שלום לכולם או apa kahabar? (מה שלומכם) כפי שאומרים האינדונזים.
אין לי ספק שכל מי שהצטרף אליי בפעם הזו-באפריל 2008- יחזור ל"אי האלים" כפי שהוא מכונה ברחבי העולם, "The island of the gods” , בעתיד ויותר מפעם אחת.
יומן מסע- דרור מנגל אינדונזיה
פרק א': מצ"ב מעט מן האירועים והחוויות שעברנו מתוך מאות התרחשויות שקרו, תיהנו וזכרו כי מחזור חיינו קצר הוא, ומקומות כמו האי באלי לא מצויים בשפע על כדור הארץ, וכאחד שביקר שם 12 פעמים וחוזר לשם כל שנה נותר לי רק לשתף אתכם במילים ולהמליץ לכם לעשות כל אשר על ידכם ולהגיע לשם.
המסע:
הדרך לסינגפור בחברת "סינגפור איירליינס", דרכה אני מוציא באופן קבוע את הקבוצות שלי,
עברה בצורה חלקה ומפנקת, במטוס חדיש ועם שירות אדיב מקצועי, נון סטופ של ארוחות הוגשו,
משקאות אלכוהולים איכותיים, ואף מתנות לילדי הנוסעים בדמות צעצועים שונים.האוכל היה משובח,
המטוס תוכנן ועוצב עפ"י שיאי הטכנולוגיה, והדרך הייתה פשוט נעימה ומהנה. הגענו לסינגפור ושמנו פעמינו לשגרירות אינדונזיה, בכדי לאסוף את הויזות שאותן סידרתי כחודשיים מראש.
הדרך לשגרירות ארכה כ-40 דקות, וניתן היה לחוש בסדר והניקיון המופתיים שהם חלק מצביונה של מדינה עשירה זו, המקיימת יחסים רציפים והדוקים עם מדינת ישראל. בהגיענו לשגרירות אינדונזיה, בשעה 9 בבוקר לערך , בבגדים ארוכים ועם נעליים סגורות, על פי חוקי הצנע והמוסר של ממשלת אינדונזיה, פגשתי את איש הקשר שלי בשגרירות, בחור חביב שאותו אני מכיר שנים, הגשתי לו את הדרכונים וטפסים נוספים שמילאנו, הדרכונים הגיעו לידיי בשעה 14:00 כשהם מוחתמים ומוכנים למפגש הגדול שלנו עם אי האלים.
הטיסה בת השעתיים וחצי, אף היא ב"סינגפור איירליינס", הייתה טיסה מעולה מלווה במצב רוח מרומם, והחבר'ה היו עם רמות אדרנלין מטורפות.ניתן היה לחוש זאת בבירור בטיסה צחוקים, וקלילות היו מנת חלקה של טיסה זו. כאן המקום לציין כי החבורה שגיבשתי הייתה בטווחי גיל שונים לחלוטין, הצעיר ביותר בגיל 20 המבוגר בחבורה בגיל 45.
פקידי משטרת הגבולות, היו מסבירי פנים ונחמדים, החתמות הדרכונים הישראלים נעשו תוך דקות, וחשוב לי להבהיר כי בניגוד למה שחושבים רבים המהססים לטוס לאינדונזיה, ולבאלי בפרט, שההגעה והשהות הם מהנעימים והמנומסים המצויים בעולם, והנני מטייל מגיל 16 ברחבי העולם. היות ואת הטיול ארגנתי מראש, והיות ואני מכיר היטב את באלי, דאגתי לכך שעם נחיתתנו בבאלי, יחכו לנו 3 רכבים , טובים ומרווחים, שייקחו אותנו לבית המלון, עמו אני עובד מזה שנים. בהגיענו למלון התקבלנו עפ"י המסורת ההינדית הבאלינזית בפרחים מקומיים, ובכוסות של מיץ מנגו עסיסי וטרי, הגוף היה עמד שם בלובי אך הראש כבר היה בבוקר הממש וקרב, היינו להוטים ורעבים לגלים, היה ניתן לראות בעייני החבורה את הכמיהה להרגיש את מימי האוקיאנוס ההודי, האוקיאנוס העצמתי הזה שיוצר את הגלים הכי מושלמים , הכי חלולים, והכי ציוריים הנשברים לרוחבה של מדינה מבורכת ומיוחדת זו הנקראת אינדונזיה.
חדרים על פי צרכיו של כל אחד חיכו לנו מסודרים עפ"י רשימה שמית אותה הכנתי מבעוד מועד. המלון ממוקם באזור מיוחד וקרוב למרכז, אך יחד עם זאת רחוק מההמולה והרעש של מרכז האי, בינוני בגודלו וצנוע באופיו, מגיש ארוחת בוקר בסיסית ובריאה, הכוללת מיץ פרות, פרות חתוכים, ביצים עפ"י הסוג אותם אוהב האורח, אבוקדו, גבינות, קפה/תה לחם ריבה ודבש. ארוחת הבוקר היא דבר מצוין לפניי היציאה לס שיין בוקר.
החדרים כוללים: מזגן, מיני בר, טלוויזיה, טלפון, מקלחת, שירותים, וכמובן ניקיון יום יומי. יחד עם זאת מדובר במלון בדרגת 3 כוכבים ולא במלונות הפאר שבאלי מציעה, מלונות שבהן לילה יכול להגיע למחיר של 10,000$ ללילה. בריכת שחייה נהדרת מצויה במלון, ומרבית השירותים הנדרשים מסופקים. השירות במלון מצד העובדים הבאלינזים, אישי ומשפחתי, לא היה מקרה ולו אחד של חוסר או אובדן של ציוד, ציוד אלקטרוני ואף כספים הושארו בחדרים והכל עבר בצורה חלקה.
בהמשך באתר-פרק ב'-הכיבוש הישראלי של uluwatu
כל מי שרוצה לשאול לברר ושאקח אותו בחשבון לטיול במרץ-אפריל 2009
מוזמן לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
