Tohar In central America

מסע במרכז אמריקה מאת: טוהר רובינשטיין

קטע מהמבוא קוסטה ריקה 2012- ווינטרוב מיטב טוהר דומיניקל פבונס – 
 
 

לפתע ברגע אחד הגיחו אל הכפר השומם מכוניות רבות בהן היו אנשים מחופשים שהגיעו בדיוק מאיזה פסטיבל והם באו לחגוג את האפטר פרטי בכפר, הלכנו בעקבות האנשים לתוך ווילה מסתורית בה אני זוכר שהמחזה הראשון שראיתי היה אדם עם שנורקל וסנפירים רוקד לצלילי המוזיקה, היינו במסיבה כמה רגעים, 

רוי פגש בחורה,,,,,,,,,, 

מיטב ואני חזרנו לאוטו שמנו אוזניות ביחד כל אחד עם אוזנייה והלכנו לישון, 

יום למחורת קמתי ממש מוקדם איך שהתחילה הזריחה, והדבר הראשון שראיתי זה גל בגובה חצי מטר נשבר ימינה ושמאלה לצורת צינור, לקחתי את הגלשן ונכנסתי למים, גלשתי כמה שעות גם מיטב הצטרף אלי מאוחר יותר. בסוף הסשן נכנסו לרכב והמשכנו לנסוע לכיוון פבונס. 

כעבור מספר שעות הגענו סוף סוף לפבונס, איתרנו חדר קט ונחמד שמנו בו את הדברים, והלכנו לבדוק את הים. 

התחזית הראתה שכבר באותו היום אמורים להיות גלים, ואם שכחתם אז יש כאן ילד בן 15 שקצת בפאניקה שהוא חצה את הכדור ובשביל מה? 

הגענו לקו החוף ואל מולנו התגלה ים פלטה לגמרי ואני זוכר שממש הרגשתי כאילו הים לא באמת יכול להפיק משהו אחר כאילו זה המצב התמידי של החוף הזה. מאיפה באים גלים בכלל? 

חזרנו לחדר הייתי טיפה טיפה מבואס אבל לא באמת, ראינו סרט אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. 

בוקר למחורת זריחה, מיטב מעיר אותי, אומר לי בוא תראה משהו, אני קם מהמיטה יוצא מהדלת, ואל מולי אני רואה בבירור גל רץ רץ ולא מפסיק לרוץ, 

בשביל להבין את גודל הפנטזיה צריך להבין כמה דברים  הגל בפבונס בתנאים מתאימים יכול להיות באורך של 1500 מטר, בכל מקרה החדר שלנו היה במרחק של 250 מטר מהחוף והנקודה של הפיק נמצאת דרומית בערך 400 מטר, זאת אומרת שקטע הגל שאני ראיתי הוא כבר אחרי 400 מטר שהוא רץ ואם אתה מסתכל ימינה אתה רואה שהגל רק ממשיך לרוץ, 

ההתרגשות הייתה בשיא, ווינטרוב מכין סלט פירות, מתלבשים על בגדי העבודה ונכנסים לגלוש.

 
טיול אחרי צבא פקסמיו פרו יום שישי לטיול – (אני מצרף קטעים קצרים תלושים מההקשר המלא תבחר מה מתאים לך)
 
 

כמו שכבר סיפרתי במבוא  שהייתי בן חמש עשרה בן דוד שלי הגדול מיטב טייל במרכז אמריקה, ואני זוכר את עצמי בתור ילד יושב בכיתה בבית הספר א.ד גורדון ובאופן קבוע נכנס לפייסבוק ורואה פוסטים שהוא היה מעלה, תמונות של חברים, תמונות של גלים, תמונות של נופים, וזה פשוט עשה לי את זה, אין ספק בכלל שמאז אותה תקופה  החלום הכי גדול שקיים אצלי   זה הרגע שאסיים צבא ואצא לטיול שלי  

זה לא ייאמו אבל  עברו להם כמעט שבע שנים מאז שהחלום נכנס לחיי בזמן הזה סיימתי את התיכון, דפקתי יורו טריפ, נחשפתי לסצינת הלילה שם באירופה, וחזרתי לת"א יעני רווק משופשף מינימום בן 25, התגייסתי לצבא, אהבה לראשונה לחיי נכנסה, למדתי את גוף האישה, למדתי על יחסים שבין גבר לאישה  הלכתי לעבודה, למדתי על עצמי דברים שלא ידעתי,  השתחררתי, עשיתי מסיבת שיחרור היה משחרר, והנה  לפני שישה ימים נחתי בעיר הבירה של פרו לימה ביחד עם עוד ארבעה חברים, עומר ברואידא, אלעד מרקל, נדב שגיא, ויובל פרץ. עשינו לילה אחד בלימה לעכל את הטיסה הארוכה מהארץ, ולקחנו אוטובוס בערב למחורת לעיירה בצפון פרו הנקראת פקסמיו.

