשאלות המפגרות: "כמה זמן אתם מטיילים"?, " מה עשיתם 7 חודשים במרכז אמריקה"??, "מה היעד הבא"? , "מה תעשו בפרו חודש וחצי"??, "מה יש לעשות בפרו חוץ מלראות את המאצ'ו פיצ'ו"?? "יש שם גלים בכלל"? "משעמם לא"??

בקיצור אחרי שהיינו חודש לפני כן במקום נטול אנשים, מטיילים וציביליזציה, המעבר לעיר גדולה כמו פנמה ואח"כ לימה שבפרו היה שונה לחלוטין והצריך מאיתנו סבלנות רבה.

מגיעים ללימה. עיר נחמדה ומעניינת שבה אפשר למצוא כמה מרכזי קניות מודרניים וגם סגנונות הסטוריים מימי האינקה והתרבות הפרואנית העתיקה. את הימים העברנו בקצת קניות וגם ביקרנו במפעל המקומי והמפורסם  לייצור גלשנים הנקרא "klimax". בלילות אפשר למצוא כמה מסיבות מעניינות שלא יורדות מהמסיבות בארץ, בארים, המון בתי קזינו שעובדים מסביב לשעון וגם מספר לא קטן של מקומיות יפהפיות בסגנון אינדיאני שחומות וסקסיות.  

מתים כבר לצאת מהעיר וכל הרעש והבלאגן, די הספיק לנו כבר. עכשיו הגיע הזמן לעלות לאוטובוס מחלקה ראשונה ולהעביר בכיף את נסיעת 18 השעות הבאות ולהכנס לעומקו של המדבר הלא נגמר ולראות הרבה כחול של ים.

השעה 9 וחצי בבוקר. מנקורה. צפון פרו. כפר קטן ויפה המזכיר איזושהי סצנה מהמערב הפרוע, רק מתאים שקלינט איסטווד יגיח מאיזה מקום ברכיבה על סוס עם הסיגר בפה. אין ספק שאנו פוגשים כעת גם בנופים שונים לגמרי מאילו הקודמים. אלפי ק"מ של מדבר ענק ושומם לחלוטין הנושק לחופים המדהימים והנטושים של האוקיינוס הפסיפי.

המטרה להגיע הנה למנקורה, הייתה לאסוף את רוי שאיתו טיילנו חודשיים ראשונים במקסיקו וממנקורה נסיעה של שעה וחצי לאחד מהחופים הטובים והמשובחים בצפון פרו הנקרא – לוביטוס.

רוי חיכה לנו עם חבר נוסף שהוא הכיר במהלך הטיול שלו העונה לשם עדן או בשמו המקצועי שחר וסרמן ההמשך. מהרגע שעלינו למונית אני קלטתי את הפונציאל בעדן שהוא עומד להיות כוכב גדול בתקופה פה וכך באמת היה. התארגנו ארבעתנו על מונית ויאללה רעבים לגלוש אחר שבוע שלם ללא גלישה. הנסיעה נמשכה בכביש צר המתפתל על ההרים השוממים של המדבר עד שלפתע הנהג נכנס עם האוטוביאנקי המצ'וקמק שלו למן פירצה בגדר, נראה שזה לא קשור לכלום, הממשיכה עוד כמה ק"מ בדרך עפר לעיירה נטושה בשם לוביטוס.

עכשיו דמיינו לעצמכם שאתם נוסעים  בדרום ארץ ישראל על הרי סדום וכל מדבר הנגב ולפתע אתם מבחינים בים כחול ענק ויפה עם גלים מושלמים שלא נגמרים. פסים ארוכים של גלים שאנחנו בדרך לגלוש עליהם.  זו התמונה היפה ביותר שאפשר לקבל.

לוביטוס הינו אתר די חדש לגולשים. הגלישה החלה פה לקראת סוף שנות שמונים אחרי שסערה ענקית בשם "אל ניניו" היכתה בחוף ויצרה פה קרקעית מושלמת של חול שהביאה גלים מושלמים שרק מספר קטן מאוד של מקומיים זכה לגלוש פה לבד. לאחר מכן כמו כל סיקרט ספוט שהיה בעבר, השמועה התפשטה לשאר מקומי פרו ולאחר מכן לנו התיירים הצמאים למצוא עוד חופים בתוליים.

העיירה עצמה אינה מפותחת בכלל אבל נראה שהיא בכיוון צמיחה בכך שגולשים כבר מכירים את המקום ולאט לאט נבנים פה עוד הוסטלים לגולשים. לוביטוס שימש במהלך העשורים האחרונים לבסיס צבאי וחלקים ממנו היו אף שטח סטרילי שלא ניתן להכנס אליו. ב1914 ארה"ב ובריטניה ניהלו כאן את קרבותיהם הקשים למטרת שליטה במצבור כמויות הגז הרבות הנמצאות על אדמת פרו וגם בשטחה הימי. עד היום ניתן למצוא שרידים של הבתים הבריטים הישנים ואת ביתו של הגנרל היושב על גבעה נישאת מול הפיק של לוביטוס. לוביטוס הינו הפיק המרכזי אך בקרבת מקום ישנם עוד שלושה פיקים עם גלים שונים בסוגם.

