בואו אני יספר לכם סיפור אמיתי שקרה לי בצבא... שהייתי קרבי, ואז יצאתי כי היה לי בעיות בברך אז הורידו לי תפרופיל, למרות שלא רציתי..
אני זוכר כול פרט ופרט,
תאריך 2.3.08
יום ב'
שעה : 5 לפנות בוקר, אזור שכם..
קמנו בבוקר לעוד סיור בשכם, הערבים עדיין ממשיכים לזרוק אבנים כרגיל...
6:00 מידע מודעיני על מפגע שבדרכו לעשות פיגוע, (הכוח שזה אני ועוד 10 חיילים + קצין בדרגת רס"ן 2 חובשים)
נכנסנו לתוך לב שכם, וברגיל אבנים אנחנו מגינים, זורקים רימון הלם+עשן.. לא שזה ממש עוזר אבל זה מרתיע...
עד שהגעינו לבית של המבוקש, הוא כבר לא היה שם, אנחנו בדרכנו לעצר אותו בעזרת שבכ"ני'קים שכול הזמן נונתים מידע על איפה המחבל..
הקצין רס"ן מקבל את כול המידע דרך הקשר שלו שזה חייל שהוא צמוד לקצין לקבלת מידע ולהעבירו לקצין דרך המ"ק(תילמדו את זה בצבא)
אף אחד מהאנשים בשכם לא ידעו שנכנסנו לבית, בתוך הביית הייתה משפחה של המבוקש, הם יכלו בקלות להלשין עלינו, אבל מה מסתבר, שהם בכלל לא אהבו את הבן שלהם כי הוא רצע לפגע, והאבא אני זוכר דיבר וקילל את הבן שלו, היינו בבית במשך 3 ימים, עד שחילצו אותנו, ללא המשפחה שלא הלשינה ונתנתה לנו מים ואוכל.. לכו תידעו איפה הייתי היום... בטח היו עושים על כולנו לינ'ץ, וזה לא עוזר שיש לנו רובים ואמל"ח, שתוקפים אותכם 100000 ערבים מהחלונות באבנים, מתים תוך שנייה..
זה מראה שיש ערבים טובים, כמו המשפחה שנתנה לנו להישאר בבית, נכנסנו יותר מידי לעומק ולא יכלנו לצאת רק עד שנכנסו כוחות שיריון לחלץ אותנו,
ואם אתם רוצים לדעת באיזה יחידה שירתתי אז זאת הייתה דובדבן..
כרגע העבירו אותי לקרייה להיות מש"ק אבטחה...
ולגבי מה שאמרתי, אני לא שונא ערבים, יש ערבים טובים, אבל במקום לתת לתושבי הדרום תמיכה ואהבה, לא צריך לתת להם כלום בעזה, למה אם אחד מאיתנו היה נופל שם
היו מכניסים לנו את הפשיץ של הגלשן במוח.. וזה בטוח.. אפילו שזה לא איש חמאס או פת"ח, אזרח פשוט.. כי ככה זה נוצר בעולמינו....
שבוע טוב..