כתב נושא: פרק ה' ביומן גלישה לאינדונזיה.........  (נקרא 1146 פעמים)

מנותק דרורי

  • Sr. Member
  • ****
  • הודעות: 391
    • דוא
פרק ה' ביומן גלישה לאינדונזיה.........
« ב- : אוקטובר 28, 2008, 02:13:24 PM »
אינדונזיה-באלי-אפריל 2008-יומן מסע מאת דרור מנגל-פרק ה'.



"בואינ'ה דרור, שיחקת אותה" אומר לי אחד מהחבר'ה ביציאה מהמים ב-canggu , "איזה יופי של גל", אומר לי בחור אחר, "וואלה, זה היה נראה שאין גלים, ופתאום משום מקום מקום מגיע הסט, והילדים האינדונזים ראית איזה יופי הם גולשים, איזה גרוטאות הגלשנים שלהם, שבורים, צהובים, ממש צוללות, ובכל זאת הם גולשים בקלילות כזו על הגל...." אומר השלישי, השילוב הזה של ההרים הניבטים מתוך המים ב-canggu , הגלים הכל כך מיוחדים שהמקום הזה מספק, ותוכן השיחה הזו של החבורה שעליה הייתי אמון ומופקד, ובמיוחד המשפט הזה על הקלילות הבלתי נתפשת של הבאלינזים על הגל, הזכירו לי את הניסיונות להדליק מדורה בקומזיץ עם הזרדים, הניירות הקרטונים וכל האמצעים שנוקטים לפניי שהמדורה הופכת


לכדור אש עגול, ולמה כך הרגשתי, כי כל הרשמים והאמירות האלה , כבר ביום הראשון שלנו במימי האוקיאנוס ההודי, הביאו את חברי הקבוצה להרגיש משהו אחר, להרגיש שמשהו קסום קורה פה, שיש בו בני אדם עם יכולות אחרות, מקומיים שחיים את הוויתם ואת הים יום יום, מתמזגים עם פלאי כדור הארץ, וגם כשהם במים, גולשים , הסגנון שלהם תמיד יהיה תיאטרלי , אומנותי, קליל, ועם חיוך על הפנים.

הכפכפים,המפתחות למכוניות, השעוות, והמסרקים כלם הושארו אצל בחור מקומי שאותו אני מכיר שנים,

שמו האינדונזי אפילו אינו מוכר לי, אך איפשהו בשנת 2002 החלטתי לקרוא לו ג'ימי, זה היה נראה לי שם קליט וקליל, והוא הסכים שאקרא לו בשם זה.

ישאלו הקוראים מדוע בכלל חשוב היה לי להיות אתו בסוג כלשהו של קשר? ולמה בכלל לפתח יחסים עם מישהו שאני רואה בפעם ב....? אז פה המקום לציין כי canggu הוא מקום שממגנט אותי אליו במשך עשור כמעט, מיקומו הקרוב לאזור הקבוע שבו אני משתכן, הגלים הבלתי נלאים שהוא מספק, השקט המקסים שיש מחוץ למים, והמקומיים , שהם אנשי משפחות קשיי יום אך תמיד מחייכים, תמיד מנומסים, נעזרים בילדים קטנים בעלי פני מלאכים, והכפריות השלטת שם פשוט עושים לי את זה.

וכך קרה שלאחר שהחלטתי לקרוא לבחור שמנהל את ה-warong (המסעדה המקומית), בשם ג'ימי, והתיידדנו, ונכנסו מעט יותר לסיפורים אישיים , וחוויות שונות, החלפנו מספרי טלפון, ובמשך שנים מאז, לא היה בוקר שלא הייתי מתקשר אליו בכדי לקבל עדכון על מצב הים, low או- high tide כמה אנשים יש במים, מה גובה הגלים, והאם יש טעם לבוא או לא. אם בישראל יש אוריין והסרף ריפורט שהוא הכניס לנו במשך השנים, שעוזר לנו כל כך, ותורם לקהילת הגולשים בישראל , אז ג'ימי הוא הסרף ריפורט האישי שלי באינדונזיה. אף כי הבחור לא נכנס מעולם למים, יש לו ידע עצום בלראות את הים ולתת נתונים מדויקים, כנראה שככה זה עובד כשבין לקוחותיך הקבועים תמצא גולשים כמו מיקל'ה ג'ונס, ריזל טאנג'ונג, ג'ייק פטרסון, אנדי וברוס איירונס, כשהם בבאלי, כריסטיאן פלטשר, ועוד רבים.