____________________________________________________________________________________
 

מסתכלים על החוף ומנסים להבין לאן "הרוח נושבת" בידיוק כמו שאוריאן לימד אותנו כשהיינו קטנים. 

תופסים אומץ ומפלסים את הדרך לכיוון הגלים. 

עוברים את המכשולים שלא היו קלים, ומגיעים אל נקודת השבירה. 

סשן של שעה וחצי גלים נחמדים וארוכים, שנשברים רק לכיוון אחד. 

גל אחרי גל, שבירה אחרי שבירה, כל גל שמגיע עוזר לך להבין איפה אתה נמצא וכי החלום הגדול כבר לא רק חלום.

_____________________________________________________________________________________
"השקיעות בלוביטוס יפות יותר"

הסוואל לא נכנס ללוביטוס, המקומיים אמרו שהסוואל שהיה אמור ליהיות צפוני הפך כיוון לדרומי מה שמונע מהגלים להכנס לרצועת החוף. 

הגיע יום רביעי והחבר'ה תיכננו לעבור למנקורה וכך גם עשו. 

אני החלטתי להשאר בלוביטוס עוד כמה ימים. רציתי לקבל פרספקטיבה של ליהיות לבד ובנוסף לזה הרגשתי שזה הזמן בשבילי לקבל קצת שקט מכל הרעשים שמסביב. 

ידעתי מראש שאמור להכנס בסופ"ש גלים טובים מאוד וידעתי גם לבדוק שהסוואל הוא צפוני. 

אז חיכיתי בשקט על המיטה במצב מאונך מיום רביעי ועד יום שישי לגלים שיגיעו. ראיתי הרבה "הסופרנוס".

_____________________________________________________________________________________

במהלך הערב יעקב הציע לי להצטרף אליו לטיול שלו הוא אמר שהוא אוהב את איך שאני גולש והוא חושב שאני יכול לעזור לו ולתת לו מוטיבציה לגלישה. 

ומה בתמורה? בתמורה הוא פתח בפניי את הארנק ואמר לי: "טוהר אל תדאג הכל עלי" המסלול שלו היה דרומה ושלי צפונה אז החלטתי לוותר ולהמשיך עם הרעיונות שלי. בסופו של דבר אין לי מושג מי זה היעקב הזה אני לא יודע איך קוראים לאבא שלו ואין לי שמץ של מושג מי הוא. כל הדברים הללו גרמו לי לסגת מן ההצעה אף על פי שהייתה מפתה אוי כמה שהיא הייתה מפתה כבר ראיתי את עצמי מטייל חודשיים שלושה בחינם, אבל עצרתי את עצמי . אני שלם עם הבחירה שעשיתי.

_____________________________________________________________________________________________
סיפורים קצרים על הטיול בזמן שאתה ותואם הגעתם – 
 

בסנטה קטלינה יש עניין מסוים לגבי השעות בהם אפשר להכנס למים ושעות בהם אסור להכנס למים, הכוונה היא שיש הבדלים רציניים בין כמות המים הקיימת בשעת הגאות לכמות המים הקיימת בשעת השפל. 

מתחת למים יש סלעים יחסית נעימים אבל לא באמת אם הגל יפיל אותך עליהם. 

שורה תחתונה בשעת הגאות כל הסלעים עמוקים באופן יחסי, ובשעת השפל כל הסלעים נחשפים והגל נשבר ממש על הסלע בלי כמעט מים היוצרים את קו ההגנה המאפשר לנו לגלוש.

 

התארגנו כולם אלעד עומר תואם אוריאן ונדב שחזר אלינו אחרי כמה ימים של הפוגה, וירדנו היישר מהדירה אל קו החוף. 

הסלעים עדיין מבצבצים ויוצרים תחושה לא כל כך נעימה, אבל אוריאן מתחיל לפסוע בעזרת הגלשן. 