איך שהגענו ופרקנו את הציוד פגשנו בחבורת המחץ והבלאגן של הימים היפים והמשוגעים בסנטה תרזה וחזרנו שוב להיות ביחד ולהעביר את התקופה האחרונה יחדיו לפני שחוזרים הביתה, אך להיפך מהתקופה בסנטה – פוקוס מלא. את זמני המסיבות והשגעונות השארנו כעת מאחורה… זה יחזור כשנגיע חזרה לעיר הגדולה לימה…  

ואלו הם כל הכוכבים: אלעד פלסר המציל הדגול מהרצליה,דניאל סיגורה בעל עשרות הפרצופים והחיקויים, מיכאל רודוסבסקי שכבש כבר חצי מהבחורות הפרואניות ואפילו הביא אחת עד לוביטוס, נדב חלפון שאוהב את הגרושות הפרואניות, עמית מוזר בעל הפיאות שפיץ, עוד שרוט שהצטרף אלינו בימים האחרונים גיל קרן המתחרה בתחרויות נבחרת ישראל, עדן (שחר), רוי, מיטב ואנוכי קזה שאותנו אתם כבר מכירים.

בהחלט חבורה מרשימה ומכובדת. חברי הילטון וחברי תל ברוך. אהה ואלעד מהרצליה.                                                                                                                               מצאנו כולם מקום מעולה לישון בו, חדר על יד חדר, מרפסת צמודה למרפסת, את ההוסטל מנהלת משפחה מקומית ומגישה גם שלוש ארוחות דליקטס כל יום שונות ומגוונות והכי חשוב – אנחנו מול הפיק בפיקוח על הים.

ועכשיו קצת על הגלים….

אין לי יותר מידי מה להגיד חוץ מזה שהגלים פה פשוט מושלמים. ארוכים ומושלמים. אורגזמה. הגל לצערנו עדיין לא עבר את המטר וקצת מה שמשאיר לנו ציפייה אחת גדולה על החוף שהוא באמת עובד בים גבוה, אך כל יום מתבצעת גלישה בגל ארוך וכייפי שמאלה שרק רוצה שתפרק אותו לגורמים ! בבאם בבאם רק לפוצץ את הליפ. טמפ' המים בין 21-24 מעלות מה שמצריך חליפת גלישה, אך בחוץ בסביבות ה30 מעלות עם רוח נעימה למשך כל היום. פנטסטי.

החסרון היחידי פה זה כמות הגולשים הגבוהה (לא תמיד) מה שגורם לפעמים לעצבים ומתיחות במים ומריבות על הגלים במיוחד ברגעים שהים לא זורק הרבה גלים. ואי אפשר להתעלם מהעובדה שלכל סשן אנחנו מגיעים 10 גולשים רעבים לגלים ואגרסיבים לא פחות.

סדר היום פה הינו קליל ושקט מאוד

אחרי הסשן בוקר, מגיעים כולם למנוחת הצהריים, יושבים במרפסות, מורידים את החליפות, יושבים על הכסאות בתחתונים ונהנים מהשמש המלטפת ומהמזג אוויר הכי טוב שיש. בין הסשנים מארגנים איזה משחק כדורגל 5 על 5 בחוף, מסתלבטים על החוף עם מוסיקה וכסאות נח עם הרגליים במים. בינתיים בנות המשפחה אורחות לנו שולחן גדול בסלון אירוח ומכינות לנו את ארוחת הצהריים המפנקת לכל החבר'ה הרעבים.

לאחר מכן חוזרים לעוד סשן חלומות. וכשיש הרבה גלים פשוט לא מפסיקים לתפוס גלים. תופס גל, עולה חזרה, תופס גל, עולה חזרה ככה כל הסשן ! כולנו כבר מרגישים את הגוף מתפרק מהגלישות ומכל החתירות.

שעות הערב כמידי יום שקטות ורגועות. כולם ברילקס, נחים אחרי עוד יום שעומד לעבור, סיגורה משמיע לנו ברקע ממיטב המוסיקה שלו, מורידים קצת את הפאניקה, עוברים על הסרטי וידאו אם צלמנו באותו יום וכמובן לא הולכים לישון בלי פרק חדש מה"סופרנוס".

בקיצור כולם פה מבסוטים מהחיים, לא רוצים להתעורר מהחלום בו אנו נמצאים, גולשים כל היום, אוכלים טוב, רגועים. אי אפשר לתאר את האושר הזה. הכל עובר באיזי חוץ מהמחשבה שאנחנו לא עוד הרבה זמן בארץ וזה כבר ממש מתחיל להפחיד. הרגשת החופש היומיומי שאנחנו כבר מכורים אליו. כן קצת בעיה ….

 התכנון לימים הקרובים לתפוס את הסוול הבא בצ'יקמה. הגל הארוך ביותר בעולם. הנמצא כ-8 שעות מאיתנו, עד אז, אנחנו פה בעוד חור מאוד מעניין שהתגלה הטיול, נהנים מהשקט והשלווה של המקום הקסום עם השקיעות המדבריות מול הים וננסה לנצל כל רגע קטן כל עוד אנחנו בחופש אינסופי שלצערי מתקרב לקיצו. המקומות האלו פשוט ממכרים. אם אתם שואלים אותי הייתי מוכן עכשיו להתחיל עוד טיול ארוך ואת חצי השנה הראשונה להיות פה וחצי שנה הבאה לעבור לסנטה קטלינה שבפנמה. אבל זה לעוד חלומות ….

אז תהנו לכם שמה בארץ נטולי הגלים, לצערי בקרוב אצלינו. מנסים ממש לא לחשוב על זה. תשמרו על מצב רוח טוב. עונת הרחצה נפתחה, מרכז טופסי בשגעון, הפאדל בורד כבר מתחיל לשמש ככלי שיוט לחתיכות בחוף, דור מתחיל להראת את פרצופו בים אחרי שחזר מארץ פ"ת, שחר בסיפור אהבה חדש ואוריאן בטח מנסה לפזר את כל הביטניקים מבין הרגליים שלו בסטודיו.

תרבו ללכת לים, תשמרו לנו על החופים נקיים והכי חשוב יש להישמע להוראות המציל.

קח פרי ותיהיה לי בריא. צ'או צ'או