לקחנו את כל הציוד מג'ימי, ושמנו פעמנו אל הרכבים שחנו מאחורי ה-warongim הנמצאים במקום. כלם ללא יוצא מן הכלל חשבו רק על דבר אחד. לא גלים, לא נשים, לא גלשנים, ולא טיולים, כרגע מה שעמד על הפרק ולא היה כוח שבעולם שהיה יכול לעצור מבעדנו להשיג אותו היה א ו כ ל. תמיד ניסיתי לפענח את החידה הזו, ועם הזמן הבנתי את הפתרון שלה, איך זה תמיד אבל תמיד, כשאני באינדונזיה, גולש בין אם זה בחוף זה או אחר, איך זה שאני יוצא מורעב, אך לא מורעב ברמות ובהרגשה של הארץ, שגם פה אני יוצא רעב ויכול לחסל שתי צלחות חומוס+ גרגרים+סלט+ביצה+ כף טחינה מלמעלה בחומוס אשכרה הידוע לתפארה, אך בכל זאת יש משהו אחר בכמיהה למזון באי הזה, בטעמים הכל כך מיוחדים של האוכל שם, הארומה וקומבינצית המרכיבים של המזון ממלאים את המוח בתחושת סיפוק ונעימות, ובכללי אתה יוצא שם מארוחה עם תחושת הודיה , אתה מודה לאל על כך שהביאני עד הלום, ואתה מעריך את גדולת הרגע והמקום, ואתה מודע לעובדה כי יש הרבה אנשים , גולשים, מטיילים, שלא חוו רגע כזה ואולי לא יחוו.

שאלתי את עצמי , עת נהגתי את הרכב לאזור המלון , איפה אני עוצר לחבר'ה, לאוכל מהיר נקי וטעים, ונזכרתי כי בדרך מצויה מסעדה מקומית פשוטה, מסעדה שנסגרת באופן קבוע בשעה 3 בצהרים, לקוראים המכירים את תל-אביב, יש חומוס בשוק הכרמל , חומוס ששמו הולך לפניו, ה"סורי" הוא מכונה, שעובד במתכונת זהה לזו של המסעדה שאליה נסענו.




אף על פי שהיינו רעבים בטירוף, ועוד בטרם יצאנו מהכפר canggu , קלטתי לפי ההתרחשות בשבילים הצרים, הבאלינזים הלבושים בגדי חג, והמוסיקה הנשמעת מרחוק, כי טקס גדול קורה ברגעים אלה, ואו טוטו אנו נבחין במתרחש.

ואכן לא חלפו 3 דקות , ולפתע הופיעו עשרות דמויות לבושות בבגדי חג מסורתיים, עם כובעים/מטפחות על הראש עומדות על הכביש , ומאיטות את התנועה, מחוץ למקדש מקומי. יש לציין כי כל העוסקים במלאכת התנועה ושמירת הסדר היו גברים בלבד. לנשים תפקידים אחרים אצל הבאלינזים. לכל הבאלינזים סרונג פרחוני וסאס, סרט בד, שתפקידו להבדיל בין קודש לחול, כי החלק התחתון של הגוף טמא. את הסאס כורכים סביב המותניים, על הסרונג. כל מה שלמטה ממנו, טמא.

טיול שבו אתה יוצא עם הרבה אנשים,הוא טיול מורכב ועדין. מצד אחד אני תמיד מרגיש בטיולים האלה שאני יכול לתרום מניסיוני , מדברים שעברתי על בשרי, ומהידע שלי אך יחד עם זאת בטיול כזה לכל אחד רצונות משלו, תאוות משלו, ודרך חשיבה משלו , ולכן אני תמיד מרגיש שאני צריך להיות קשוב לרצונם של האחרים, ולנסות לאזן בין הכוחות הפועלים בתוך המעגלים החברתיים שנוצרים.

ולכן, כיון שרציתי מאד לראות ולהראות לשאר חברי הקבוצה את הטקס הפולחני שנערך במקום ע"י הבאלינזים, ירדתי לשולי הדרך, יצאתי עם יושבי המכונית החוצה, שאר הרכבים שלנו עצרו גם כן, אספתי את כל הקבוצה אליי ושאלתי אותם אם בא להם להיכנס לכמה דקות ולראות מחזה אותנטי ומיוחד.

