כתב נושא: יומן מסע לאינדונזיה-באלי 2008- מאת דרור מנגל- פרק ב'-המשך  (נקרא 1676 פעמים)

מנותק דרורי

  • Sr. Member
  • ****
  • הודעות: 391
    • דוא
אינדונזיה-באלי-אפריל 2008-יומן מסע מאת דרור מנגל-פרק ב'-בוקר של יום חדש



השחר הפציע, ולקחתי על עצמי את המשימה להיות זה שמעיר את כל הח'ברה ביום הראשון,
משימה זו תהא מנת חלקי לאורך כל הטיול, ואני כלל לא תכננתי זאת.
אף על פי שהשעה הייתה 6:30 בבוקר, הופתעתי לגלות כי כולם עונים לי בטלפון הפנימי של
המלון מהר מאד, ולא נשמעים עייפים או ישנוניים.קבענו להיפגש תוך עשר דקות בחדר האוכל.
המחזה שנגלה לעיננו עת יצאנו מהחדרים אל האור, האוויר הפתוח, והבוקר הראשון, היה מחזה שייחקק בזיכרונם  של כל חברי הקבוצה. כזכור לקוראים,
הגענו בלילה הקודם בשעת ערב מאוחרת, והדבר היחיד שעשינו היה התמקמות בחדרים.מטבעו החושך אינו מאפשר לימוד הסביבה ולא ניתן להבחין בו בפרטים, לפיכך כאשר יצאנו אל האור, קרה לחברי הקבוצה מה שקורה לי תמיד בהגיעי לבאלי, זו מין הרגשה שדומה ליציאת עובר מרחם אמו אל אוויר העולם (רק למי שיכול לזכור)  אתה מוצא את עצמך במקום ירוק עם גוון חזק של ירוק, צמחייה ועצים בריאים ונדירים מקיפים אותך, רעש של מים זורמים נשמע מכל מיני כיוונים, אתה מקבל בבת אחת אנרגיה בעוצמות שהעיר לא תוכל לספק לך לעולם, אנרגיה וחיבור לימי קדם, עוד בטרם עבר האדם את כל תהליך האבולוציה ועוד בטרם הפך לאדם המודרני. בנוסף אתה גם קולט שאתה בגן עדן, ושאתה  ב ח   ו   פ   ש  ה.
  בארוחת הבוקר הבנתי, לפי האנרגיות של האנשים, השאלות וההתלהבות כיצד ארע שהם ענו לי לטלפון במהירות ובערנות אף על פי שהשעה הייתה  כה מוקדמת. כולם ללא יוצא מן הכלל רצו כבר לקרוע את הגלים, להרגיש את משקל המים, ולנוע עם הגלשנים על הגלים תוך שרטוט  צורות שונות ומשונות והפגנת  ביצועים וסגנונות מגוונים.
הציפייה ושפת הגוף של כל חברי הקבוצה, הזכירו לי את התופעה שעוברת עליי מאז שנת 1977, השנה
בה התחלתי לגלוש, ועד עצם היום הזה. לא משנה אם זה כשהייתי בן 10 ,15 ,20, 25 , 34, או בימים אלה, תמיד, אבל תמיד כשאני מגיע לרחוב ארלוזורוב פינת בן יהודה, או טוטו וגן העצמאות מבצבץ, בדרכי לס שיין גלישה ארוך כהרגלי, בביתי חוף הילטון א', תמיד הלב מתחיל לדפוק בקצב מוגבר, ההתרגשות מציפה את כל התאים בגוף, והרצון להיות אחרי מריחת השעווה והמתיחות יכול להזיז הרים. לעניות דעתי החומר הכימי הנוצר בגופו של גולש בדקות שהוא חש את הים באפו הולך ומתקרב, וגלי הציפייה שהמוח מייצר בדקות שלפניי הכניסה למים הם מהתחושות החזקות ביותר שגוף האדם יכול לנפק. ארוחת הבוקר הייתה מזינה ביותר, האינדונזים קוראים לה אמריקן ברקפסט, וכללה: טוסטים, 2 ביצים עשויות כאוות נפשך, פלחי אבוקדו, עגבנייה, מלפפון, גבינה, ריבה, דבש, אננס פפאיה ואבטיח