שכחו אותו בחוף
מאת:עופר מלצר 

 

כשאנחנו מדברים על 'לוקליזם' הרי שהתופעה שקיימת בארץ היא בהחלט גרסה מאוד רכה ומאוד חייכנית של הנעשה בעולם וטוב שכך. ברוב המקומות בארץ ביום טוב אם תשמור על הכבוד של הסובבים אותך במים, תראה ביטחון ויכולת ותתיידד, תוכל לגלוש בשמחה בכל חוף מאשקלון ואשדוד  ועד חיפה וצפונה.

קהילת הגולשים בארץ קטנה והרוב מכירים אחד את השני ברמה זו  או אחרת. החוף שנחשב למקומי ביותר הוא חוף הילטון, מרינה בתל-אביב. בימים עברו שלטו בחוף אמור קנצפולסקי (אחיו של אוריאן), גלי זינר חברו וחבורתם. ישנן המון אגדות על הפחד שהם עוררו. אבל עדיין אף פעם האלימות לא הייתה ממשית יותר ממילים או במחוות ותאמינו לי אם מישהו נפצע או ניזקק לעזרה, הגדולים היו הראשונים לעזור (אני מסתובב על גלשן בחוף הילטון מאז 1978). וכך גם כיום בכל חוף יש את החברה המקומיים שמכירים אתת החוף ורוצים את הגלים הטובים לעצמם וזה צודק אבל השמירה על כבוד הגלישה והגולשים תעזור לכל אחד להיכנס לגלוש בכל חוף.

לעומת זאת באוסטרליה הבעיה היא לגמרי אחרת. יש לזכור שבאוסטרליה 80% מהאוכלוסייה  עוסקת בגלישה כלשהיא גוף,בוגי,רוח,לונג בורד וכו'. בנוסף מגיעים אלפי תיירים מכל העולם שחולמים על לימוד גלישה באוסטרליה. פלוס גולשים מהסבבים השונים אמריקאים,יפנים, ברזילאים ואנשי הוואי. בימי חופש וימים גדולים ומושלמים ניתן לראות במים עשרות אם לא מאות גולשים. וההיררכיה חשובה מאין כמוה. משמעות המושג 'לוקלי' מקומי, הוא עולם ומלואו.

 וכך בחור בשם בן מונדי ידע בהחלט. אחרי 12 שנות גלישה בחוף מסוים הוא ביסס לעצמו מעמד מכובד,היה קורא לותיקים והכבדים בשמות פרטיים וידע להעיף את הצעירים והנוער מדרכו, כמו-כן הוא מציין שפה ושם נאלץ לגרש מהחוף את הטיפש התורן שלא נתן כבוד למקומיים. בן מונדי ידע תמיד שבחוף "שלו"  כל ה"פיק" תומך בו. הבעיות התחילו כשבן נאלץ לעבור לעיר אחרת וחוף אחר עקב עבודה מאוד מתגמלת (עורך מגזין הגלישה TRACKS). הוא מודה שהכי קשה היה לו לעזוב את מעמדו המבוצר בחוף ולא את המשפחה והחברים. בחוף החדש במשך החודש הראשון הוא הלך לגלוש כמעט כל יום(סוואל טוב...) הגלים היו די נמוכים והוא פעל לפי השיטה הידועה לחתור פנימה לברך את כל המקומיים החשובים בברכת 'שלום', לתת כבוד ולא לחתוך אף אחד במים. הוא חלם על יום טוב ועל גל מדהים שיתפוס, דבר שישדרג אותו בהיררכיה בחוף. ואכן היום הזה הגיע, גלים גבוהים, 'אוף שור' מושלם, צינורות מכובדים והרבה פחות אנשים במים. כבר שהחנה את האוטו בן ידע שחסרה לו התחושה הקבועה הקרובה בחוף הישן. הרבה גולשים היו על החוף כי זה היה מסוג הימים שהכבדים יוצאים, בו זן שונה של גולשים ותקים ומנוסים שראו הכול ומחכים לגלים הגבוהים והחזקים.

כשהוא חתר הוא נתקל בעוינות מצד הגולשים ב'פיק' זאת לא הייתה החבורה שפגש במהלך החודש, אילו היו שליטי החוף ובן שלנו הבין שנכון לעכשיו הוא בתחתית שרשרת המזון, אמבה בעיניהם.

(זיכרו אנשים מדברים על אוסטרלי בעל ניסיון של 12 שנים באוסטרליה ובעולם כלומר במושגים ישראלים גולש מעולה!).ואז הוא ראה את המפלצת. גוץ מבוגר עם ראסטות ומחסור חמור בשיניים. הוא היה טוב ואמיץ ותפס כמעט כל גל. היה ברור שהכי חשוב להימנע מלהיתקל בו, הוא היה המלך. בן תפר גל שנסגר עליו וחתר בקושי בחזרה ל'פיק' ואז הוא ראה אך המפלצת שישב רחוק בחוץ תפס גל גבוה ואיזה חמור גרם מקומי לא שם לב ותפס בהמשך את אותו הגל והיה ברור שזה רע! כדברי בן זה היה כמו לראות תאונת דרכים בהילוך איטי. הבחור שחתך פתאום קלט את מצבו וישר זינק מחוץ לגל והתחיל לחתור בטרוף לכיוון החוף, הוא ידע שעליו לברוח ומיד. בן שלא קלט מה קורה ובשום פנים ואופן לא היה בדרכה של המפלצת הבין לתדהמתו כי מעצם העובדה שהוא בסביבה חדש בחוף עם גלשן וחליפה הרי ברור שהוא האשם. ואכן התגובה לא איחרה לבוא , המפלצת חתרה לכיוונו של בן בטירוף ולאחר מספר אגרופים לפנים שבן מניף את גלשנו כמגן התחילה המפלצת לכסוח את הגלשן. בן הצליח לבסוף לתפוס קצף חזרה לחוף בעודו נוטף דם. אף אחד לא עזר לו, אף אחד לא ניסה להפריד ואף אחד לא בדק את מצבו. בן כדבריו הרגיש מאוד מאוד לבד, הגלישה פתאום לא נראתה מושכת כל כך והרעיון של ותק בחוף מסויים- שווה הכול, פתאום לא נראה לו נכון.

 

ומה מוסר ההשכל מכל הסיפור?(אמיתי לחלוטין ולקוח מתוך חוברת גלישה אוסטרלית) הדבר הראשון הוא תמיד תיזכרו כמה טוב לכם בארץ במקרים של מכות, תמיד יהיו מי שיפריד ומי שיבדוק את מצבך. בנוסף לכך, בארץ הותיקים לא מתעללים יותר מידי בנוער ואם אתה טוב תקבל כבוד.

 והכי חשוב, זה מאוד נחמד לשחק ב'לוקליזם' אבל תמיד צריך לזכור כולנו גולשים וחולקים את האהבה לים ולגלישת הגלים ומכוון שעדיין החופים בארץ ביום טוב או בחורף לא עד כדי כך צפופים הרי אנחנו כולנו ברי מזל.

 

 

יש לכם כתבות נשמח להעלות שלחו אלינו שלח לנו דואר

                          לדף הקודם