רבה הייתה הפתעתי, כי ידעתי שהגברברים רעבים בטירוף, כשהתשובה לשאלתי הייתה חד משמעית "יאללה בואו ניכנס". נכנסנו , גבר מקומי, סדרן, הוביל אותנו למחצלות שהיו פרושות על הרצפה, השמש באזור זה היא משהו שאינכם מכירים, התיישבנו על עכוזינו, ולאחר כ10 דקות של תפילות , מנחה, והמון קטורת התחיל המופע.

המופע מתחיל עם ריקוד שנקרא לגונג (Legong). את הריקוד רוקדות נערות צעירות והוא מהווה מנחה שנותנים לאלים. הוא מתאר סיפורים מיתולוגיים, סיפורי אלף לילה ולילה באלינזיים. הסיפור היום הוא על נסיך שישב 40 יום במדיטציה וראה ברוחו מלאכים רוקדים ושמע מנגינה. הוא אסף את האומנים בארמונו ותאר להם מה שמע וראה, והריקוד מבטא את ששמע וראה בעיני רוחו. הנערות, זר פרחים על ראשן, רוקדות בתנועות עדינות כיאה לבתולות, הגוף מתפתל ובמיוחד הידיים. ומוזיקת הגמלאן(כלי הקשה עשויים מנחושת) עדינה עדינה. אבל, הריקוד העיקרי היום הוא ריקוד הבארונג והראנגדה (Barong & Rangda). הסיפור הוא על מלכה, ראנגדה, שהייתה מכשפה. למלכה הייתה בת ואף אחד לא רצה להתחתן איתה. היא מתרגזת וכשפיה נעשים רעים. המלך מגרש אותה והיא הולכת לגור ביער, הופכת לשד עם עיניים בולטות וציפורניים ארוכות ומביאה פורענויות.

הבארונג, שהוא דמות אריה מיתולוגי הנמצא בכל כפר והוא אחד האלים השומרים על הכפר, מתנדב להלחם בה. מתנהלת מלחמה בין הבארונג לראנגדה, המחזיקה מטפחת לבנה בידה והחושפת את ציפורניה הארוכות. אנו רואים איך החיילים שלו מנסים להילחם בה, אך היא מטילה עליהם כישוף ובמקום להרוג אותה הם נכנסים לטראנס ומתחילים לדקור את עצמם בחרבותיהם. בעוד ראנגדה צוחקת ונהנית, הם ממש דוקרים את עצמם בחזה בכוח ומתמוטטים, עד שעולים הכוהנים, שופכים עליהם מים קדושים ומרגיעים אותם. הריקוד מסמל מאבק מתמיד בין הטוב לרע. שני כוחות סותרים, שנאבקים ביניהם מאבק שאין בו מנצחים. בסוף המאבק יש רגיעה זמנית עד לעימות הבא. ראנגדה יש לה כוחות, אי אפשר להיפטר מהרע בעולם. הדת הבאלינזית מלמדת איך לשמור על האיזון בין הטוב לרע. שניהם נחוצים. אין ניצחון של טוב על רע, או של רע על טוב. תפקיד הבאלינזי למצוא את המרכז ולחיות עם שניהם, תוך איזון.

בדרך כלל הבארונג נמצא במקדש הצפוני שבכפר וראנגדה נמצאת במקדש הדרומי. דמות הבארונג היא דמות קדושה. זהו אחד החפצים הקדושים, שהכנתו מלווה בהרבה טקסים. צריך לאווררו ולהוציאו לים, הכול מלווה כמובן בטקסים. בעבר, היה טקס שבו יצאו בתהלוכות משני צדי הכפר, הבארונג עם נושאיו מהמקדש הצפוני וראנגדה מהמקדש הדרומי, וכשנפגשו התחולל ביניהם מאבק סמלי שהסתיים בטראנס, כאשר נושאי הבארונג דוקרים את עצמם והכוהנים דואגים שלא ייצאו מכלל שליטה.





בהמשך בפרקים הבאים של יומן המסע, באתר 
להיות ולגלוש עם מקצוענים במים,
פרקו, טאג', ברוס, מצ'דו, ג'ורדי, cj , ועוד .
הכיבוש הישראלי של uluwatu.
Kuta reef חלום של גל.
Padang Padang השם והמיתוס.
Nusa dua- הפייפליין של באלי.
השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.
המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........



***אל תשכחו היום הוא האתמול של מחר, לא לחשוב יותר מדי ולא להחמיץ

כל מי שרוצה להצטרף לטיול הבאבמרץ אפריל 2009 ההרשמה בעיצומה

יש לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד:0505606767


או לשלוח מייל ל:drormangel@hotmail.com