לאחר כמה דריכות לא נעימות שמים את הגלים על המים נשכבים עליו ומתחילים לחתור לכיוון הפיק, הפיק נמצא כ500 מטרים של חתירה. 

מגיעים אל הפיק ראשונים, ואני מתחיל להריח גלים, סט ראשון של גלים מגיעים ואני תופס אותם בלי שוב בעיה, אבל הגלישה שלי הייתה לא ברמה. 

הסשן הזה היה קצר מוזר מצד אחד ראיתי גלים יפים מצד שני נכנסו למים הרבה גולשים אחרינו ומצד שלישי התפחה איזה שהיא תחושה לא נעימה לגבי הסכנה של הסלעים, שהרי בכמה גלים שתפסתי הם פשוט צצו מהמים תוך כדי שאני עומד על הגל. 

יצאנו לאחר שעתיים וחצי ובילינו את שארית היום בדירה הפרטית והנחמדה

 

אחרי הסשן אתה יוצא ואוכל ארוחת דג טובה, שם קצת שמן זורק פלפל מניח את הדג והופך אותו על שני צדדיו מוסיף מלח ולימון ובסוף נשאר לך מעדן. 

שאתה מסיים השעה עוד מוקדמת, אז אתה קורא עוד פרק ואז מפתח איזו שיחה, ושוב מדבר עם אוריאן וצוחק עם תואם, ולאט לאט אתה מבין שמתפתחת לה שיגרה מיוחדת ובריאה.

 