חתוכים, וקפה או תה. כל חברי הקבוצה הזמינו ארוחה כזו, מערבית, למעט יוסי, בחור שעוד ידובר עליו בפרקים הבאים, שלמן הרגע הראשון,( והאמת שהכתובת הייתה על הקיר עוד במפגשי הראשון עמו), רצה להיטמע במנהגי המקום, ולקח את החוויה למחוזות רחוקים יותר, והיה היחיד שהזמין באותו בוקר מוקדם לפניי היציאה לגלישה ארוחת בוקר אינדונזית. ארוחת בוקר אינדונזית מורכבת מאורז, ירקות מבושלים, קרקרים מתירס, 2 שיפודי עוף-סאטה, טופו  ורוטב בוטנים, ובמקרה שלו הרבה מאד רוטב בוטנים. למערבי שכמוני שמת על חמאה גבינות ריבה או בקיצור כל הדברים עתירי הכולסטרול והכי לא מזינים, תמיד נראתה תופעת ה"יוסי" הזו, של לפתוח את הבוקר באוכל מבושל תופעה מוזרה.
כבעל ניסיון בבאלי, וכאחד שהנאת הקבוצה הייתה מוטיב מרכזי בשיקוליי ההתנהלות שלו, ידעתי שבכדי
שלא יהיו מפחי נפש, ובכדי שכולם ייהנו, אני חייב לבנות את תרחישי הגלישה והסיישנים בהדרגה, מן הקל לכבד, מהקרקעיות החוליות לסלעים השטוחים ואחר כך לאזור האלמוגים החיים, ידעתי שפציעה של מישהו מעבר להיבט האישי המצער, יכולה לבאס את כל הקבוצה, לערער את בטחונה, ולהעיב על המשך המסע.
נזכרתי בדמותם של 2 ידידים שגולשים אתי בחוף הילטון, שהיו בבאלי לפניי מספר שנים. הראשון נחת ויום לאחר נחיתתו הלך לגלוש בחוף בשם בינגין, חוף מדהים ביופיו, גל צינורי הנשבר על אלמוגים חיים, בגל השני הוא "קיבל אכילה", למי שלא מצוי בעגה, נפל מגל אל תוך הריף, כשהוא יצא הוא הבין שהטיול נגמר מבחינתו, חתך עמוק עם 20 תפרים גרם לו לחזור לישראל תוך שבוע. הבחור השני, גיא שמו, תודה לאל לא נפצע, אבל בגלל תכנון לא נכון של אתרי הגלישה, אי היכרות עם מקומות סמויים, ואולי הכי חשוב העובדה שהוא יצא לגלוש ללא תכנון אל מול טבלת הגאות והשפל גרמו לו לתסכול רב באי הקסום הזה.
קשה  היה לו להפיק את מירב ההנאה מגן העדן האינדונזי. זהו מקום יפה אך יחד עם זאת חזק, מפנק, ולעיתים עוצמתי ברמות על. מי שהמציא את הביטוי "אימא טבע במלוא הדרה ועוצמתה" התכוון לבטח למקום הזה.


בהמשך בפרקים הבאים של יומן המסע,
להיות ולגלוש עם מקצוענים במים,
פרקו, טאג', ברוס, מצ'דו, ג'ורדי, cj , ועוד .
הכיבוש הישראלי של uluwatu.
Kuta reef חלום של גל.
Padang Padang השם והמיתוס.
Nusa dua- הפייפליין של באלי.
השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.
המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........


***אל תשכחו היום הוא האתמול של מחר, לא לחשוב יותר מדי ולא להחמיץ

כל מי שמעוניין להצטרף ,לחוות, להיות, ולהרגיש את סיפוריי בעצמו
מוזמן להצטרף לטיול הבא:
24/09/2008
אנחנו כבר קבוצה של 8 גולשים.יש גם בנות.

ההרשמה בעיצומה:

יש לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד:0505606767

או לשלוח מייל ל:drormangel@hotmail.com