אתה יודע מה הכי יפה אצלך תואם? הוא שאל מה? אמרתי לו תחשוב שאתה בן 10 הצטרפת לטיול של חברה שסיימו צבא בני 22 23 ופשוט תוך רגע נהיית אחד מהחבר'ה לא נשארת שם מאחור בדמות ילד בן העשר הרגיל והמפונק, שכל היום בוכה לאבא ואמא שהוא רוצה ככה וצריך ככה
הכל כל כך קל איתך אתה משתלב, לכל סיטואציה בלי לבלבל את השכל עם אינטליגנציה רגשית שלא מביישת אדם בוגר ומבוגר.
תואם הוא ילד מיוחד ומה שעוד יותר מיוחד זה הקשר של אוריאן ותואם, אני מסתכל מהצד ורואה דרך נכונה לאיך צריך לעשות את זה. לבסוף אמרתי לו תואם תשמע אתה ואבא שלך מה שעשיתם נתתם לי כנפיים ועכשיו אני יכול להמשיך לעוף באופן עצמאי, אני יכול להעיד כאן שאני בטוח במאה אחוז שתואם הבין כל מילה ומילה שאמרתי לו.
החודש הזה היה מיוחד ומשפחתי מבחינתי, אני יכול לחלק את הטיול שלי מבחינת ההרגשות עד הרגע שהם הגיעו ומהרגע שהם הגיעו זה עולם אחר לגמרי.
אני מרגיש טוב יותר, שמח יותר, ובעיקר התחדדה לי ההבנה של מה אני בכלל עושה בסוף העולם.
היום בבוקר רגע לפני שנפרדו דרכנו תפסתי את אוריאן ואמרתי לו, אוריאן עזוב אני בכלל לא צריך לדבר על כמה שאתה נדיב ונותן והיד שלך פתוחה לרווחה לכל מי שרק רוצה וצריך, עזוב את זה את זה אתה יודע,
ביחד עם הבן שלך הצמחת לי כנפיים ועכשיו אני יכול להמשיך לבד, ממש התרגשתי הדמעות כבר כמעט זלגו,
___________________________________________________________________________________________________________
הגענו לפלאיה ונאו  אל מולנו מתגלה מפרץ מדהים ושקט בדיוק התחילה השקיעה הגענו עם האוטו עד לקו האחרון של האספלט לפני שמתחיל החוף ויצאנו מהרכב לנסות להבין היכן אנחנו הולכים להקים את המחנה שלנו.
הדבר הראשון שהרגשתי היה שאפשר לעשות מה שרוצים, איפה שנבחר לשים את האוטו זה יהיה בסדר , מה שנרצה לעשות כל דבר כל עוד זה לא פוגע במישהו זה יהיה בסדר.
הצלחנו להבין בנקודה על החוף שממש הזכירה לנו את נווה ים, החלטנו שאנחנו עושים מבחן ראשון לאוטו בתנאי שטח.
עלינו על החול עם הרכב והתחלתי ליסוע לכיוון המחנה המבוקש, כאשר הגעתי עצרתי את האוטו שעבר את הדרך בצורה מושלמת.
בוראידא ומרקל התקרבו אלי מרחוק, כאשר ברואידא הגיע הוא אמר לי טוהר אולי תקח את האוטו כמה מטרים אחורה זה בכלל יהיה מושלם,
נכנסתי אל האוטו לחצתי על הגז והדבר השני שקרה התחפרתי באדמה,
טוב השמש עוד שנייה נוגעת במים אנחנו מתחילים לחפור בכל הכח סביב הגללגים, חופרים חופרים חופרים אני נכנס לרכב לוחץ על הגז ומתחפר עוד יותר
______________________________________________________________________________________________________________
הגיע הערב והיה נראה שלמחורת בבוקר אני לוקח טיסה לפנמה סיטי להחתים את הנוטריון המפגר הזה.
ברואידא הציע פתאום שנסע כולם לפבנונס לתפוס את הסוואל ואז נמשיך להתעסק בזה, לי זאת הייתה נשמעת תוכנית גרועה אבל כל כמה דקות היא נהייתה הגיונית יותר ויותר,
אז בקיצור החלטנו שאנחנו נוסעים לפבונס שיחסית זה קרוב לגבול נגלוש שלושה ימים ואז נמשיך להתעסק עם האוטו.
קנינו בירה לכל אחד גדולה כזאת עשינו לחיים וראינו סרט, בבוקר למחורת נכנסנו למונית ויצאנו בלי האוטו לפבונס.
______________________________________________________________________________________________________________
נכנסו לאוטו אני נוהג גל לידי, פרץ ברואידא ומרקל במושב האחורי.
התוכנית הייתה לנסוע שלוש שעות לדומיניקל לעשות שם את הלילה ובבוקר מוקדם לצאת לכיוון פבונס נסיעה של שלוש שעות נוספות.
______________________________________________________________________________________________________________
גווטאמלה, הפעם הראשונה ששמעתי על גגוטאמלה הייתה רגע לפני שעליתי למטוס, בפרנקפורט 8 רחוב ביתי, מאיה אשתו של אוריאן אמרה לי בעוצמה שגווטאמלה מקסימה, באותו הרגע המשפט נכנס באוזן אחת ויצא מהשניה,
אבל איכשהו המשפט הזה מצא את הדרך חזרה, כשהייתי באל סלבדור ראיתי כל כמה ימים חבר'ה שטיילתי או פגשתי לאורך המסע, מעלים תמונות וסרטונים מגווטאמלה, ולראשונה בטיול האינסטגראם גרם לי לרצות להגיע לאנשהו.
______________________________________________________________________________________________________________
בתחילת הטיול באמת כיוונתי לשם וזה מה שניסיתי לעשות , לגלוש ולאכול שועית, אבל ככל שהטיול התקדם הראש שלי התפתח והביא אותי למצב שאני עושה את הקונספט שאני רוצה, והקונספט הזה הוא טיפה יותר חצוף, קונספט של גלישה בשילוב של החיים הטובים והמסיבות, אני מת על הקונספט הזה כי הוא קונספט שלי ולא של אף אחד אחר, 
_____________________________________________________________________________________________________________
"טיול אחרי צבא" נגמר בשבילי כולם אומרים שהראש הזה כבר לא יכול לחזור ולזה אני מאמין, הרי אני אמשיך לטייל כל חיי אני אוהב את זה אעשה מה שצריך כדי לממש את זה אבל כנראה שבראש כזה אני כבר לא אטוס, אני פאקינג שבעה חודשים מתרכז בכיף שלי ושום דבר לא מעניין.
איפה עוד בחיים זה יכול לחזור? מה בחופשת סימסטר כנראה שלא חופשת לידה של האשה? בין סיום התואר למציאת עבודה? איפה יכול לחזור מומנט כזה מיוחד באם אני בוחר בדרך של חיים מערביים, איפה זה כבר יחזור?
אני יודע שלא , דברים אחרים יבואו בזה אני בטוח אבל טיול כזה כבר לא הפרק הזה בחיים נגמר, אני רוצה לגור בתל אביב ואני רוצה שהילדים שלי יגדלו בתל אביב, בשביל זה צריך לעבוד.
אם אני אצא לעוד טיול כזה אז הנה ההוכחה כתוב שחור על גבי לבן ששום דבר הוא לא וודאי בחיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.